שגריר צרפת בישראל יעניק את עיטור "אביר במסדר האמנויות והספרות של צרפת" לסופר והעיתונאי מאיר שלו, על מכלול יצירתו הספרותית, אשר זכתה לפרסים רבים ומיצבה אותו כאחד מבכירי הסופרים הישראלים בני זמננו.

בהזדמנות זו יעניק השגריר עיטור "אביר במסדר הההצטיינות הלאומי של צרפת" לרוזלין דרעי, נספחת לענייני ספרים וספרות בשגרירות צרפת.

הפרס יוענק לדרעי על פועלה לקידום הספרות הצרפתית בישראל ועל הנחישות והמעורבות שגילתה בתהליך שהביא לאישור החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל, שהתקבל ביולי 2013.

מאיר שלו

מאיר שלו נמנה עם גדולי הסופרים בישראל, לצד א.ב יהושע, דוד גרוסמן ועמוס עוז. מצד אימו הוא בן למשפחה יהודית חלוצית שעלתה ארצה מאוקראינה בשנות ה-20'. הוא עצמו נולד במושב נהלל, שהוריו היו בין מייסדיו. תולדות משפחתו חרותים בזכרונות ילדותו והשפיעו עמוקות על חייו. ילדותו במושב טבעה בו גם אהבה עזה לאדמה, לטבע ולבעלי החיים, העוברת כחוט השני בספריו.
 
שלו מכונה ה"וודי אלן" של הספרות הישראלית, ויצירתו משתמשת בעבר כדי להנהיר את ההווה. הוא חושף בה לעיתים קרובות פרקים מסיפורו האישי, כמו למשל בספרו הלפני-אחרון "הדבר היה ככה" (2009). שלו הוא שומר החותם של הזיכרון האישי והקולקטיבי ורואה את עצמו כסופר הקשור מאוד לארצו, אך בה בעת כמי שאינו מהסס לבקר את חסרונותיה.
 
על אף היותו עיתונאי פוליטי – זהו מקצועו הראשון, הרבה לפני שהפך סופר – תחילה ברדיו ובטלוויזיה ובהמשך גם בעיתון "ידיעות אחרונות", מעדיף שלו שלא לערב את דעותיו הפוליטיות בכתיבתו הספרותית, או כדבריו: "אני מסויג מחדירת המימד הפוליטי לכתיבה הספרותית. מה הקשר בין השניים? האם מדובר בקידום עמדה פוליטית באמצעים ספרותיים, או בניסיון לשווק כישרון ספרותי באמצעות פוליטיקה?".

שלו הוא מחברם של למעלה מ-40 ספרים, רובם לבני הנעורים, ומהם רבים שתורגמו לצרפתית. הוא אף חיבר מספר מסות, המוקדשות בעיקרן לקריאה מחודשת, משובבת נפש בלשון המעטה, בתנ"ך. על ספרו "יונה ונער" שיצא לאור ב-2006 זכה שלו בפרס ברנר, פרס הספרות החשוב ביותר בישראל. 
  



מאיר שלו (צילום: נדיה לנדדורוזלין דרעי (צילום: Nellu Cohn)




רוזלין דרעי
 
רוזלין דרעי היא הנספחת לענייני ספרים וספרות בשגרירות צרפת בישראל. כחובבת ספרות נלהבת, ובפרט ספרות צרפתית, חלמה דרעי להפוך למרצה לספרות באוניברסיטה. כשעמדה לסיים את לימודיה בצרפת, בחרה לעלות ארצה ממניעים ציוניים. מאז היא רואה עצמה כלוליינית המהלכת על חבל בין שתי התרבויות, הישראלית והצרפתית, תוך שמירה על איזון עדין.
 
כאשר עמדה בפני סיום עבודת הדוקטורט שלה על "בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט, הוצע לה לעבוד כמורה לצרפתית במכון הצרפתי. היא גילתה אז את הקשר הישיר והחם עם התלמידים הישראלים, התפתחה במקצוע ואף חיברה ספר לימוד ברמת מתקדמים. ב-1993 קיבלה על עצמה את התפקיד, שרק נוסד אז, של נספחת לענייני ספרים וספרות במכון הצרפתי. מאז היא פועלת במרץ לקידום הספרות הצרפתית בישראל.
 
בין היתר היא מנהלת את ספריית המדיה של המכון, שאותה היא מעשירה באוספי ספרים ו-DVD בצרפתית, ומארגנת בין כתלי המכון ומחוצה לו מספר רב של אירועים, מפגשים והרצאות בהשתתפות סופרים משתי המדינות. כדמות מעורה בחוגי הספרות של שתי המדינות הפיחה דרעי רוח ואומץ במוציאים לאור בישראל ותמכה במתרגמים, דבר שהביא לתרגומן לעברית ולהוצאתן לאור של כ-500 יצירות צרפתיות.
 
שלושה אירועים בולטים נרשמו בשנים האחרונות בקריירה של דרעי: ב-2008 היא ארגנה משלחת של 39 סופרים ישראלים לסלון הספרים בפריז, שהעניק בשנה זו לישראל מעמד של אורחת כבוד. אירוע זה הרחיב מאוד את ההיכרות עם הספרות הישראלית בצרפת, ואף עורר בישראל גל חדש של פרנקופיליה.
 
ב-2011 יזמה דרעי את פסטיבל "ספרים על הבמה", שבמסגרתו קוראים שחקני תיאטרון משתי המדינות טקסטים מהספרות הצרפתית והישראלית, בשתי השפות. הפסטיבל נערך מאז בכל שנה וזוכה להצלחה גוברת והולכת. לבסוף, ביולי 2013 אישרה שרת התרבות לימור לבנת את החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל, שגובש בהשראת "חוק לאנג" הצרפתי בתום מאבק נחוש בן שמונה שנים שניהלה רוזלין דרעי.