עניין - ספרו של ראובן נמדר זכה בפרס ספיר

"הבית אשר נחרב" התמודד מול רומנים מאת לאה איני, חגית גרוסמן, גלית דיסטל אטבריאן ואגור שיף

ראובן נמדר זכה בפרס ספיר לספרות על הרומן "הבית אשר נחרב", שיצא בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. הפרס הוענק אתמול , 26 בינואר 2015.

נמדר גבר על לאה איני ו-"בת המקום" (כנרת זמורה-ביתן); חגית גרוסמן ו -"לילה ולואיס" (כנרת זמורה-ביתן), גלית דיסטל אטבריאן ו"טווס בחדר מדרגות" (כנרת זמורה-ביתן) ואגור שיףו-"המאחרים" (עם עובד).

כל אחד מהמועמדים לפרס ב"רשימה הקצרה" והזוכה בספר הביכורים יקיבל פרס בסך 40 אלף ₪. הזוכה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס זכה בפרס כספי בסך 150 אלף ₪ וספרו יתורגם לערבית ולשפה זרה נוספת על פי בחירת הזוכה. כמו כן, מפעל הפיס ירכוש מהדורה בת 500 ספרים מה"רשימה הקצרה" וספר הביכורים ויעניק אותם לספריות ציבוריות ברחבי הארץ.

לפני הזכייה נחשף חבר השופטים, שכלל השנה את פרופסור מירון איזקסון, פרופ' איריס מילנר, שירי לב ארי, שרה פון שוורצה, פרופ' אביעד קליינברג, ד"ר בתיה שמעוני . יו"ר ועדת השופטים הוא מני מאוטנר, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב.

הזוכה בפרס הביכורים היא חנה נוימן על ספרה "העונה", שיצא לאור בהוצאת גוונים.

מנימוקי השופטים לבחירת "הבית אשר נחרב" מאת ראובן נמדר:

"אחר התלבטות ודיון, החליט חבר השופטים לבחור בספר 'הבית אשר נחרב' מאת ראובן נמדר. ספרו של נמדר מתאר בלשון עשירה וביד אמן בוטחת את המשבר הקיומי והתרבותי שאליו נקלע גיבור הספר - פרופ' באוניברסיטה יוקרתית בניו יורק. הספר עוסק בהתנגשות בין התרבות הגברית המערבית שאליה הוא משתוקק להשתייך ובין התרבות היהודית הקדומה הנגלית לו ומאיימת עליו.משברו של הגיבור מאלץ אותו, כמו גם את הקוראים, להתמודד עם המתחים המאפיינים את הקיום המודרני. עושרו של הרומן וריבוי הרבדים, התמטיים והלשוניים שלו, הם הצלחה ספרותית מרשימה ביותר".

מנימוקי השופטים לבחירת "העונה" מאת חנה נוימן:

"הספר עוסק בשורשים. הגיבורה, יוליה-יעל, היא פליטה יהודייה מגרמניה הנאצית, שנעקרה באלימות משורשיה. יוליה-יעל דוחה את תחליפי המשפחה המוצעים לה בישראל, בציפייה למשהו אותנטי, שיחליף את השורשים שאבדו לה. התחליף הזה נמצא לה, היא חושבת, בדמותו של יוסף – ס"ט, בן למשפחת פרדסנים ששורשיה נטועים עמוק בקרקע המקומית.

"ליוסף יש כל מה שאין לגיבורה: משפחה שורשית ומסורת משפחתית ואדמה מניבת פירות, וכסף המקנה ביטחון. אולם בהדרגה מתברר לה ולקוראים כי היציבות הזאת, שהגיבורה כמהה אליה כל-כך באיש שנישאה לו, היא מתעתעת, שבירה ועדינה כמו האתרוגים שיוסף מגדל. מאחורי החזות הבטוחה בעצמה, השורשית, המוגנת בחומות של מסורת ומעמד, מתגלים יתמות וספקות, חוסר ביטחון ואף כישלון בשימור המסורת. מאחורי חלוקת התפקידים המסורתית של גבר חזק ואישה חלשה מתגלה גבר שלא כוחו, אלא חולשתו, כופה על הגיבורה ויתור על חלומותיה. "העונה" כתוב בעדינות ובאיפוק נדירים. נוימן אינה מפנה אצבע מאשימה לאיש. היא מטפלת במורכבות האנושית בכישרון כתיבה, ברגישות ובחמלה גדולה".