כוכבית קטנה שמתפוגגת

תיאטרון היהלום ברמת גן מציג בחודש מאי את התערוכה הקבוצתית "שמונה אמנים וגעגוע", שאצרו סמדר קיבקוביץ ויעל מרגלית.

התערוכה מפגישה שמונה אמניות - קרולין הרשדורפר, אורה שרון, נאוה סלע, חיה פרידמן, חנה אמיר, בתיה באר, דליה רוזנפלד, אילת שושני - במרחב משותף אחד.

כמו בספרו של אשכול נבו "ארבעה בתים וגעגוע" בו מביא כל דייר את הגעגוע הפרטי שלו, כך בתערוכה נוצר מארג של יחסי גומלין בין הגוונים השונים של הגעגוע.

"הקו כל-כך מטושטש בין נכון ללא נכון, בין אדם לאדם, בינינו לבין כל הבהלה שמסביבנו, הפיצוצים, הנקמות, מכרו לנו קווים עבים, ברורים, מוצקים, שקר, הכול מטושטש (...) אין קו אפילו, מקסימום כוכבית קטנה, כוכבית קטנה מפרידה ביני לבין האחר, כוכבית קטנה שמתפוגגת בקלות" (עמ' 234 - עמיר).

על היצירות

קרולין הרשדורפר

יוצרת קולאז'ים בשילוב עיפרון ועט היוצרים מראה גרפי, נקי וחלומי כאחד. בעבודותיה ניכר געגוע אל עולם שהדמיון והמציאות משתלבים בו בהרמוניה וכך יוצרים אין סוף אפשרויות וצרופים.
 
אורה שרון

מציגה עבודות עזות ומשתמשת בדימוי הנשר וגוזליו בכדי להעלות זכרון פרטי וקולקטיבי. "נשר" הוא שם המטוס בטייסת שבעלה פיקד עליה וכן סמל לעוצמה - מלך השמיים. הגעגוע שעולה מן העבודות מעלה נושאים כמו כוח ושליטה מול מעוף וחופש.

מימין: אורה שרון, נשר. משמאל: קרוליין הרשדורפר, planete des boules blues, תמונות יחסי ציבור





נאוה סלע

יוצרת עבודות מופשטות בעלות סדר פנימי. החיבור שהיא מצליחה ליצור בין מבניות להפשטה תוך שימוש בצבעים הרמוניים, מדבר על געגוע לאיזון המשלב את החומר המלא עם המרחב הפתוח.

חנה אמיר

מציירת בצבעים עזים ודינמיים עבודות שמשלבות כתם וקו לריקוד אקסטטי. יחד עם זאת נוכחת דמות אנושית או בעל חיים כמספרת על געגוע לדו קיום בין העולם הקטן-האדם והעולם הגדול-הבריאה כולה.

מימין: נאוה סלע, ללא כותרת. משמאל: חנה אמיר, ללא כותרת, תמונות יחסי ציבור




בתיה באר

מציגה עבודות בעלות מרחב פתוח ונושם. הדימויים המעודנים הנוכחים בעבודה, חלקם כבדים במהותם כמו אבני בזלת, משתלבים בקלות בתוך הרקע הבהיר והמאפשר. הגעגוע שעולה מן העבודות מדבר על מרחב נשימה ורוגע בתוך עולם החומר.

אילת שושני

מציגה שתי סדרות של ציורי מים. סדרה ראשונה עוסקת בהגשה של מזון, בהשראת מסעדת ראמן "SLURP" בקופנהגן והשנייה מציגה פסל ראש של בודהה כדימוי אנושי משתנה,  גם היא בהשפעת שהותה בתאילנד. בשתי הסדרות ניכר געגוע לעולם בעל משמעות ויופי המשלב את היומיומי עם הקדושה.



מימין: בתיה באר, אבני בזלת, אילת שושני, מתוך סדרת הבודהה

דליה רוזנפלד

מציגה סדרה של עצים חלומיים ומלאי השראה. כל אחד מהם הוא עולם שלם המורכב מדקויות והופך אנושי ובעל אישיות ספציפית כחבר קרוב. העץ כדימוי מעלה געגוע אל מקור החיים והחכמה וטומן בחובו את סוד הקיום.

חיה פרידמן

מציגה עבודות מלאות תנועה ותנופה. היא מציירת בשכבות רבות היוצרות עומק ומעלות געגוע לביטוי חופשי ורב פנים. מתוך המופשט עולים דימויים אקראיים שנוכחים כהצעה בלבד בתוך שפע האפשרויות.




מימין: דליה רוזנפלד, The State Tree. משמאל: חיה פרידמן, אישה בצהוב, תמונת יחסי ציבור




התערוכה "שמונה אמנים וגעגוע" תוצג במהלך מאי 2018 בתיאטרון היהלום ברמת גן.  ביקור בתערוכה בשעות המופעים. לבירורים: 6121050 - 03