היצירה שתשנה את העולם

הקונצרט הרביעי בעונת 2019/2020 של התזמורת הקאמרית הישראלית – "1805 הייתה שנה נפלאה" - הקונצרט מוקדש לבטהובן ולמלחינים בני דורו – סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19-  אנטון אברל ופרנץ קלמנט.

בשנת 1805 נולדה היצירה שתשנה את עולם המוזיקה - סימפוניה מס' 3 של בטהובן "ארואיקה". עליה אמר ליאונרד ברנשטיין: "שני פרקיה הראשונים... הם אולי הגדולים בתולדות המוזיקה". היצירה מציבה את האדם במרכז, את החופש ואת החיפוש.

המנצח – ריינרד גבל הוא כנר ומנצח גרמני מהולל. ה-BBC מנה אותו בין 20 הכנרים הטובים בעולם. עקב בעיות מוטוריות החליט לוותר על הנגינה ולהתרכז בניצוח. בקונצרט תככב הסולנית מרים קוֹנצן בכינור.


הקאמרית הישראלית, צילום: Michael Pavia                

בתכנית: אנטון אֶבֶּרְל (1807-1765) סימפוניה במי במול מז'ור, אופ' 33, פרנץ קְלֶמֶנְט (1842-1780) קונצ'רטו לכינור ברה מז'ור, אופ' 61, לודוויג ואן בטהובן (1827-1770) סימפוניה מס' 3 ("ארואיקה") במי במול מז'ור, אופ' 55.


על האמנים:

ריינהרד גבל, מנצח

כנר ומנצח גרמני שעוּטָר לאורך השנים בכתרים רבים. ה-BBC מנה אותו בין עשרים הכנרים הטובים בעולם, הזיד-דויטשה צייטונג קרא לו "מר מוזיקה עתיקה" והניו יורק טיימס כינה אותו "מגדלור בים של בינוניות". נגינת כינור הייתה אהבתו הראשונה, ולאחר לימודים בבתי הספר הגבוהים למוזיקה של קלן ושל אֶסֶן היה לכנר סולן. עקב בעיות מוטוריות ביד ימין לימד את עצמו לנגן ביד שמאל, ואחרי שגם זו לקתה, החליט לוותר על הנגינה ולהתרכז בניצוח. ב-1973, בהיותו בן 21, הקים את אנסמבל הבארוק Musica Antiqua Koln וניהל אותו במשך 33 שנים. ב-2010 ירש את מקומו של ניקולאוס הרנונקור כפרופסור לביצוע אותנטי במוצרטאום של זלצבורג.
 
ב-2008 קיבל גבל מבטאון המוזיקה הצרפתי "דיאפזון" את "עיטור הזהב" בעבור ניצוח על הפילהרמונית הקאמרית של בוואריה בברמן עם הכנרת הקוריאנית יוּרָה לי; ב-2010 זכה באותו עיטור בעבור "הפַּרְנסוּס הצרפתי", תקליטור שבו הוא ניצח על Musica Antiqua Koln. גבל הוקלט ככנר וכמנצח בידי החברות סוני, דויטשה גרמופון והרמוניה מונדי. ב-2017 פרסמה סוני שתי הקלטות חדשות בניצוחו: כל הקונצ'רטי הברנדנבורגיים של באך עם "סולני הבארוק של ברלין" ו"אורטוריית הרפורמציה" של טֶלֶמָן עם הפילהרמונית הקאמרית של בוואריה ומקהלת הרדיו הבווארי. עוד ניצח גבל על הפילהרמונית של ברלין, הממלכתית של דרזדן, התזמורות הסימפוניות של בתי השידור בפרנקפורט, קלן, הנובר, מינכן, לייפציג וזארבריקן והסימפוניות של טַאיפֵּיי, מלבורן וסידני. 


 
מרים קוֹנצן, כינור

כנרת גרמנייה בת למשפחה יפנית, זוכה בקהילת המוזיקה הבינלאומית להערכה רבה כסולנית, כנגנית בהרכבים קאמריים, כמנהלת פסטיבל וכפרופסור לכינור. שיתוף הפעולה בינה לבין מאסטרו גבל משקף את עניינם בליבון סוגיות ביצוע של יצירות לכינור. זה שנים שהשניים חוקרים יצירות של מלחינים בני התקופה של היידן, מוצרט, שוברט ובטהובן אשר זכו אמנם לכבוד בחייהם, אך שמותיהם כמעט שאינם מוכרים לקהל של ימינו. כך, למשל, הקונצ'רטי לכינור של שני האוסטרים שנשמע היום, אברל וקלמנט, של ההולנדי-בריטי פרנץ למוט (Lamotte) ושל תומס לינלי (Linley), המכונה לפעמים "מוצרט האנגלי".
 
לשבחים רבים זכתה מרים קונצן בעבור נגינתה בהקלטות הקונצ'רטי לכינור של מוצרט עם הפילהרמונית הקאמרית של בוואריה בניצוח מאסטרו גבל. עוד תזמורות שקונצן מופיעה עמן: הפילהרמוניות של המבורג, הלסינקי וליברפול, פילהרמונית ה-BBC, הסימפוניות של במברג וסידני, התזמורות של הגוונדהאוס בלייפציג והקונצרטהאוס בברלין. באחרונה ניגנה עם הסימפוניות של מינכן, ברמינגהם והרדיו המערב-גרמני, הפילהרמונית של רדיו זארבריקן, הקאמרית של ברן ותזמורת פסטיבל בודפשט. בין המנצחים שתחת שרביטיהם ניגנה כריסטופר הוגווד, לוֹתָר זַגְרוֹסֶק, מיכאל זנדרלינג, גבריאל פֶלְץ, איוון פישר, אליהו ענבל, ולדימיר פֶדוֹסֶיֶב ורפאל פְרִיבֶּק דה בּוּרְגוֹס. בשנת 2005 ייסדה קוצן פסטיבל מוזיקה קיצי בארמון קָפֶּנְבֶּרְג שבגרמניה, שאותו היא מנהלת עד היום. ב-2016 נתמנתה לפרופסור לכינור באוניברסיטת האמנויות של ברלין. 
  
 

על היצירות:

אנטון אברל - סימפוניה במי במול מז'ור, אופ' 33

תמיהה גדולה היא כיצד בעשורים מעטים בשלהי המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 צמחו בעיר אחת, וינה, ענקים כהיידן, מוצרט, שוברט ובטהובן. התמיהה מתחדדת לנוכח העובדה שבאותו הזמן פעלו בבירת האימפריה האוסטרית עוד יוצרים קוצרי שבחים, ובעבורנו הם כמעט אלמונים: גִירוֹבֶץ, רִיס, קלמנט ואֶבֶּרְל. אנטון אברל, יליד וינה, היה מיודד עם מוצרט וייתכן שהיה תלמידו. הוא חיבר פחות סימפוניות מהיידן וממוצרט, אך יצירותיו התקבלו בחום. את הסימפוניה שנשמע היום חיבר בשנת 1803 ובכורתה הייתה בינואר 1804 בווינה. מבקר ה-Allgemeine Musikzeitung כתב אז: "היצירה בנויה לתלפיות, מלאה ברעיונות מבריקים". ביצוע שני נערך כעבור שנה, בינואר 1805, ובקונצרט ההוא הושמעה גם הסימפוניה השלישית של בטהובן. גם הפעם התפעם המבקר הווינאי מן הסימפוניה של אברל: "רגעי יופי ועוצמה יש בה ואף סממני גאונות". ומה כתב אותו מבקר על הסימפוניה של בטהובן? זאת ניתן למצוא בפסקה השלישית בעמוד זה. הסימפוניה של אברל כתובה לזוגות קלרינטים, אבובים, בסונים, קרנות וחצוצרות, לטימפני ולכלי קשת. החצוצרות - והקרנות פה ושם - מסיימות בתרועות את פרק א' הסוער, פרק ב' הקינתי ופרק ד' הערני. רק פרק ג' הריקודי חסר אותן. יש דמיון בין פרק ב' של הסימפוניה הזאת לבין מרש האבל בשלישית של בטהובן. הייתכן שהתרועות והאבל נובעים אצל שני היוצרים מאֵימוֹת מלחמות נפוליאון שהרעידו אז את אירופה?
 
פרנץ קלמנט- קונצ'רטו לכינור ברה מז'ור, אופ' 61

פרנץ יוזף קלמנט היה כנר, פסנתרן, מנצח, מנהל מוזיקלי, מלחין וחבר של בטהובן. בראשית דרכו הלחין הרבה, אך בהמשך נראה כאילו נלאה מלשאת את עול החיים, הוא שקע בחובות, המעיט ליצור ויש שראוהו סובב ברחובות וינה כנווד. על טיב הלחנותיו אנו למדים ממעט כתבי היד שלו ששרדו: הקונצ'רטו שלפנינו חָלָק גם הוא בימה אחת עם הארואיקה. היה זה ב-7 באפריל 1805, קלמנט היה עדיין המנהל המוזיקלי של תֵיאָטֶר אָן דֶר וִין ובקונצרט התרמה שאירגן הזמין את בטהובן לנצח על הארואיקה שלו. קלמנט עצמו היה הסולן בקונצ'רטו לכינור ברה מז'ור פרי עטו, אחד משישה קונצ'רטי לכינור שהלחין ושכתבי היד שלהם שרדו עד ימינו. 

קוריוז  קטן: הקונצ'רטו לכינור אופ' 61 של בטהובן, גם הוא ברה מז'ור, הוזמן על ידי קלמנט ידידו לקראת קונצרט ההתרמה הבא בתֵיאָטֶר אן דֶר וִין, ב-23 בדצמבר 1806, ויש המבחינים בקונצ'רטו של בטהובן בהשפעות מן הקונצ'רטו של קלמנט. גילויו מחדש של פרנץ יוזף קלמנט מאפשר לנו ליהנות מיפי מנגינותיו ולהתחקות אחר היצירתיות, הצבעוניות (והכרומטיות היתרה) שבה בנה את מהלכיו ההרמוניים מלאי הצבעוניות.


התזמורת הקאמרית הישראלית מקור אתר התזמורת
 
לודוויג ואן בטהובן - סימפוניה מס' 3 ("ארואיקה") במי במול מז'ור, אופ' 55

1805 הייתה שנה נפלאה. נולדה בה היצירה שתשנה את פני המוזיקה. "ארואיקה", מה עיקר מהפכנותה? היא מציבה - כמו המהפכה האמריקנית והצרפתית - את האדם במרכז, את החופש, את החיפוש. לא פלא שבני זמנו של בטהובן לא הבינו מה נחת עליהם. אחרי הקונצרט של 20 בינואר 1805 כתב עליה מבקר ה-Allgemeine Musikzeitung שהוזכר לעיל: "יותר מדי צרימות ומוזרויות יש כאן. וגם: קשה לתפוס את המכלול. אין אחדות!" אך כעבור 150 שנה אמר עליה לנרד ברנשטיין: "שני פרקיה הראשונים...הם אולי הגדולים בתולדות המוזיקה". האופי החדשני מתגלה כבר ב-8 השניות הראשונות של פרק א': טוניקת מי במול מז'ור מוצגת בשני אקורדים עַזים לרוחב התזמורת וטמפו מהיר מתחיל להשתרשר, ואז הצ'לי והקונטרבסים - ולא הכינורות - מציגים את הנושא הראשון. בניגוד למקובל, המשקל משולש והוא פשוט עד כדי לעורר חשד, אז, ובתיבה השביעית, מוחדר תו כרומטי (דו דיאז) היוצר מתח. את המנגינה מסיימים הכינורות הראשונים בסינקופות בסול, העושות שני דברים: הן יוצרות דיסוננסים עם הדו דיאז של הצ'לי ומערערות שוב ושוב את ביטחוננו לגבי הריתמוס.

פרק ב' הארוך מתחיל בנושא מינורי נוגה והססני. אחרי הבלחה אופטימית (מז'ורית), הפרק מתקשח לידי פוגה החלטית ולבסוף מתרסק לרסיסים. פרק ג' מוציא אותנו מן המעמקים במנגינה מתרוננת, בקצב מהיר ובדינמיקה ערה. אחד משיאיו הוא כורל סולו של שלוש הקרנות, המאותתות לנו כי גם מן התופת יש מוצא. פרק ד' הוא נושא עם שפע וריאציות - מציוץ ציפור דרך מחול כפרי ועד לצעידתה הגמלונית של תזמורת לכת. יש הרואים בפינאלה מסר סימבולי. אולי הוא מרמז כי גם סיפור חיים ספוג אימה (בטהובן כבר חש בהיחרשותו) יכול להגיע, בזכות רצון עז, אל יופי אין קץ.
 
 
יום חמישי, 21 בנובמבר 2019 ומוצאי שבת, 23 בנובמבר בשעה 20:00 במוזיאון תל אביב לאמנות, אולם רקאנטי. להזמנת כרטיסים: 03-5188845

רכישת כרטיסים