תיאטרון - דוקאביב יוצא לדרך

יריית הפתיחה לפסטיבל הסרטים התיעודיים שיתקיים באפריל בפעם השמינית היא ההכרזה על 13 הסרטים הישראליים שישתתפו בתחרות המקומית. יצירות מסקרנות בנושאים שונים ומגוונים. יש למה לחכות

13 סרטים ישראליים נבחרו להשתתף בתחרות הישראלית במסגרת הפסטיבל הדוקומנטרי השנתי "דוק אביב" 2006. האירוע יתקיים זו השנה השמינית ברציפות בסינמטק תל-אביב בין ה-30 במרץ ל-8 באפריל, ובערב הפתיחה יוקרנו שני סרטים מתוצרת מקומית: "מועדון בית קברות", שביימה טלי שמש, ו"דילמת הדריין", שעל בימויו חתום ארז לאופר.

"מועדון בית קברות"

במרכז הסרט שתי נשים פולניות, מיניה ולנה, ילידות אותו רחוב בלודז` בפולין. אחרי המלחמה מיניה הקימה משפחה בעוד לנה בחרה ברכישת השכלה. מיניה מכורה לרגש ולאהבה, בעוד לנה דוגלת בידע ובשכל. בסופו של דבר שתיהן נשארות בודדות, ללא הגברים שאהבו, אבל במשך 18 שנים הן ממשיכות להיפגש בכל שבת בבוקר בבית הקברות בהר הרצל. "האקדמיה" של הר הרצל היא קבוצה של 20 ניצולי שואה, שמגיעים כל שבוע בדיוק באותה שעה, עם כיסאות מתקפלים, כדי לשבת תחת עץ אורך ענק ולדון בעניינים שברומו של עולם.

"דילמת הדריין"

הסרט עוסק באב ובנו הדוקומנטריסט המגוללים סיפור עלום על אלף יהודים מווינה התקועים על הדנובה הקפואה בחורף 1941, בהמתנה להחלטה שהיא מבחינתם עניין של חיים ומוות, ואמורה להתקבל על ידי המוסד לעלייה ב`. הסרט נע בין התיעודי לעלילתי, בין הדמויות האמיתיות , אנשים בני 80, והשחקנים המגלמים אותן. על רקע הפרשה הכאובה, במסגרת מסכת העובדות והעדויות, מנסה הסרט לרדת לחקר דמות אחת – רות קליגר, שנחשבת לגברת הראשונה של המוסד.

"בקומרניס, ביקור מולדת"

סרטו של אידו סלע, מתאר מפגש חוזר של הבמאי עם אמו, החיה בקיבוץ כפר הנשיא. הצצה אינטימית לבדידותם של דור המייסדים הקיבוצי, רובם ניצולי שואה שהוברחו מאירופה רגע לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. מול זכרונות העבר המעיקים קיים סכסוך עכשווי – יחסים עכורים עם היישוב הבדואי השכן, כפר טובא, שנעשה עוין מאז פרצה האינתיפאדה השנייה.

"במקום דרוך"

סרטם של שחר כהן וחליל אפרת. שחר הוא קולנוען מתחיל. אביו סלימן, יהודי תימני צנוע, בן 82, שחי בירושלים, מציע לו לעשות סרט על הבריגדה היהודית שבה שירת. שחר לא מתלהב מהנושא, אך לאחר שהוא מגלה במקרה שאביו הכניס להריון שתי נערות הולנדיות, הוא מחליט לעשות את הסרט ולו רק כדי לאתר את צאצאיו האבודים של האב.

"חמוצים"

סרטה של הבמאית דלית קימור, על שמונה נשים ערביות אלמנות, חסרות כל השכלה, בכפר מגוריהן תמרה שבגליל, שמעולם לא התמודדו בשוק העבודה. יום אחד הן מחליטות להקים "סטארט אפ" בנושא אותו הן מכירות יותר מכל – הכנת חמוצים. כך הן לוקחות את גורלן בידן ומחליטות לקרוא תיגר על העתיד העלוב שהיה צפוי להן – להישאר בבית, לגדל את הילדים ולהתפרנס מקצבה דלה.

"5 ימים"

סרטו של יואב שמיר, המתעד את פינוי יישובי רצועת עזה וגוש קטיף שהחל ב-15 באוגוסט 2005 ונמשך כחמישה ימים בלבד. פסיפס אנושי של אנשים וסיפורים אישיים הנשזרים זה בזה והופכים לאפוס רחב ועתיר משתתפים.

"חרד לסרטו"

סרטו של שלמה חזן שבמרכזו יהודה גרובייס, חרד חסידי גור בן 33, שהפך למותג בחברה החרדית. מדובר בחלוץ שבאומץ ומתוך אמונה פנימית הפך על פיו את האקסימורון שנקרא "קולנוע חרדי", ולמרות הפשקווילים, האיומים והאיסורים ההלכתיים, הוכיח שיש מקום לתופעה חדשה – "סרטים חרדיים".

"טלי פחימה – חוצה את הקווים"

סרט בבימוי טל חכים, המתאר את מאבקה המשפטי של טלי פחימה במשך כמה שנים, מאז הואשמה כמשתפת פעולה עם האויב, בהיותה פעילת שלום המקורבת למבוקש זכרייה זבדי. בסופו של דבר, לאחר עינוי דין ממושך, היא זוכתה מרוב האישומים שהוגשו נגדה.

"מורה נבוכים"

סרטו של יגאל בורשטיין המתחקה אחר הרמב"ם (מחבר "מורה הנבוכים" ב-1190) , הגותו ומפעלו האינטלקטואלי, מקורדובה שבספרד דרך פס שבמרוקו ועד עכו, ירושלים, חברון, קהיר וטבריה, מקומות בהם פעל והטביע את רישומו.

"מתמורפוזה"

סרטה של נטעלי בראון שבמרכזו יצירתו של אובידיוס בשנה השמינית לספירה "המטמורפוזות", כשחמישה סיפורים ביצירה עוסקים באונס, כאקט המבטא יחסי כוח בין גברים לנשים. הסרט נשלב ארבע עדויות של נשים שעברו אונס או תופעות של גילוי עריות.

"נערי החוף 2005-1975"

סרטו של חוני המעגל, אושייה תל אביבית הזויה מוכרת מחופי תל אביב, שעקב במשך 30 שנה אחר שלושה גברים שמסרבים להיכנע למוסכמות החיים ובמשך שנים יורדים לחוף הים רק בשביל מטרה אחת – לצוד בחורות.

"שאדיה"

סרטו של רועי וסטלר, העוסק בהתבגרותה של שאדיה זועבי, 17, אלופת העולם בקראטה ונערה ערבייה מהכפר תמרה שבגליל. היא בת למשפחה מוסלמית אדוקה, מרובת ילדים, ועיסוקה המיוחד גורם לה לחיות על פי עקרונות מיוחדים, השונים לגמרי מאלה שעל פיהם גדלה וחונכה, ובניגוד למסורתה.

"שלום כיתה א`"

סרטו של יורם הוניג, על הסכסוך היהודי-ערבי, כפי שהוא מובא מבעד לעיניה של ילדה בת שש, מיכל, בתו של הבמאי, שהחלה ללמוד השנה בכיתה א`, בבית הספר המעורב יהודי-ערבי "נוה שלום".