התזמורת הקאמרית הישראלית מעלה ב-28 ביולי 2020 את הקונצרט "גראן פרטיטה" שינוגן ויועבר בשידור חי בפייסבוק, ביוטיוב ובאתר התזמורת.

תכנית הקונצרט, בניצוחו של אריאל צוקרמן, כוללת את היצירה "טֶטְרִיס" לחמישיית נשיפה כפולה (עשירייה) של ליאור נָבוֹק ואת ה"גראן פרטיטה" מאת מוצרט, סרנדה מס' 10 בסי במול מז'ור, ק' 361.  
  
על האמנים: 

אריאל צוקרמן, מנצח

המנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית מ-2015, למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2011-2006 כיהן כמנהל המוזיקלי של הקאמרית הגאורגית רבת המוניטין באינגוֹלְשְטָט. את קריירת הניצוח החל כעוזרו של איוון פישר, המנצח של תזמורת פסטיבל בודפשט. שיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים. באותה תקופה הוזמן צוקרמן להופעת הבכורה שלו באולם הפילהרמוני בברלין, שם ניצח על התזמורת הסימפונית הגרמנית ברלין.  

כיום צוקרמן הוא מהמנצחים המחוזרים בדור הצעיר של ישראל. עם הקאמרטה של זלצבורג סייר ברחבי אירופה ועם תזמורת רדיו וינה הופיע בסין. הוא הרבה לנצח על תזמורת "אמני הצליל" באולם אגודת המוזיקה הוותיק של וינה. כמו כן ניצח על הפילהרמונית הישראלית והפילהרמונית הצ׳כית, הפילהרמונית הצפון-גרמנית ברוֹסְטוֹק והפילהרמונית של פּוֹזְנָן בפולין, התזמורות הסימפוניות של ירושלים, לונדון, לוצרן, בזל ובמברג ועוד רבות. בסיבוב הופעות ראשון ביפן ניצח על "הפילהרמונית היפאנית החדשה" בכל הקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן עם הפסנתרנית הגאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה. הוא סייר עם התזמורת הלאומית הצעירה של אוסטרליה ועם התזמורות הפילהרמוניות הצעירות של גרמניה ושל ישראל שאוחדו. על הקאמרית הישראלית ניצח בפסטיבלי מַרוָאוּ בפורטוגל ותֶלאוִי בגאורגיה.  

אריאל צוקרמן, צילום: מיכאל פביה

על היצירות:

ליאור נָבוֹק - "טֶטְרִיס" לחמישיית נשיפה כפולה (עשירייה)

"הלחנתי את 'טטריס' בסתיו 2009 במנהטן", כותב המלחין על יצירתו. "הכרך, על קצב חייו הנוירוטי וזרימות האין-קץ של בני אדם, מכוניות ומידע העניק לי השראה. במבט מן הצד נראו לי בני האדם כרובוטים הנשלטים בידי כוח חיצוני, נאבקים נגד השעון ונגד האונה במוחם האומרת 'הירגע!'. אלה נגד אלה: מאבק הישרדות בג'ונגל של חומות המתנשאות אל על. נדמָה לי שבני אדם מתקשים ליהנות מן התהליך הבריא של נשימה ונשיפה, המבזבז כביכול זמן יקר... בהתמדה הם מנסים ללהטט בו-זמנית בין עניינים רבים, כאותם שחקני טֶטְרִיס המנסים להתאים קוביות לדפוס כלשהו בטמפו מאיץ והולך. מן הצד נראה קצב חיים זה מרתק, אולי, אך חשתי שבַּעומק המצב טרגי.

"ביצירה ארבעה פרקים ברצף: לך הלאה, אנשי ביבים, מצא לך עיסוק ואל תרפה מעיסוקך. הפרק הראשון והרביעי מתארים את קצב החיים נטול-הנשימה. השלישי הוא סָטירה על אנשים חסרי מנוח. השני מוקדש לרבבות המהגרים ממרחקים המכַלּים את חייהם במרתפי מסעדות או חנויות, כדי לשרת את המתרוצצים במפלסים שמעל לראשיהם. 'טטריס' נכתבה בעבור חמישיית כלי הנשיפה של עץ ע"ש הינדמית בהזמנת האקדמיה למוזיקה של מיינץ ובתמיכת קרן אני אייסלר-להמן". 


ליאור נבוק (מקור: אתר האמן www.liornavok.com) 

וולפגנג אמדאוס מוצרט - גראן פרטיטה                    
 
הטכנולוגיה מגשימה לנו נסים: הקלק "מוצרט: גראן פרטיטה" ביוטיוב ותריסר מופעים יצוצו ויעלו. קצתם מגישים את הסרנדה כולה, קצתם פרק זה או אחר. והסטטיסטיקה מעניינת: על כל מופע של הלרגו, המינואט או הרומנסה יעלו חמישה ביצועים של האדג'ו האלמותי, ובהם הקליפ מן הסרט "אמדאוס" של מילוש פורמן, שבו פ' מארי אברהם, באיפור כבד, מדקלם לאט ובהתמכרות - לצלילי האדג'ו - את הרפליקות ששמו בפיו: "מדהים! על הדף, כאילו כלום: התחלה פשוטה, כמעט מגוחכת. סתם הלמות דופק, זה הכול. בסונים וקרנות בָּסֶט... כמו קונצרטינה חלודה. ואז, הרחק מעל...אבוב. צליל אחד, יציב תלוי ועומד, עד שנוטל אותו קלרינט וממתיק אותו לידי מנגינה מתוקה מאין כמותה! לא! זאת לא הייתה הלחנתו של קוף שעשועים! מוזיקה כזאת לא שמעתי מעודי! מלאה בערגה אינסופית, עד כי התחלתי לרעוד. נדמָה לי שאני שומע את קולו האלוהים".
 
עד כמה הייתה קנאתו של אנטוניו סליירי עמוקה וטרופה לא נדע עולם, כנראה. אך אם משקללי הרייטינג של הוליווד בחרו ללוות את דרמת ייסורי המצפון של סליירי באדג'ו הזה דווקא, הבה נאזין לו שוב גם אנו - עם שלושת הפרקים המכתרים אותו מלפנים ומאחור - בהתמכרות דומה.
 
לא ברור מתי השלים מוצרט את הלחנת הסרנדה. ב-1781, שנת בואו לווינה? ב-1782, שנת נישואיו עם קונסטנצה ובר וכמתנת נישואין לה? שמא קרוב יותר לאביב 1784, שבו מתועד ביצועה בקונצרט שהפיק נגן הקלרינט וקרן הבָּסֶט אנטון שְטַדְלֶר, ידידו הטוב של מוצרט? ברור: אין זאת סרנדה כמו אלה המנוגנות תחת גזוזטרת עלמה נחשקת. מנגינותיה רבות הדמיון, הרכבה הסימטרי, התזמור המוקפד והדיאלוגיות המתוחכמת בין כליה מועידים אותה למה שהיא – פנינה של אולם הקונצרטים. התזמור: זוגות אבובים, קלרינטים, קרנות בָּסֶט ובסונים, ארבע קרנות וקונטרבס. לעיתים נוהגים להחליף את הקונטרבס בקונטרה-בסון ואז שלושה-עשר הכלים הם על טהרת הנישוף.
 
היצירה נפתחת בלרגו איטי רצוף סינקופות, ובו האנסמבל מלווה את נגינות הקלרינטים והאבובים, עד להופעת האלגרו מולטו, פיסקה בצורת הסונטה, עם מודולציה דיסוננטית מעניינת. הפרק השני והרביעי הם מינואטים במשקל משולש, בעלי שתי פסקאות טריו כל אחת, המזכירות שירים עממיים. בין שני המינואטים - כשיא היצירה - האדג'ו המדובר. רומנסה איטית מחזירה אותנו לטונליות המי-במולית של האדג'ו, ואז קלרינט סולו מציג את הנושא שיפַתֵח מוצרט בשש וריאציות שונות, האחרונה במשקל משולש, המנוגד למשקל הזוגי של קודמותיה. הפינלה, מולטו אלגרו, שמח כשמו, צבעוני ודמוי מרש, ובו רבי-שיח בין הקולות הייחודיים השונים של תריסר הנשפנים והקשתן האחד. 
 

וולפגנג אמדאוס מוצרט, תמונת יחסי ציבור, מקור: אתר וויקיפדיה

הקונצרט ישודר בשידור חי ב-28 ביולי 2020 בשעה 20:00  ממוזיאון תל אביב לאמנות. לדף הפייסבוק, לאתר התזמורת