קלאסי - סימפונט רעננה: שלושה בקונצרט אחד

הצ'לן צבי פלסר יצטרף לקונצרט בניצוחו של עומר ולבר. בתכנית גם "המורוסקה" של אורן לוק

שלישייה קלאסית: המנצח עומר ולבר, נגן הצ'לו צבי פלסר והמלחין אורן לוק חוברים לתזמורת סימפונט רעננה לקונצרט מספר 7 במשכן המוזיקה והאמנויות ברעננה.

במהלך הקונצרט, שיעלה ב-8 בפברואר, יבוצעו היצירות "המורוסקה" שכתב לוק, קונצ'רטו לצ'לו בסי מינור אופ. 104 של דבוז'אק וסימפוניה מספר 1 בסי במול מז'ור, אופ. 38 של שומאן.

אנטונין דְבוֹזָ'ק (1841 - 1904)

למן ראשית התקופה הרומנטית סחפה התעוררות לאומית את יבשת אירופה ומלחינים רבים עמלו בכתיבת יצירות ששיקפו את תולדותיהם ורוחם של בני ארצותיהם. את מירב השראתם שאבו מלחינים אלה מן האוצרות העשירים והבלתי נדלים של הפולקלור המקורי בארצותיהם. גם דְבוֹזָ'ק נדבק ב-"קדחת" הלאומית והיה גאה במורשת הצ'כית שלו.

הפרק הראשון בקונצ'רטו מציג שניים מן הנושאים המוכרים והאהובים ביותר של דְבוֹזָ'ק: הראשון, מנוגן בצליליו הנמוכים של הקלרינט, אליו מצטרפים הבאסונים, על רקע ליווי של ויולה, צ'לו וכלי באס, ואילו השני, לירי יותר, מהווה סולו מרתק לקרן.

סימפונט-רעננה-יחצ1.jpg

סימפונט רעננה, צילום: רמי זרנגר

פרק ה"אדאג'ו" נפתח באווירה שלווה, אולם מצב רוח זה משתנה במהירות להתפרצות תזמורתית שבה מופיע ציטוט נרגש ואינטנסיבי ביותר מתוך אחד משיריו של דְבוֹזָ'ק, מנוגן בצליליו הגבוהים של הצ'לו. השיר הזה ("השאירני לבד"), היה הראשון מתוך סדרת שירים שהוא כתב בשנים 1887-88.

שיר זה היה אחד החביבים ביותר על גיסתו של המלחין ז'וֹזֶפִינָה קָאוּנִיטְסוֹבָה. כשלושה עשורים מוקדם יותר, דְבוֹזָ'ק היה מאד מאוהב בתלמידתו לפסנתר, בת ה-16, שבאותם זמנים שאפה לקריירה של שחקנית. מאחר שאהבתו לא זכתה לתגובה הצפויה, דְבוֹזָ'ק נשא את אחותה, אָנָּה. אולם רגשותיו הישנים היו עדיין חזקים והוא הוסיף את הנעימה הזאת לפרק השני של הקונצ'רטו, מיד עם הגעת המידע על מחלתה של ז'וֹזֶפִינָה למשפחת דְבוֹזָ'ק. ז'וֹזֶפִינָה נפטרה כחודש לאחר חזרתו של דְבוֹזָ'ק מאמריקה, ונראה שהיה זה לזכרה כשהוסיף את הקוֹדָה האֶלֶגִית במקום הקדנצה של וִיהָאן, אותה סירב לקבל.

מחול רב-חיות ונמרץ מאפיין את הפרק האחרון. נראה שהוא עוצב בהשפעת געגועיו והרהוריו אודות שובו לבוהמיה, מולדתו.

דְבוֹזָ'ק עצמו כתב על פרק זה כי הוא "מסתיים בהחלשה הדרגתית של העוצמה, כמו אנחה, עם תזכורות מתוך שני הפרקים הקודמים – הסולו דועך, אך שוב מתעורר, התזמורת מנגנת את התיבות האחרונות והכל מסתיים במצב רוח סוער. כך אני רואה את הדברים ואיני מסוגל לחרוג מהם."

רוברט שומאן (1810 – 1856)

שומאן היה אחד המלחינים הרומנטיים הבודדים שניתן היה לכנותם "משורר המוזיקה". כל יצירה שכתב הייתה אפופה וגדושה בפיוטיות ומלווה בעושר של ביטוי, של רגישות, של דמיון, ושל עידון הן בתחום הלירי, בתחום הדרמטי ובתחום האפי של אמנות זו. הוא ניחן בכושר בלתי נדלה לפיתוח רעיונותיו המוסיקליים, ולבנייתם למבנים מרשימים ביותר.

לפרק הראשון בסימפוניה מבוא רחב למדי, המוקדש בעיקר לנושא הראשי של ה-"אלגרו". הוא נפתח ברמיזות אודות הנושא הראשון, המבוצעות בחצוצרות ובקרנות. נראה שהמעבר לחטיבת הפרק גופא מתאר את החורף הנכנע לעת האביבית. הפרק מושתת על המבנה המסורתי של ה-אלגרו-סונטה, מלבד הקוֹדָה, המציגה רעיון חדש, במקצב מהיר יותר, בהִרְמוּן ומהלך מלודי מעודנים, כנראה כתוצאה של דחף רומנטי גרידא.

עומר-מ.-וולבר-anakit.jpg

עומר מ. ולבר (צילום: יח"צ)

הפרק השני מביא ניחוח מעודן יותר גדוש ליריות מקסימה, שלווה אך מרשימה ומרתקת. גם כאן, שומאן מוסיף עוד חטיבה קצרה לקודה, המכינה את המוטיב העיקרי של הפרק הבא ובכך מחבר את הפרק השני לשלישי שבו אימץ את מבנה הסקרצו. פרק זה רחב ביותר, הכולל תוספת של חטיבת טריו שנייה וכן סימני חזרה נוספים. שתי חטיבות הטריו מספקות גיוון משמעותי כשהראשון מערב קריאות הלוך-ושוב ומחול כפרי, בעוד שהשני מהווה התפרצות של שובבות.

הפרק האחרון אפוף צהלה סוחפת, שלא ניתן לעמוד בפני עליזותה וחיוּתה. הוא נפתח בתרועה המובילה לנעימה הנושאת אופי של צעדי בלט קלילים. לקראת הסיום מגיעים צלילים הנושאים ניחוח כפרי, שבוקעים מתוך האבוב, הקרן והחליל.

עומר מאיר ולבר - מנצח

נולד בבאר שבע ב-1981 והחל את ההכשרה המוזיקלית שלו בגיל חמש על אקורדיון ופסנתר. מאחר שהתעניין גם בהלחנה, הוא החל ללמוד בגיל 9 אצל טניה טלר והמשיך עם מיכאל וולפה עד 2004. הוא השלים את לימודיו בקונסרבטוריון באר שבע כבר ב-1999. החל מאותה תקופה בוצעו יצירותיו הן בישראל והן בחו"ל ושודרו בתחנות רדיו. כיום שמו הולך לפניו בזירה הבינלאומית כאחד המנצחים הצעירים הבולטים ביותר. בעונות האחרונות הוא הופיע בהצלחה עם כמה תזמורות, ביניהן התזמורת הפילהרמונית של לונדון, ותזמורת הגוונדהאוס מלייפציג.

הוא מופיע באופן קבוע כמנצח אורח באופרה הישראלית, בזמפר-אופרה של דרזדן, באופרה הממלכתית של בוואריה, בלה פניצ'ה בוונציה ובארנה של ורונה. בין השנים 2008-2010 שימש כעוזרו של דניאל ברנבוים באופרה הממלכתית אונטר דן לינדן של ברלין ובתיאטרון לה סקאלה במילאנו. החל מ-2009 הוא מכהן כמנהל המוזיקלי של תזמורת סימפונט רעננה.

עומר-ולבר-צילום-Tato-Baeza-.jpg

עומר מ. ולבר (צילום: Tato Baeza Palau)

צבי פלסר – צ'לו

צבי פלסר נהנה מקריירה מגוונת באופן מיוחד כסולן, מוזיקאי קאמרי ומורה בכיר. מרבה להופיע ברחבי העולם ומשתף פעולה עם טובי המנצחים והנגנים של ימינו. כסולן הוא הופיע עם כל התזמורות בארץ ובחו"ל עם מנצחים כמו זובין מהטה, אשר פיש, דייויד שטרן, סטיבן סלואן, וסרג'יו קומיסיונה.

בינואר 2015 הופיע פלסר כסולן עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין בקונצרט מיוחד בניצוחו של סיר סיימון ראטל. צבי היה חבר ברביעיית המיתרים הוברמן והוא חבר בקבוצת קונצ'רטנטה שבסיסה בניו יורק. כנגן קאמרי הוא משתף פעולה עם נגנים בכירים בעולם בכללם נגנים מובילים מהתזמורת הפילהרמונית של ברלין.

צבי פלסר ע.jpg

צבי פלסר (צילום: יח"צ)

אורן לוק – מלחין

את "המורוסקה" כתב בשנה האחרונה לתואר בקומפוזיציה באקדמיה בירושלים. "היא נולדה אצלי מתוך היצירה לכתוב מוזיקה שמחה, אולי כדי לחגוג את סיום הלימודים", הוא מספר.

לדבריו, היצירה מתכתבת עם פתיחות סימפוניות מהעבר, מצטטת ממקורות שונים. "בשלב מסוים, התזמורת עלולה לצאת לחלוטין מהקצב ולנגן בהרמוניה צורמת", מוסיף לוק, "עד כדי התפרקות של הכל ברעש שמדמה את סוף העולם. אין מה לפחד. זה כתוב ככה, ואחר כך הכל חוזר לקדמותו".

אורן לוק (צילום: מריה רוזנבלט)

קונצרט מספר 7 יתקיים בתאריכים 9,8 ו-11 בפברואר 2017 בשעה 20:30 במשכן למוסיקה ואומנויות רעננה. הזמנת כרטיסים בטלפון: 09-7457773, או באתר של סימפונט רעננה.