פנטזיה וירטואלית

נגני התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של אריאל צוקרמן מעלים את הקונצרט "סרנדה. פנטזיה" שיתקיים במוזיאון תל אביב לאמנות בכיכובה של החלילנית כְּרִיסְטְיאָנֶה פֶּטֶרְסַים.

הקונצרט שיעלה באופן וירטואלי כולל את היצירות מאת שארל גונו -"סימפוניה קטנה" בסי-במול מז'ור לתשעה כלי נשיפה, גאורג פיליפ טלמן - פנטזיה מס' 12 בסול מינור לחליל סולו, ואנטונין דבוז'אק - סרנדה לכלי נשיפה, לצ'לו ולקונטרבס ברה מינור אופ' 44.
  
בקונצרט ישתתפו הנגנים: אבוב - קשת זיידל, ליאור חלילי; קלרינט - סמיון אוסיטיאנסקי, אייל פסי; בסון -  נדב כהן, ג'ורדן מורה; קרן יער -  איתמר לשם, חגי שלום, עמית סלומון; צ'לו - קיריל מיכנובסקי; קונטרבס - אלכסנדר גורני. 



הקאמרית הישראלית, צילום: Michael Pavia

על האמנים: 

אריאל צוקרמן, מנצח

המנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית מ-2015, למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2011-2006 כיהן כמנהל המוזיקלי של הקאמרית הגאורגית רבת המוניטין באינגוֹלְשְטָט. את קריירת הניצוח החל כעוזרו של איוון פישר, המנצח של תזמורת פסטיבל בודפשט. שיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים. באותה תקופה הוזמן צוקרמן להופעת הבכורה שלו באולם הפילהרמוני בברלין, שם ניצח על התזמורת הסימפונית הגרמנית ברלין.  

כיום צוקרמן הוא מהמנצחים המחוזרים בדור הצעיר של ישראל. עם הקאמרטה של זלצבורג סייר ברחבי אירופה ועם תזמורת רדיו וינה הופיע בסין. הוא הרבה לנצח על תזמורת "אמני הצליל" באולם אגודת המוזיקה הוותיק של וינה. כמו כן ניצח על הפילהרמונית הישראלית והפילהרמונית הצ׳כית, הפילהרמונית הצפון-גרמנית ברוֹסְטוֹק והפילהרמונית של פּוֹזְנָן בפולין, התזמורות הסימפוניות של ירושלים, לונדון, לוצרן, בזל ובמברג ועוד רבות. בסיבוב הופעות ראשון ביפן ניצח על "הפילהרמונית היפאנית החדשה" בכל הקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן עם הפסנתרנית הגאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה. הוא סייר עם התזמורת הלאומית הצעירה של אוסטרליה ועם התזמורות הפילהרמוניות הצעירות של גרמניה ושל ישראל שאוחדו. על הקאמרית הישראלית ניצח בפסטיבלי מַרוָאוּ בפורטוגל ותֶלאוִי בגאורגיה.  

אריאל צוקרמן, צילום: מיכאל פביה


על היצירות:

גונו - "סימפוניה קטנה" בסי-במול מז'ור לתשעה כלי נשיפה

המלחין הצרפתי שארל גונו, בן לאב צייר ולאם פסנתרנית, היה עילוי בנגינה ובציור. כשזכה בפרס רומא הנכסף בתחרות הקונסרבטוריון של פריז, אמר עליו הצייר הניאו-קלאסי אֶנְגְר שיכול היה לזכות באותה מידה בפרס רומא לאמנויות היפות. גונו מתקשר בתודעתנו עם יצירותיו פאוסט ואווה מריה, ובאמת, האופרה והמוזיקה הליטורגית עמדו במוקד אהבתו, אף כי היה זמן שבו נטה לזנוח את האומנויות לטובת משרת כומר. רק קשר שהתפתח בינו לבין מצו-סופרן מְעוּרָה בזירת האופרה הפריסאית הצמיח את האופרה סאפו, שפילסה את הדרך אל עשר האופרות האחרות, ובהן הידועות ביותר, פאוסט ורומיאו ויוליה. גונו חיבר גם אורטוריות, קנטטות, מיסות, שירים ושלוש סימפוניות. השלישית, "סימפוניה קטנה", חוברה ב-1885, הרבה שנים אחרי הסימפוניות הראשונות. מזמינת היצירה הייתה "האגודה הקאמרית לכלי נשיפה" בראשותו של החלילן פול טָפָנֶל, והוא שהיה הסולן בבכורה באפריל 1885 באולם פְּלֶיֶל. לצד הסולן משובצים זוגות אבובים, קלרינטים, קרנות ובסונים.
 
היצירה מתרפקת על מבנה הסימפוניה הקלאסית של ימי מוצרט והיידן. בפרק הראשון, אחריפתיחה אטית, מופיע אלגרו שובב ושיחתי בצורת הסונטה. את פרק השני פותחים שלושת הצמדים בשירה ענוגה, אך אז החליל הסולני מקבל את רשות השירה, ומעין אריָה יוצאת מקנהו בתמיכת טוּטִי. הפרק השלישי, סקרצו נמרץ עד נרגש עם טריו, מוּבָל על ידי הקרנות, וגם מחול עממי מסתלסל יש בו. הפינאלה, אלגרטו בצורת הסונטה, מאפשר לכול הכלים לזהור, כלי כלי בתורו, ברב-שיח תוסס וערני. 


שארל גונו, מאת נדאר (1890), נחלת הכלל, מקור: וויקיפדיה
 
טלמן- "פנטזיה" מס' 12 בסול מינור לחליל סולו 

המתבונן בתולדות באך וטלמן, מבחין כי בנעוריהם זרח אורו של טלמן יותר מזה של חברו באך. טלמן לא משך את ידו מכתיבת אופרות ולא מן הסגנון הצרפתי הקרוי galant, הפשוט והקומוניקטיבי, שני דברים שהוסיפו לו "נקודות". עם כל זה שטלמן היה אוטודידקט מוזיקלי, הייתה כתיבתו קלה. הנדל, החבר הנוסף בשלישיית הבארוקיסטים הגרמנים, אמר עליו "הוא מסוגל להלחין מוטט בעל שמונה חלקים כפי שאדם יושב לכתוב מכתב". מדוע בדורותינו נשמע המדרג באך-הנדל-טלמן נכון יותר מן המדרג טלמן-הנדל-באך? זאת יש לשאול את "שר ההיסטוריה", כשנפגוש אותו...
 
את סדרת תריסר ה"פנטזיות" לחליל סולו פרסם טלמן בשנים 1732/33. כל פנטזיה כתובה בסולם אחר: לָה מז'ור, לה מינור, סי מינור, סי-במול מז'ור וכן הלאה, עד לסול מינור, הפנטזיה דהיום. גם במספר הפרקים יש גיוון: יש פנטזיות דו-פרקיות, תלת-פרקיות, ארבע-פרקיות וחמש-פרקיות, ובאחרונה מספר הפרקים שבעה. סדר הפרקים הוא אטי-מהיר-אטי-מהיר. הפרקים האטיים – גראווה (רציני) ודולצ'ה (מתוק) קצרים והפרקים המהירים – אלגרו (שמח) ופרסטו (מהיר) ארוכים. את רוב הארפג'י, הטרילים והחזרות על צלילים או על פסקאות נמצא בפרקים המהירים, הווירטואוזיים. 


גאורג פילים טלמן, מאת  Valentin Daniel Preisler, נחלת הכלל, מקור: וויקיפדיה


דבוז'אק - סרנדה לכלי נשיפה, לצ'לו ולקונטרבס ברה מינור אופ' 44
 
המלחין הצ'כי אנטונין דבוז'אק משויך לעידן הרומנטי ולתנועה הלאומית במוזיקה. עם בני ארצו סמֶטָנָה ויָנָצֶ'ק יסד מוזיקה "לאומית" צ'כית, ממש כפי שעשו באותה התקופה גריג לנורבגים, סיבליוס לפינים, אלבניס ודה פייה לספרדים, וברטוק וקודאי להונגרים. המלחינים "הלאומיים" הפנו עורף ללינגואה פרנקה הגרמנית-איטלקית-צרפתית, שהייתה השפה ההגמונית בבארוק ובעידן הקלאסי, והעדיפו להשתית את יצירותיהם על ההנגנה של לשונותיהם ועל הפולקלור הלאומי של ארצותיהם.
 
דבוז'אק, גם אם לא היה משוחרר מהשפעות וגנר, שוברט וברהמס "הגרמנים", שורשיו הצ'כיים נשמעים בכל יצירותיו: באופרות, באורטוריות, בקנטטות, במחולות, ברפסודיות ובתשע הסימפוניות  שיצר, וגם בסרנדה לכלי נשיפה שנשמע היום. ה"צ'כיות" שבסרנדה, שהולחנה ב-1878, בולטת בעיקר בפרק ב'. במקום מינואטככתוב בכותרת הפרק, יש כאן שני מחולות בוהמיים משולשי-משקל: "סוּסֶצְקָה" ו"פוּרִיאַנְט". התזמור מעניין: לצמדי אבובים, קלרינטים ובסונים ולשלוש הקרנות ששיבץ תחילה, הוסיף דבוז'ק אחר כך גם צ'לו וקונטרבס. 


אנטונין דבוז'אק, נחלת הכלל, מקור: וויקיפדיה

הקונצרט יתקיים ביום שני, 17 באוגוסט 2020 בשעה 20:00 במוזיאון תל אביב. מוזמנים להצטרף בפייסבוק, באתר או ביוטיוב