האיטלקים באים

מוזיאון תל אביב מציג את קונצרט מס' 5 בסדרת מופת א', בו ישתתפו הפסנתרן האיטלקי אלסנדרו דלז'אוון והכנרת בת ארצו דניאלה קאמארנו, לצד רביעיית אביב. 

חברי הרביעייה הם: סרגיי אוסטרובסקי – כינור, פיליפ וילפרנקה – כינור, נעמי ביאלוברודה – ויולה, דניאל מיטניצקי – צ'לו. 

בתכנית: ארנסט שוסון - קונצ'רטו לכינור, פסנתר ורביעיית מיתרים ברה מז'ור אופוס 21, בטהובן - רביעיית כלי קשת מס' 13 בסי במול מז'ור אופוס 130, כולל "הפוגה הגדולה" אופוס 133.

על האמנים:

אלסנדרו דלז'אוון, פסנתר

הפסנתרן האיטלקי עטור הפרסים נחשב לאחד המוזיקאים המוכשרים בדורו. דלז'אוון הופיע עם תזמורות רבות, כגון תזמורת התיאטרון של מרינסקי, התזמורת הסימפונית של פורט וורת', התזמורת הסימפונית ג'וזפה ורדי של מילאנו, ועוד. הוא שיתף פעולה בנגינת מוזיקה קאמרית עם מוזיקאים רבים, בהם רביעיית טאקאץ' (Takacs), רביעיית אין-שם (Sine Nomine) ורביעיית ברנטאנו. כמו כן הקלטותיו כוללות למעלה מ-30 אלבומים בחברות תקליטים יוקרתיות. דלז'אוון משמש כפרופסור לפסנתר בקונסרבטוריון ע"ש ניקולו פיצ'יני בבארי, איטליה. משנת 2015 הוא מלמד פסנתר גם באקדמיית ויוולדי בלוקרנו, שוויץ. 



דניאלה קאמארנו ואלסנדרו דלז'אוון צילום: לוקה קנטולה
 
דניאלה קאמארנו, כינור

הכנרת האיטלקיה החלה את לימודי הכינור בגיל ארבע, וסיימה לימודים גבוהים בקונסרבטוריון מילאנו. כיום היא מורה לכינור מן המניין בקונסרבטוריון למוזיקה בגנואה. היא הופיעה עם תזמורות באיטליה ובאירופה, ניגנה עם אנסמבלים בפסטיבלים כמו איגוד הקונצרטים במילאנו, ידידי המוזיקה בפירנצה ושגרירות איטליה בציריך, והופיעה באולמות חשובים כולל "לה פרגולה" בפירנצה, אולם ורדי במילאנו ואולם אלטי בקיוטו, יפן. קאמארנו היא חברה ברביעיית פיאסולה, ואיתם שיתפה פעולה עם מוזיקאים כמו פיאטרו דה מריה, פאביו בידיני, אנדראה לוקזיני ואחרים.   

על היצירות:

ארנסט שוסון – קונצ'רטו לכינור, פסנתר ורביעיית מיתרים ברה מז'ור אופוס 21

ארנסט שוסון, שהיה משפטן, היה תלמידו התחיל ללמוד בקונסרבטוריון של פריז והיה תלמידם של מאסנה ופרנק. הוא נהג לארח בסלונו את האליטה האמנותית של פריז, ביניהם פורה, דביסי, מלארמה, טורגנייב, אלבניס ומונה. מקובל לחלק את יצירתו לשלוש תקופות. בראשונה ניכרת השפעתו המובהקת של מאסנה והיא מאופיינת במלודיות זורמות ואלגנטיות. השנייה מתחילה בשנת 1886 ומצטיינת באופי דרמטי יותר. תקופה זו יצאה נשכרת מקשריו עם החוג האמנותי שבו חי ופעל. התקופה השלישית התחילה עם מות אביו בשנת 1894 ובולטת בה השפעתם של המשוררים הסימבוליסטיים והספרות הרוסית שקרא, בעיקר מיצירות טורגנייב, דוסטויבסקי וטולסטוי.

אופוס 21, כתוב להרכב של כינור, פסנתר ורביעיית מיתרים. הוא שייך לז'אנר המוזיקה הקאמרית על אף כותרתו "קונצ'רטו" (או ליתר דיוק "Concert" בצרפתית). מצד אחד, אין מדובר כלל ועיקר בקונצ'רטו כפול כדוגמת זה של ברהמס, ומן הצד האחר אין זו שישיה קאמרית במובן המסורתי של המושג, שכן קיימת בה היררכיה ברורה בין הכלים השונים בהרכב. למעשה, שוסון יצר כאן מדיום ז'אנרי חדשני, שניתן להגדירו אולי יותר כדואט לכינור ולפסנתר בתוספת ליווי של רביעיית מיתרים. רוב החומר המוזיקלי המרכזי מושמע בשני הכלים הסולניים, ורביעיית מיתרים יותר "מגיבה" אל השניים מאשר מחדשת.


רביעיית אביב באדיבות מוזיאון תל אביב

בטהובן – רביעיית כלי קשת מס' 13 בסי במול מז'ור אופוס 130 כולל "הפוגה הגדולה" אופוס 133
 
רביעייה המיתרים מס' 13 היא אולי היצירה הכי מייצגת את הניגודים וחילוקי הדעות סביב יצירתו המאוחרת של בטהובן, חילוקי דעות שנמשכים עד ימינו, ובעיקר נסובים סביב פרק הפינלה, הפוגה הגדולה. הוגו וולף טען כי זוהי "מוזיקה בלתי מובנת" ואילו עבור סטרווינסקי הייתה "הפלא המושלם ביותר במוזיקה כולה". כמו בלא מעט מן הרביעיות המאוחרות, אחד האלמנטים המרכזיים ביצירה הוא הניגוד. הפרק הראשון, למשל, מחליף תכופות בין מפעמים שונים ומנוגדים ונע בין הקודר למלא החיים, בין קינה לבין שמחה.

בפוגה הגדולה הניגוד מושרש ויסודי יותר. זהו ניגוד בין הצורה המוזיקלית החמורה והמוקפדת ביותר לבין חופש של טונליות, קצב וטמפו המביאים את המוזיקה למחוזות שבטרמינולוגיה המסורתית רק המושג "פנטזיה" יוכל לכלול אותם. בטהובן כתב כי "כתיבת פוגה כעת איננה עוד מלאכת-אומן. כתבתי עשרות שכאלו בימי לימודי. אך כעת גם הדמיון דורש את זכויותיו, ובימינו גם על הרוח הפואטית האמיתית למצוא את דרכה אל תוך צורה עתיקת יומין זו". 

 
הקונצרט יתקיים ביום שני, 25 במרץ 2019 ב-20:00 (בשעה 19:15 תרצה ענת שרון) במוזיאון תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-6077020