קלאסי - קטרינה טרוטלר סוערת במוזיאון תל אביב

הפסנתרנית הגרמנייה חוברת לכנרת האמריקאית מריה יודניץ', לצ'לן היווני טימותאוס פטרין ולמנצח דורון סלומון בסדרה "סולנים בסערה" עם הקאמרטה הישראלית ירושלים

בטהובן, לאלו, גלזונוב

מוזיאון תל אביב מציג את הקונצרט השני לעונה בסדרת "סולנים בסערה" המתבססת על נגינת הקונצ'רטי האהובים על ידי סולנים נבחרים מרחבי העולם ותזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים.

בקונצרט ישתתפו הסולנים: מריה יודניץ' (ארה"ב) – כינור, טימותאוס פטרין (יוון) – צ'לו וקטרינה טרוטלר (גרמניה) – פסנתר. מנצח הקונצרט הוא דורון סלומון.

בתכנית: לודוויג ואן בטהובן - קונצ׳רטו לפסנתר מספר 4 בסול מז׳ור, אופוס 58, אדוארד לאלו -קונצ׳רטו לצ׳לו ולתזמורת ברה מינור, אלכסנדר גלזונוב - קונצ'רטו לכינור ולתזמורת בלה מינור אופוס 82.

הקאמרטה הישראלית ירושלים תמונת יח"צ

על האמנים:


הפסנתרנית קתרינה טרוטלר

ילידת בארפורט, גרמניה. בוגרת בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון, האנובר. טרוטלר היא בעלת תואר מוסמך מלימודיה בקולג' למוזיקה, טוקיו, ובקונסרבטוריון הלאומי הגבוה למוזיקה ולמחול, פריז. כמו כן למדה מוזיקולוגיה והשתלמה במוזיקה קאמרית בסורבון, פריז. היא הופיעה ברסיטלים ובלוויית חשובות התזמורות, ברחבי העולם, והוזמנה לנגן בפסטיבלים בינלאומיים, ביניהם פסטיבל בראונשוויגר קלאסיקס, פסטיבל ליסטומניה בשאטורו ופסטיבל פארוס למוזיקה קאמרית בקפריסין. טרוטלר זכתה בפרסים ראשונים ובפרסים מכובדים רבים אחרים בתחרויות בינלאומיות בגרמניה ובספרד ושימשה בצוות השופטים בתחרות הפסנתר ע"ש רמון יול שהתקיימה במועדון רוטרי, פלמה דה מיורקה.

קתרינה טרוטלר צלם: patrick bontant

הכנרת מריה יודניץ'

נולדה ברוסיה, והחלה את לימודי הכינור בגיל שלוש עם גרגורי סנדומירסקי. בגיל שבע עברה ללמוד אצל בן סייוויץ' במרכז למוזיקה באוניברסיטת פארק, מיזורי. יודניץ' ניגנה עם הפילהרמונית של קנזס, הופיעה בג'קסון, מיסיסיפי, בפסטיבל בהוואי, במוסקבה ועוד. ב־2008 ניגנה בחגיגות היובל לזכייתו של ואן קלייבורן בתחרות הראשונה על שם צ'ייקובסקי במוסקבה בשנת 1958, והשתתפה בכיתות אמן עם מוזיקאים כמו מידורי, אשכנזי, קומצ'נקו, צוקרמן ורבים אחרים. ב־2012 זכתה יודניץ' זכתה בפרס ראשון בתחרות למוזיקאים צעירים עם הסימפונית של קנזס סיטי. כמו כן זכתה בפרס השני בתחרות להרכבים קאמריים בוושינגטון, שם ביצעה את הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון עם הפילהרמונית של הנסיך ג'ורג', מרילנד. הופעותיה הקרובות יהיו עם התזמורת הלאומית של אוזבקיסטן והסימפונית של מיסיסיפי. היא ממשיכה את לימודיה במרכז למוזיקה ע"ש קרטיס אצל שמואל אשכנזי ופמלה פרנק.

מריה יודניץ' מקור סרטון יוטיוב

המנצח דורון סלומון

מנהל מוזיקלי של הסינפונייטה באר שבע, למד בבת הספר המלכותי למוזיקה בלונדון והשתלם אצל פרנקו פררה ולאונרד ברנשטיין. הוא זכה פעמיים בפרס הניצוח ע"ש אדריאן בולט, בפרס תאודור שטיר ובפרס ראשון בתחרות הניצוח היוקרתית הבינלאומית בבזנסון (צרפת). ניהל תזמורות בשבדיה,ישראל מקדוניה וגרמניה ומופיע בקביעות באירופה ובדרום אמריקה.
סלומון הוא חתן פרס לנדאו לשנת 2011 בקטגוריית מוזיקה קלאסית. מ- 2003 כיהן כמנהל אמנותי ומנצח ראשי של קבוצת "מוזיקה נובה" ותזמורת הבמה הישראלית, והמשיך בסינפונייטה הישראלית באר שבע, שם נשאר כ"מנצח אורח ראשי". ב-2017 זכה בפרס מפעל חיים מטעם מנהל התרבות, פרס "גיטרת הזהב" מפסטיבל אלסנדריה באיטליה על השגיו כמנצח-גיטריסט, ותואר "יקיר פסטיבל צלילים במדבר".

דורון-סלומון-יחצ.jpg

    דורון סלומון תמונת יחסי ציבור

על היצירות:


בטהובן – קונצ׳רטו לפסנתר מספר 4 בסול מז׳ור, אופוס 58

בטהובן הלחין את הקונצ׳רטו הרביעי לפסנתר במהלך שנת 1806. ביצוע בכורה בלתי רשמי התרחש בקונצרט פרטי בחצר ארמונו של הנסיך לובקוביץ, מפטרוניו המרכזיים של המלחין; הביצוע הפומבי הראשון התרחש בדצמבר 1808, במהלך קונצרט ידוע לשמצה בווינה. היה זה קונצרט מרתון אשר הורכב כולו ממוזיקה חדשה פרי עטו של בטהובן: לצד הקונצ׳רטו נוגנו לא פחות מאשר הסימפוניות החמישית והשישית, הפנטזיה הכוראלית ועוד קטעים מתוך המיסה בדו. הקהל הממורמר נאלץ להמתין במהלך ארבע שעות בעודו קופא מקור באולם הבלתי מחומם; נגני התזמורת, אשר סבלו ממחסור בחזרות וממורמרים גם הם, העניקו הופעה בינונית ומלאת תקלות לפרקים. בטהובן עצמו ניגן כסולן בקונצ׳רטו – הייתה זו הפעם האחרונה שחירשותו המתפתחת איפשרה לו לעשות זאת. על אף הנסיבות המצערות של ביצוע הבכורה, היו מבין המאזינים שהעידו כי נגינתו של בטהובן הייתה מדהימה ממש, ברגעים של וירטואוזיות מהירה מחד ונגינה שירתית עד מאוד מאידך.

על אף שהיה זה הקונצ׳רטו הארוך והשאפתני ביותר שהלחין עד לאותה עת, מבחינות רבות זהו גם הקונצ׳רטו המופנם ביותר מבין החמישה של בטהובן לפסנתר. הפתיחה יוצאת דופן עד מאוד: הפסנתרן מתחיל לבדו, בהצגה פשוטה ואינטימית של הנושא המרכזי; ההרמוניה נותרת בלתי יציבה וכמו-מרחפת, כאילו שהמאזינים נזדמנו ליצירה מוזיקלית אשר התחילה זה מכבר קודם לכן. כניסת התזמורת, בסולם מרוחק (סי מז׳ור) ובאווירה מהורהרת, רק מגבירה את התחושה של הימצאות במעבה של חלום בהקיץ. הפרק השני הוא מן הייחודיים ברפרטואר הפסנתרני. נגינה תקיפה ומאיימת, באוניסונו תזמורתי, מוצבת בניגוד בוטה לקטעי סולו עדינים וליריים בפסנתר. בהדרגה, מתחיל הפסנתר למשוך את התזמורת תחת השפעתו, ומצליח לבסוף לרסן ולרכך אותה. הפרק השלישי הוא היחיד בו בטהובן עושה שימוש בחצוצרות ובכלי ההקשה. לאחר מבוא שקט ומלא אנדרסטייטמנט בכלי הקשת, מתפרץ רונדו מלא התלהבות, אנרגיה ושנינות.

לאלו – קונצ׳רטו לצ׳לו ולתזמורת ברה מינור

אף שכיום אדוארד לאלו כמעט ואינו מוכר, בימי חייו הוא נהנה מהצלחה משמעותית. יליד העיר ליל (Lille) שבצפון צרפת, לאלו למד בנערותו נגינה על כינור וצ׳לו, ועל אף התנגדותו של אביו המשיך ללימודי כינור והלחנה בקונסרבטוריון של פריז. פעיל בתחילה בעיקר כנגן וכמורה לנגינה, בשנות ה-1870 החל לאלו לזכות להצלחה כמלחין. המוזיקה לבלט ״Fiesque״ זכתה לפופולריות, וזמן קצר לאחר מכן ביצע הווירטואוז הספרדי הנודע פאבלו סראסטה את הקונצ׳רטו לכינור בפה מינור. בעקבות זאת הזמין סראסטה מלאלו את הסימפוניה הספרדית – שהיא למעשה קונצ׳רטו לכינור על נושאים ספרדיים. בהמשך חייו זכה לאלו להצלחה גדולה, בין השאר עם הקונצ׳רטו לצ׳לו והאופרה ״Le Roi d’Ys״.

הקונצ׳רטו לצ׳לו נכתב בשנים 1877-1876, והוקדש לצ׳לן הווירטואוז אדולף פישר. בדומה לרפסודיה הספרדית, כמו גם לקונצ׳רטו לצ׳לו של דבוז׳ק, הקונצ׳רטו שלפנינו בעל אופי רפסודי – תפקיד הסולן דיבורי ואסוציאטיבי, לסירוגין כבד ראש, לירי, משועשע או מהיר ומאתגר; הצורה המוזיקלית רבת חלקים ותפניות; הליווי התזמורתי דרמטי, עצמאי ומלא אופי. בחלקו המהיר של הפרק השני ניתן לשמוע השפעות של מוזיקה ספרדית. סופו של הקונצ׳רטו, כצפוי, אנרגטי ווירטואוזי, אולם אינו גולש בשום שלב לשטחיות.

גלזונוב - קונצ'רטו לכינור ולתזמורת בלה מינור אופוס 82

אלכסנדר גלזונוב, גם אם שמו אינו מפורסם במיוחד כיום, נחשב בתקופת חייו ובעיני חוקרים לאחד המלחינים הרוסיים החשובים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, אשר הצליח ליצור סינטזה אפקטיבית של המוזיקה הקלאסית המערבית והשפעות של מוזיקה רוסית. אחת הסיבות לכך ששמו נפל לשכחה יחסית, היא שלאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 השלטונות הסובייטים ראו ביצירותיו אופי בורגני וצנזרו אותן. גלזונוב למד בין השאר עם רימסקי-קורסקוב ופגש את פרנץ ליסט; עד גיל 33 כבר הלחין חמש סימפוניות אשר התקבלו באהדה גם ברוסיה וגם בגרמניה. בשנת 1899 התמנה למנהל הקונסרבטוריון של סנט פטרסבורג, משרה בה המשיך להחזיק באופן רשמי עד 1930. ב-1932 עזב את רוסיה והתיישב בפריז, שם נפטר ב-1936.

גלזונוב הלחין את הקונצ׳רטו לכינור אופוס 80 בשנת 1904, בתקופה של שיא בהצלחתו. זוהי אחת מיצירותיו האהובות ביותר. הכנר הדגול ליאופולד אאואר (Auer) ביצע את בבכורה בסנט פטרבורג את הקונצ׳רטו, המצטיין בשירתיות מובהקת לצד וירטואוזיות; אחד מתלמידיו של אאואר ביצע את הבכורה המערבית בלונדון כעבור שנה. הקונצ׳רטו בנוי משלושה פרקים המנוגנים ללא הפסקה ואשר נושאיהם שזורים זה בזה באופן המזכיר את הפואמות הסימפוניות של ליסט. שינויי אווירה תכופים יחסית מתערבבים בקטעי סולו רצ׳יטטיביים וקדנצות מאתגרות.

הקונצרט יתקיים ביום שני, 18 בנובמבר 2019 בשעה 20:00 במוזיאון תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-6077020