תיאטרון - מניו זילנד להוליווד – ריאיון עם ניקי קארו

אחרי "לרכב על הלוויתן", יצרה הבמאית הניו זילנדית ניקי קארו סרט הוליוודי ראשון, "ארץ קרה", שמגולל את סיפור התביעה הייצוגית הראשונה של נשים על הטרדה מינית במקום עבודתן.

החוויה הנשית עדיין לא מספיק שכיחה בקולנוע היא טוענת בריאיון בלעדי לנחום מוכיח ומספרת גם על העבודה בהוליווד ועל החיבור עם הכוכבת שלה שרליז ת`רון. הסרט - ממחר (ה`) בבתי הקולנוע.

סובלות בשקט כדי לשמור על מקום העבודה

"אחרי `לרכב על לוויתן` קיבלתי הרבה תסריטים על ילדות קטנות ויונקים גדולים". בין אם המשפט הזה נאמר על ידי ניקי קארו ובין אם לא, הוא הפך כבר לחלק מהמיתולוגיה שקשורה בקריירה של הבמאית הניו זילנדית המשובחת הזו. סביר להניח שסרטה החדש "ארץ קרה", ירחיק אותה מכל אסוציאציה המזכירה נערה מאורית וחיה גדולה ממשפחת שוכני הים.

"ארץ קרה" מבוסס על תיק משפטי אמיתי, "לויס ג`נסון נגד אוולט טקונייט בע"מ", על אודות אשה שהגישה בשנות ה-80 תביעה נגד הנהלת מכרה הברזל שבו עבדה בצפון מינסוטה, על הטרדות מיניות אותן חוותה מחבריה לעבודה, הגברים במכרה. התביעה עברה גלגולי בתי משפט רבים במשך קרוב לעשרים שנה, ובסופו של דבר, כשעובדות נוספות במכרה הצטרפו אליה, הפכה לתביעה הייצוגית הראשונה של נשים על הטרדות מיניות מצד גברים. בית המשפט פסק ב-98` על מתן פיצויים גבוהים לתובעות, והמקרה הפך לאבן דרך במאבק נשים נגד גברים מטרידים במקום עבודה משותף.

את גיבורת הסרט, אם חד הורית לשני ילדים (בסרט שמה ג`וסי איימס) החוזרת לעיירת הולדתה בצפון מינסוטה, ומתקבלת לעבודה במכרה הברזל המקומי, מגלמת שרליז תרון הנהדרת (זוכת האוסקר על "מונסטר", כזכור). את אמה התומכת אליס מגלמת סיסי ספייסק (שב-81` זכתה באוסקר על "בתו של כורה פחם". סגירת מעגל קטנה, אם תרצו) ואת אביה האנק, המתנגד שבתו תועסק במכרה שב גם הוא עובד מגלם ריצ`רד ג`נקינס. משתתפים נוספים הם פרנסס מקדרמונד כגלורי, חברתה הטובה של איימס במכרה ונציגת ועד העובדים, שון בין כבעלה של גלורי וגם וודי הרלסון כעורך הדין שייצג את ג`וסי בתביעה.

מרגע התחלת עבודתה במקום נתונה ג`וסי, כמו נשים אחרות במקום, להטרדות מילוליות ולעיתים אף ליותר מזה, מצד העובדים. הנשים, כדי לשמור על מקום עבודתן החיוני להן, סובלות בשקט, אבל כאשר החבר לשעבר של ג`וסי בתקופת התיכון מנסה לכפות את עצמו עליה בכוח בזמן העבודה, היא מחליטה שזה הקש האחרון, ושוטחת את טענותיה בפני הנהלת המכרה.

התגובה המזלזלת שבה היא נתקלת, גורמת לה לצאת למאבק משפטי מורכב, מתיש וסוחט, פיזית ונפשית. "ארץ קרה" הוא סרט מרגש ונוגע. עשוי בתבונה מאופקת, מצליח לחמוק בחוכמה ממלכודת הסיסמאות הקלישאיות, ומגולל כרוניקה של מאבק אישי ואנושי, בלי אינטרסים ובלי מניפולציות, כדי שהצדק ייראה.

"התקשיתי להאמין שהאירועים האלו התרחשו רק ב- 98`"

ניקי קארו (38) ביימה רק שלושה סרטים באורך מלא: שניים שעשתה בניו זילנד,"זיכרון ותשוקה" מ-97` ו"לרכב על לוויתן" מ-2002, וכעת מאחוריה גם סרט הוליוודי ראשון, "ארץ קרה". היא מתייצבת למפגש במלון ברומא, נאה וכריזמטית ומסבירה תחילה איך התחברה לתסריט.

"כשהגעתי לאמריקה אחרי `לרכב על לווייתן`, קיבלתי כמה הצעות לפרויקטים שם, אבל בדיוק אז ילדתי, ולא כל כך התלהבתי להתחיל לעבוד שוב על סרט חדש. יחד עם זאת, הרגשתי מחויבת לקרוא כמה תסריטים שנשלחו אלי מהוליווד, ומאחר שהתעוררתי בלילות בגלל התינוקת, ולא ישנתי הרבה באותה תקופה, הקדשתי זמן לקריאת התסריטים. קשה לי לזכור על מה היו התסריטים האחרים, אבל את `ארץ קרה` לא יכולתי להניח מידיי עד שסיימתי אותו. התקשיתי להאמין שהאירועים המתוארים בו אכן התרחשו, ושהדברים הסתיימו לא ממש מזמן, ב-98`. הרגשתי שזו סיבה ממש טובה לעשות את הסרט".

- למה בחרת דווקא בשרליז ת`רון לתפקיד ג`וסי?

"כשעשיתי את `לרכב על לוויתן`, היא בדיוק הצטלמה ל`מונסטר`, ושני הסרטים טופלו על ידי אותו מפיץ. כך יצא לנו להיפגש. היא הייתה בחירה הראשונה והמיידית שלי. התברר שהיא מאוד אהבה את `לרכב על לוויתן` וניסתה לברר מה יהיה סרטי הבא ואם היא תוכל להשתלב בו. כך שהייתה התאמה מלאה בין רצונותינו, ושנינו נהנינו מכך ומהעבודה המשותפת".

- מדוע שינית את שם הגיבורה מלויס ג`נסון במציאות לג`וסי איימס בסרט?

"לויס נלחמה יותר מ-20 שנה עבור מטרה שלבסוף הושגה, אבל עברה לא מעט תלאות, סבל ויחס גרוע מגברים שונים וממערכות הנשלטות על ידי גברים. רצינו להגן עליה, היא הייתה האדם המרכזי בתודעה שלי בעת העבודה. לויס הפכה לתומכת גדולה של הסרט והיא אוהבת אותו. בסופו של דבר, כשאנחנו אומרים שהסרט נעשה בהשראת אירועים אמיתיים, למעשה מדובר באמת לאמיתה. לויס וחברותיה היו יועצות נאמנות בפרויקט הזה, אבל כשהן צופות בסרט הן לא רואות ממש את עצמן ואת האישיות שלהן, אחד לאחד. אבל לויס מזהה את החוויות האישיות שעברה, כפי שאכן התרחשו. זו הייתה הדרך שלנו לגולל את הסיפור, ויחד עם זאת לא לגרום נזק כלשהו לנפשות הפועלות האמיתיות, שעל פיהן הסרט נעשה".

"מה שקרה לנשים האלה בבית המשפט היה לא פחות ברוטלי"

- עד כמה רחוק יכולת ללכת בתיאור ריאליסטי של מה שקרה לנשים שעבדו במכרה?

"למען האמת, ההטרדות שמתוארות בסרט אינן כה קשות כמו שהנשים האלה חוו במציאות. למרות שמדובר בסרט הוליוודי והייתי יכולה להציג את הדברים באופן מלודרמטי יותר, בחרתי לעשות את ההפך. לקחת את הקהל קודם כל למקום הכי רחוק מבחינה רגשית, ועדיין לשקף באופן נאמן את התנהגות והתנהלות הגברים שם. העובדה שהדברים התרחשו נתנה לי משנה תוקף, כיוצרת קולנוע, לעסוק בכך באופן תקיף וישיר".

- עד איזו רמה הרגשת מחויבת לספר במדויק את הסיפור האמיתי?

"עד לפרטי הפרטים. היה לי חשוב, למשל, להדגיש שכל הנשים הוכרחו למסור עדות על חייהן האינטימיים, פרטים שלא קשורים ולא רלוונטיים למקרה. הרגשתי שמה שקרה בבית המשפט היה לא פחות ברוטלי ממה שנעשה להן במקום העבודה שלהן. וזה קורה במדינה שמקדשת את ערכי הצדק והשוויון בין המינים. הרגשתי שהן נושלו מזכויותיהן במקום עבודתן ובבית המשפט, ולקח המון זמן עד שהתאפשר להן להוכיח את צדקתן. אני חושבת שלקהילה שבתוכה הן גדלו יש חלק גדול בהתגבשות ההתנהגות הזו כנגד הנשים. התנהלות כזו שמתרחשת בין אנשים מבוגרים לא מגיעה משומקום, אלא יכולה להתפתח בקהילה שלא עושה כלום כשקורים בתוכה דברים חמורים. ג`וסי בת העשרה הותקפה על ידי המורה שלה לא בגלל שהייתה חכמה או תלמידה טובה, אלא עקב היותה נערה מושכת. זה בדיוק הלך הרוח שגרם לגברים לפעול נגד הנשים במכרה".

"אני מתעניינת הרבה יותר בטבע האנושי מאשר בטבעה של האשה"

- גם ב`לרכב על לוויתן` וגם ב`ארץ קרה` הגיבורות שלך הן נשים שנלחמות נגד מערכות גבריות ומפתחות אינדיבידואליזם ועצמאות. זו האג`נדה שלך בכלל כיוצרת קולנוע?

"לא. זה יצא ככה. אני מתעניינת הרבה יותר בטבע האנושי מאשר בטבעה של האישה, אבל שני הסרטים הספציפיים האלה גוללו סיפורים לא רגילים והגיבורות שלהן היו יוצאות דופן, ואני חושבת שהחוויה הנשית עדיין לא מספיק שכיחה בקולנוע, לא נעשו הרבה מדי סרטים אודות נשים שמחפשות את מקומן בחיים. ברוב הסרטים האישה היא עדיין הרעייה או המאהבת, ואני מוצאת שבמובנים מסוימים זו עדיין טריטוריה שלא נחקרה דיה. עיתונאים באוסטרליה אמרו לי ש`ארץ קרה` הוא הסרט הראשון שלא עוסק בנושא או ברעיון של ההטרדה מינית מהזווית של הפוליטיקה הנשית שצולבת את כל העולם הגברי, אלא שהוא מתבונן בהתנהגות הגברית ושואל למה".

- מה הרגשת כשבתחקיר לסרט גילית שהטרדות הגברים את הנשים במפעל היו ידועות, אלא שכולם, ובעיקר הנשים הפגועות, נכנעו ל"קוד השתיקה"?

"זה לא ייאמן. אני בוחנת את עצמי בכנות, איך הייתי נוהגת בסיטואציה כזו, ואני יודעת בוודאות שלא היה לי אומץ לצאת נגד הנהלת המכרה. הייתי נוהגת כמו הנשים האחרות במקום. ואתה יודע, כל הנשים שדיברנו איתן, מהוותיקות שהחלו לעבוד במכרה בשנות ה-70, ועד הצעירות שעובדות שם כעת, עשו הכל כדי לא להפגין פגיעות וחולשה בהתנהגותן. הן היו מסתגרות בשירותים ורק שם מרשות לעצמו לבכות. צריך להבין שלנשים האלה אין אופציות אחרות של עבודה באיזור, וכמו במקרה של ג`וסי, הג`וב במכרה מאפשר לך לגדל את הילדים שלך באופן עצמאי ולא להיות תלויה באף אחד. אני חייבת להודות שאחד הדברים שהכי הציקו לי בהתנהגות הנשים היה שהן עלו על דוכן העדים והעידו נגד ג`וסי, פשוט שיקרו, כדי לשמור על מקום עבודתן".

"יחסית לניו זילנד הוליווד נראית מאוד מיושנת"

- התנסית בעשיית סרט הוליוודי. איך הייתה החוויה מבחינתך?

"זו התנסות טובה מאוד, ואשמח לעשותה שוב, אבל לא באופן קבוע. אני מרגישה שיותר נכון לי להישאר בניו זילנד ולעשות סרטים עצמאיים, ומדי פעם להגיח להוליווד, כשתגיע הצעה נכונה. זה ללא ספק תהליך הרבה יותר מהיר לעשות סרט בהוליווד. לקח לי חמש שנים לעשות את `לרכב על לוויתן` ושנה וחצי בלבד ליצור את `ארץ קרה`".

- יש תהליך עקבי של שינוי תפקודי הנשים המסורתיים כביכול בחברה. האם לנוכח העובדה הזו, נראה לך שיופקו יותר סרטים על נשים בהוליווד?

"אני חושבת שזה בלתי נמנע, אבל אי אפשר לצפות שזה יקרה במהירות רבה מדי. מזווית הראייה שלי כאחת שבאה מניו זילנד, שנחשבת למדינה מתקדמת, הוליווד נראית מאוד מיושנת. הנוסחה שם היא - גברים חזקים ונשים יפות. אני בוחנת את הסרטים שמועמדים השנה לאוסקר, ונראה שיש תהליך של תחכום, התבגרות ובגרות בבחירה. ועדיין, רק סרט אחד עוסק בחוויה הנשית. אז אני גאה שהאקדמיה הבחינה בהישגי הסרט הזה, ובמקביל מעודדת מכך שסרטים נהדרים כמו `הר ברוקבק` ואחרים, זוכים בהכרה המגיעה להם".

- אגב, לאן נעלמה קישה קסל-יוז, הילדה שגילית ב`לרכב על לוויתן` (שבגיל 12 זכתה במועמדות לאוסקר)?

"היא לא נעלמה ומרגישה מצוין. לפני כמה שבועות פגשתי אותה בפרמיירה של `ארץ קרה` בניו זילנד, בנוכחות ראש הממשלה (אישה מכהנת שם בתפקיד עתה), ואמרתי לה: `קישה את צריכה להיות ראש הממשלה`. היא אמרה לי: `אל תכניסי לי רעיונות לראש, את יודעת שאעשה את זה`. אני באמת חושבת שהיא יכולה לעשות זאת, יש לה כל מה שצריך כדי להיות יום אחד ראש ממשלה בניו זילנד".

- ולסיום, כמה מילים על פיטר ג`קסון (בן ארצה)

"הוא הלורד של כולנו!".