חבר השופטים בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2014, בראשותו של פרופ' מני מאוטנר בחר את ה"רשימה הקצרה" ואת הזוכה בפרס הביכורים. כל אחד מהמועמדים לפרס ב"רשימה הקצרה" והזוכה בספר הביכורים יקבל פרס בסך 40 אלף ₪.

הזוכה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס יקבל פרס כספי בסך 150 אלף ₪ וספרו יתורגם לערבית ולשפה זרה נוספת על פי בחירת הזוכה. כמו כן, מפעל הפיס ירכוש מהדורה בת 500 ספרים מה"רשימה הקצרה" וספר הביכורים ויעניק אותם לספריות ציבוריות ברחבי הארץ. 
 
הרשימה הקצרה לשנת 2014 היא (לפי סדר א"ב בשמות משפחה): לאה איני – "בת המקום" - הוצאת כנרת זב"מ דביר בע"מ, חגית גרוסמן - "לילה ולואיס" - הוצאת כנרת זב"מ דביר בע"מ, גלית דיסטל אטבריאן - "טווס בחדר המדרגות" - הוצאת זמורה ביתן מוציאים לאור, ראובן נמדר - "הבית אשר נחרב" – הוצאת כנרת זב"מ דביר בע"מ, אגור שיף - "המאחרים" - הוצאת ספרים עם עובד.
 
הזוכה בפרס הביכורים היא: חנה נוימן – "העונה" – הוצאת גוונים.  
 
פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס, שנוסד בשנת 2000 במטרה לעודד את הספרות העברית ואת תרבות הקריאה, יחולק זו השנה ה- 14 לכותר הטוב ביותר של השנה על פי בחירת חבר השופטים.  

דולין מלניק, מנהלת אגף תרבות ואמנות במפעל הפיס: "מאז ומעולם פרס ספיר מתעדכן ומתחדש ומגיב לסביבתו. השינויים העוברים על עולם הספרות אינם פוסחים על פרס ספיר של מפעל הפיס שבימים אלה מתכנס לחשיבה ובחינה של צעדים שיאפשרו לו להיענות ולהגיב לשוק המשתנה. יש להניח שבשנה הבאה נעדכן את הפרס ונכניס בו מספר חידושים.

נימוקי חבר השופטים:

לאה איני, "בת המקום"  

"בת המקום" מורכב משתי יצירות שהן ואריאציות על מפגש בין אחרות ובין מקומיות ועל חוויות קיום רגישות: משפחה, התבגרות, יצירה וחריגות. בנובלה "בת המקום" מעצבת איני בשלמות וירטואוזית מרחב חיים המורכב מדמויות רב ממדיות ומעלילה בעלת גוון סטאטי אך רבת כוח.

במרכז עומדת נערה אמריקנית איטית, בת למשפחה מפורקת, הנותנת ביטוי למצוקותיה באמצעות האמנות. ב"ספרא" זוהי נערה דחויה וחריגה מדרום תל אביב המחפשת את דרכה בעולם שאינו מאיר לה פנים. כאן משתנה הסגנון והופך להיות דוקר, חד ומקוטע, באופן המבטא את האלימות המופעלת על הגיבורה.

שתי הנובלות מהדהדות זו את זו; שתיהן עוסקות בדרך שבה גדלות הנפש עשויה לזכך את הקיום האנושי. לכאורה מתרחשת היצירה הראשונה הרחק מכאן. ואולם היצירה השנייה, המתרחשת בזירה ישראלית כל כך, מבהירה עד כמה הרחוק הוא קרוב, ועד כמה דמויות מעוטות יכולת חברתית וכלכלית, שנדחקות בלית ברירה אל השוליים, עשויות למצוא בתוכן ובזולתן את הכוח לתת. ללא פאתוס וברגישות לניואנסים של השפה מהרהרת לאה איני בפוטנציאל של מעשה היצירה, האשלייתי לעתים, להציע הצלה.  
 



עטיפות הספרים: בת המקום ולילה ולואיס (תמונות יחסי ציבור)




חגית גרוסמן, "לילה ולואיס"

ב"לילה ולואיס"מציגה חגית גרוסמן מתחים בלתי ניתנים ליישוב שאיתם נאלץ להתמודד זוג נאהבים, לילה ולואיס: מתחים  בין אהבה זוגית עזה, הורות, דחף של יצירתיות אמנותית, והצורך להשיג את האמצעים החומריים הנדרשים לקיום. התשוקה ליצור יופי  בעולם שבו עבודת האמן/ית אינה מתוגמלת ולעתים קרובות אינה מוערכת מביאה את השניים כמעט עד פת לחם, והמצוקה החומרית מאיימת להכריע אפילו את אהבתם הגדולה. ההיגיון החומרי דורש לוותר על הרוח, אבל האמנים אינם יכולים לוותר על אמנותם.

גרוסמן מתארת את הקשיים ואת הדילמות של לילה ולואיס בפרוזה עשירה ורבת דמיון. זהו טקסט פיוטי עדין ומדויק, המצליח לעורר אצל הקוראים חוויה רגשית ואסתטית עמוקה. זהו רומן מרגש על אהבה ויצירה ובה בעת טקסט מעורר מחשבה על הערכים השליטים בתרבות המערבית העכשווית, תרבות המזכה את גיבורי השוק בכל סוגי ההון האפשריים, בעודה מרוששת את אנשי הרוח ומדלדלת את כוחות היצירה של החברה כולה. 
 

גלית דיסטל אטבריאן, "טווס בחדר מדרגות"

ב"טווס בחדר מדרגות" מגוללת גלית דיסטל אטבריאן את קורותיה של משפחה הנתונה במצוקה קיצונית: שלושה דורות של אלימות מילולית, רגשית, פיזית ומינית. הדמויות המרכזיות, שתי אחיות ואח, מתמודדות, כל אחת בדרכה, עם הקשיים שהותירה בהן הסביבה המשפחתית שבה גדלו: עם דימוי עצמי ירוד, עם תחושת חוסר אונים ועם חוסר יכולת ליצור קשרים של ממש עם בני זוג. מפגש משפחתי המתקיים בנסיבות קטסטרופאליות מוביל את הגיבורים לדרך חדשה,  שבה יצליחו אולי להתגבר על עברם.

זהו רומן רחב יריעה, עשיר בדמויות, שכולן מפותחות היטב ואף אחת מהן אינה חד-ממדית; הוא גדוש במצבים מורכבים, טרגיים וקומיים כאחד, המתוארים באופן מעורר הזדהות ומשכנע. זהו ספר דחוס הלופת את קרביו של הקורא, ועם זאת הוא שזור קטעי הומור דקים, המאפשרים לקוראיו  להתאוורר  מהמועקה הנפשית שהוא מייצר.  גלית דיסטל אטבריאן מעלה בספר  את שאלת חופש הבחירה של בני האדם במלוא חריפותה. "טווס בחדר מדרגות" הוא הישג ספרותי משמעותי וחשוב.




עטיפות הספרים: טווס בחדר מדרגות והבית אשר נחרב (תמונות יחסי ציבור)





ראובן נמדר, "הבית אשר נחרב"

אל תוך עולמו המוגן, הבטוח והזחוח של אנדרו כהן, פרופסור ניו יורקי לתחום הטרנדי ביותר האפשרי –תרבות השוואתית – פורצת לפתע, ללא כל התראה, מציאות אחרת. כהן חוזה שורה של חזיונות שבהם כהן אחר, הכהן הגדול בבית המקדש בירושלים, עוסק בפעילות שאין זרה ממנה בעולם הניו-יורקי הנכון פוליטית ותרבותית: הוא מקריב קורבנות ביום הכיפורים, שוחט בעלי חיים ומזה את דמם על המזבח בבית המקדש שבירושלים.

המבט בפעילות הזאת, שהיא בה בעת חסרת משמעות והגיון (מבחינתו) וספוגה במשמעות אדירה (מבחינת אנשי הבית, בית המקדש, בטרם נחרב) מערערת את כהן.  ב"הבית אשר נחרב" מתעד ראובן נמדר ביד אמן בוטחת, בעברית עשירה ורבת רבדים, את הבקיעים הניבעים בזה אחר זה בביתו המקצועי, המשפחתי והנפשי. זהו סיפור של כישלון,  כישלונו החרוץ של המומחה לתרבות השוואתית בהבנת התרבות שהיא, כפי שמעיד שמו, מורשת אבותיו.

כהן מייצג את ההדחקה רבת השנים של היהדות המודרנית את שורשיה הקדומים. התעלמותו מן הרבדים הבסיסיים, הראשוניים, הקמאיים של הקיום היהודי בפרט והקיום האנושי בכלל, מביאה עליו קריסה מוחלטת, שסופה התפכחות. הדרך שבה מתואר הכישלון הזה היא הצלחה ספרותית מרשימה.
 
אגור שיף, "המאחרים"

מלחמת ששת הימים העצימה את מיתוס החייל העברי הנחוש והקשוח ואת פולחן המלחמה והגבריות הלוחמת. בעקבות מלחמות מוצלחות פחות התערער דימוי הלוחם הישראלי, אבל דמויים של לוחמי ששת הימים נותר ללא פגע. ספרו של אגור שיף "המאחרים" חותר תחת דימוי זה בתארו באופן מקורי, נועז ומפתיע את מצבו הפוסט-טראומטי של מיכאל כרם, צנחן שנפצע בקרב על ירושלים.

כשהוא מתעורר לאחר שבועות של חוסר הכרה, כרם  משוחרר מכל סממני הגבריות הישראלית הנורמטיבית ומרוקן מארוס. את קשיי הגמילה  מהדימויים הגברתניים – קשיים החושפים את עומק חדירתם של דימויים אלו לכל רבדי הקיום הישראלי – מייצג הספר באופן מרתק מנקודת התצפית של קואליציית נשים בלתי צפויה, קואליציה שאותה מובילה בעקשנות ובהתמדה אשת הצנחן, ליאורה כרם, שהיא גיבורת הרומן. 

לאורך רצף של אנקדוטות  מכמירות לב ובה בעת משעשעות, תוך שהוא נע בין זמנים, דמויות משנה וסגנונות, פורש הרומן עלילה מרתקת הכתובה בשפה רזה ומאופקת, ומוביל אותה לסוף מפתיע המגלם נקמה נשית. 
 




עטיפות הספרים המאחרים והעונה (תמונות יחסי ציבור)


חנה נוימן, "העונה"

הרומן זוכה פרס הביכורים "העונה" מאת חנה נוימן עוסק בשורשים. הגיבורה, יוליה-יעל, היא פליטה יהודייה מגרמניה הנאצית, שנעקרה באלימות משורשיה. יוליה-יעל דוחה את תחליפי המשפחה המוצעים לה בישראל, בציפייה למשהו אותנטי, שיחליף את השורשים שאבדו לה. התחליף הזה נמצא לה, היא חושבת, בדמותו של יוסף – ס"ט, בן למשפחת פרדסנים ששורשיה נטועים עמוק בקרקע המקומית.

ליוסף יש כל מה שאין לגיבורה: משפחה שורשית ומסורת משפחתית ואדמה מניבת פירות, וכסף המקנה ביטחון. אולם בהדרגה מתברר לה ולקוראים כי היציבות הזאת, שהגיבורה כמהה אליה כל-כך באיש שנישאה לו, היא מתעתעת, שבירה ועדינה כמו האתרוגים שיוסף מגדל. מאחורי החזות הבטוחה בעצמה, השורשית, המוגנת בחומות של מסורת ומעמד, מתגלים יתמות וספקות, חוסר ביטחון ואף כישלון בשימור המסורת.

מאחורי חלוקת התפקידים המסורתית של גבר חזק ואישה חלשה מתגלה גבר שלא כוחו, אלא חולשתו, כופה על הגיבורה ויתור על חלומותיה. הספר כתוב בעדינות ובאיפוק נדירים. נוימן אינה מפנה אצבע מאשימה לאיש. היא מטפלת במורכבות האנושית בכישרון כתיבה, ברגישות ובחמלה גדולה.