סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אהוד בנאי – אלבום על זמני
 

 
 
הזעם והחספוס נעלמו מזמן. אולי שרדו במילים, אבל לא בנגינה, במנגינה או בהפקה המוזיקלית. הם הומרו ברכות ובפיוס, בהכלה ובהפנמה. 'הולך ומתקרב' הוא אלבום מהורהר בהלחנה, באמירה ובהבעה. אלבום חסר זמן."
"הולך ומתקרב" הוא יצירה עשירה, מהנה, דמוית חלום ובגובה העיניים כמו שרק אהוד בנאי יודע לרקוח. ביקורת 


אמונה ואהבה  
 
מעטים האמנים, במיוחד אלה אשר הרוק אמנותם, שמצליחים לשמור על חיוניות יצירתית לאורך שנים, על אחת כמה וכמה בעשור השביעי לחייהם. החיים זורמים, לוקחים אותך למקומות לא צפויים, לסיטואציות בהן לא חשבת שתהיה, משנים ומעצבים אותך. הקמת משפחה, התברגנות כזו או אחרת, התמודדות עם הדרישות המעשיות של החיים, מתעלים את הזעם, המחאה והלעומתיות שהזינו את היצירה בימיה הראשונים, מפסלים ומתרככים לעמדות ולדרכי הבעה אחרות.

רבים נכשלים בתורה הבסיסית – שמירה על קהל. לא מצליחים להפוך את ההפכפכות של בני העשרה למשענת איתנה. במילים אחרות: לגדול ולהתפתח איתם. להמשיך לעניין ולייצג אותם. מעטים מצליחים לעשות זאת כמו אהוד בנאי שממשיך, 40 שנה בקירוב, לכתוב בגובה העיניים לבני גילו, בני גילנו. ככה אנחנו רוצים את האמנים שלנו מתבגרים. קרובים אלינו.

"הולך ומתקרב" הוא לקט יצירתי נוסף (בין אם אלבום, ספר או סרט) שבו הבנאי הבכיר בדור השני של המשפחה הראשונה בבידור הישראלי, ממשיך לפרוש פרקים מחיי הנדודים והאמונה, היכרויות עם מקומות ובני אדם, התמודדות ובחינת המציאות. בדרך כלל הוא עושה זאת מפריזמה של אהבת אדם ואמונה ותמיד בהיעזרות בשפת התפילה והמקורות ובכוונותיה. 
 
  

מקומות מוכרים באור אחר

אולי בנאי תקוע עדיין בשנות ה-60', אולי יש לו הפרעה בזהות, אבל הוא שלנו, מכר ותיק, אח בוגר, אב גדול, מנהיג רוחני. ואיך אפשר שלא כשהוא מתפייט ב"זקוק למחילה": "כאילם עומד על סף דלתך/ כשופר שאין בו מילה/ זקוק למחילה// כאילם עומד על סף דלתך/ בתפילה שאין בה מילה/ זקוק למחילה". כשכמעט השתכנעתי שלא נשמע משהו חדש ממנו. בא הולך ומתקרב. האמת היא שהוא לא צריך להגיד מילה. רק לנגן בגיטרה ולדבוק בניגון. אהוד שלנו. מחילה בבקשה.

אכן, הזעם והחספוס נעלמו מזמן. אולי שרדו במילים, אבל לא בנגינה, במנגינה או בהפקה המוזיקלית. הם הומרו ברכות ובפיוס, בהכלה ובהפנמה. "הולך ומתקרב" הוא אלבום מהורהר בהלחנה, באמירה ובהבעה. אלבום חסר זמן. נכון יותר על זמני. זמניו מעורבבים. יכול היה לקרות לפני 40 שנה ועודו מתרחש גם עתה. גם הטריטוריות שבהן הוא מתנהל ואותן הוא מייצג, מופשטות. לא נקובות בשמן ובתיאורן, ומחברות בין מציאויות שונות, מעורסלות ברוק-פולק אמפתי, שכולו התכוונות בלוזית-גוספלית. מוהלות את האמונה והמקום. כמו חוזר ומדגיש, מוכיח ומאשר את "תורת" הבלוז הכנעני שהמציא.

את בנאי מלווים נגנים-חברים שהם כבר משפחה. גיל סמטנה בבס ובהפקה, נושי פז בגיטרה חשמלית, ערן פורת בתופים ואלעד כהן-בונן בכלי הקשה, והמצטרף הטרי נגן הקלידים ביל צור. הם שותפים גם בעיבודים, כך שאין מה לחפש חידושים. דווקא הנגנים האורחים אבטה בריהון בסקסופון, ניצן חן רזאל בכינור, יעקב לב שמח בזארב, מאיה בלזיצמן בצ'לו ו-BJ קול בגיטרת פדאל סטיל, מלמדים שאין כוונה לסטות מן השבילים המוכרים. רק להאיר אחרת מקומות ופינות מוכרים. לשכלל את ההבעה. לשמר סאונד חי של אולפן, צליל חריף של מציאות מוזיקלית שמתרחשת כבמטה קסם ללא לאות וכל פעם מחדש. 
  


אהוד בנאי, הולך ומתקרב, צילום: צחי אלגיא


השתכשכות בחזון אחרית הימים

 
באלבום תריסר שירים על 49:20 דקות. על העבודה המשפחתית, הקבוצתית, החברית, יכולים להעיד מחצית מן הלחנים שהם שיתופי פעולה עם עמיתיו. ארבעה עם סמטנה, אחד ("לשוט") עם סמטנה ופז, ואחד "להט חרב מתהפכת" כולו של פז. כל המילים הן של אהוד, להוציא "זקוק למחילה" שכבר צוטט לעיל, של בתו מרים.

ההרהור מתייצב כבר ב"היי סטריט" הפותח. פרשנות ספק פילוסופית ספק פסיכדלית לשמו השגור והבנאלי של רחוב מרכזי בכל עיירה במערב. עוד סיפור מתקופת נוודותו בסבנטיז, צבוע בנגינת הסקסופון המרגשת של בריהון. גם "לשוט" לקוח מימים של נדודים, של התנסות בהרפתקאות וספיגת חוויות, וחיבורן למחוזותינו-אנו, לשאיפות השלום שלנו. כמו מחפש משמעות וטעם, אפילו אמונה, גם בבנאליות של החיים והמציאות, אגב השתכשכות בחזון יחזקאל לאחרית הימים. פדאל סטיל יפהפה של קול.

מרבית השירים, אם לא כולם, מתנהלים באווירת חלום. אולי פנטזיה, ספק הזיה. הם מתרחשים באפלוליות לילית, שמן הסתם יותר רכה ונעימה, פחות מאיימת ומפחידה. "אבא תן לי יד" הוא כזה. השיר הרך והאבהי ביותר באלבום, על אף היותו בין-דורי או רב-דורי. תפילה-תחינה כנגד חרדת נטישה שבתו שרה לו, והוא שר לה. פחד מהאתגרים של היומיום ומהקשיים שהם מעוררים.

התשובה המרגיעה, לבת, לרעיה ("בחלום שחלמתי היית אחותי... כשהתעוררתי את שוב היית לי לאישה"), מגיעה מיד ב"אל תדאגי". אולי גם התנצלות על ימי הנדודים ההם, מהם תמיד שב מתוך דאגה, בכוח האהבה. שיר שנשזר כבר עתה במחרוזת שירי האהבה הגדולים שלו. פולק משלנו, רוק כנעני, ואי אפשר לטעות בנגינת הגיטרות המשולבת שלו ושל נושי פז.

   


תמונות מחיי נישואין

 
את "זקוק למחילה" מקדיש בנאי לרעייתו אודליה. הוא נכתב על סמך הגיגיה של בתו מרים ליד שולחן ליל שבת, ומהותו - תמונות מחיי נישואין. ניתוח הזוגיות במסווה תפילה, וגם להיפך: ההידרשות למחילה היא תירוץ לבחינת הזוגיות עד כה. שירת בקשות של בנאי כפולק רוק, מתכתי ומרוכך.

המשפחה, נכון יותר המורשת והשורשים, מקננים בעומק "במסעדה פרסית". כזה הוא הניגון המובלע, הפיוט האתני, שבלב השיר. זכרון אוהב, חומל, בין ירושלים לתל אביב, ובמרכזו סבא אברם כ"צ'רלי צ'פלין פרסי, הולך לאיבוד/ בשיכונים של ארץ ישראל". השיר מתחבר ליצירות מבית אבא מראשית הדרך, כמו "רחוב האגס 1" או "ג'מלי פורוש". אותו סטנדרט. ממנו לקוח שם האלבום: "לא מבין מה הוא שר בקול מתגלגל/ שנכנס לי ישר אל הלב/ יום שהוא לא יום ולא לילה/ הולך ומתקרב". הזארב מחמם הלב מתמזג עם נגינת הגיטרה החשמלית הזהירה, הרגישה.

השיר העולץ והשמח באלבום הוא "ערב יום העצמאות", שנגוע גם הוא באתניות פרסית שורשית.  מושך קו דמיוני, על זמני והיסטורי, מ"עגל הזהב" לחגיגות ההמוניות והרעשניות של יום העצמאות בימינו. העם מקטיר עולות וזבחים ערב יום חגה של המדינה. ערבוב משכר של גוני אוכלוסיה, מנהגים, קולות וצלילים. בנאליה שהופכת לפנינה פופית, לרוק כנעני מושלם. 
  

אהוד בנאי, עטיפת "זקוק למחילה"

ביקורת פוליטית
 
אחריתו של האלבום היא כבר פחות אישית, יותר כללית, חברתית. מבטים והתבוננויות בנו. את האלגוריה ב"שיר הפרשים" (הזיה? פנטזיה? אמת היסטורית שחוזרת על עצמה?) אפשר לתפוש כאמירה ביקורתית פוליטית, כנגד ההנהגה לאורך השנים. "אז מה עושים עכשיו אדוני המלך? אולי תיתן פקודה הביתה לחזור? אנחנו כאן בחושך, בעומק הביצה/ על כביש ללא מוצא".

"איש כל בו" הוא עוד טיפוס בקולקצית הדמויות שמאכלסות את הנרטיב הישראלי האנושי. לא על העוול שמעורר את חרון האף ב"עבודה שחורה" על היחס לעליה מאתיופיה, כי אם ההתנשאות על עליה משכילה, מזרח אירופית מן הסתם, שמעלימה ומוחקת את האישיות האמיתית של הנדימן ש"מבחוץ נראה לגמרי רגיל, בפנים מסתתר הרבה יותר". ובחיבור אל הסקסופון האנושי המכמיר של בריהון האתיופי, יש יותר מסתם ציוות מוצלח.

ב"להט חרב מתהפכת" מעשיר בנאי את סיפורי המקרא המוקדמים שלו, מסוג "שאול ודוד" ו"עגל הזהב". מעמיד את הגירוש מגן עדן כתובנה ובקריצה לחיי זוגיות עכשוויים.

 
תמונת יחסי ציבור


נאמן לתנועה המתמדת

שני השירים הנותרים נוגעים ישירות ביצירה של בנאי. "שכונת הדממה" הנועל הוא סיפור לידת האלבום, למעשה האפילוג, שהולך ונמוג אל תוך הדממה. ארבעה נגנים וסאונדמן שהתכנסו באולפנו הפרטי של אהוד באחת משכונות דרום תל אביב, ושם בדומיה רקחו את היצירה, כנאמר: "אחי גיבורי הצלילים/ טובלים באוקיינוס של שקט/ בכל דקה אפשר/ להרגיש את הרטט". ו-BJ קול מלהטט עם הפדאל סטיל.

אי אפשר לטעות בזהות "ז'אן ז'אק מון אמי", באהבה ובגעגוע של בנאי למתופף "הפליטים" האגדי ז'אן ז'אק גולדברג. שיר פרידה מאוחר מאיש גדול, מתופף ענק וחבר בכל מאודו, שנפטר לפני 14 שנה והוא בן 51 בלבד. הגעגוע הכבד נעטף בשנסון מערסל, רפטטיבי, והשיר מלא האהבה והחום, תיאור של ביקור בצרפת, הופך את ז'אן ז'אק לאחד מגיבוריו, גיבורי סיפוריו, לפחות כמו אותו פיקסמן ב"זמנך עבר".

   


זהו אלבום עשיר ומהנה כמו שרק אהוד בנאי יודע להוביל. שמו עלול להטעות. זה לא שבנאי ממשיך לחפש את עצמו. הוא מזמן מצא, מוזיקלית בטח. הוא גם לא מתקרב אצל עצמו, ואל הצליל המזוקק שלו. הוא טבע אותו מזמן. אבל נאמן לעצמו, לחוסר המנוחה שבטבעו ולתנועה המתמדת שמנחה אותו, גם "הולך ומתקרב" משקף את התנועה הבלתי פוסקת ביצירתו, מוטיב שכבר הובע לא אחת בשמות שיריו ואלבומיו. קרוב, ממשיך לנסוע, סרט רץ, חייב לזוז, אם יש צורך להזכיר.

לרוע המזל מגפת הקורונה קטעה את סיבוב ההופעות לקידום האלבום. אנחנו רשאים להרגיש בני מזל. ספק אם העולם שאליו נחזור לאחריה, יהיה דומה לזה שנטרף על ידה, ויצהיל פניו אל היצירה המוזיקלית. רכישת "הולך ומתקרב" (גם במהדורת דיסק, תודה לאל) היא מעשה ראוי, מפצה ומנחם, לנו כאוהדים, לאהוד בנאי כיוצר חרוץ וחשוב. כזה שמקפיד להופיע בלי הודעה, מביא לנו את כל האהבה.

אהוד בנאי. הולך ומתקרב (שילוח הפקות / NMCunited)
 


למועדי מופעים >

06/04/2020   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע