הקהל הרחב מוזמן לקונצרט אונליין שיתקיים באתר מוזיאון תל אביב לאמנות עם טריו אפסיונטה: הדס פבריקנט – כינור, איריס יורטנר – צ'לו ועינת פבריקנט – פסנתר.  
 
בתכנית: יוזף היידן -  שלישיית פסנתר מס' 39 בסול מז'ור הוב' XV מס' 25 "רונדו צועני", טורינה שלישיית פסנתר מס' 2 בסי מינור אופוס 76, מנדלסון שלישיית פסנתר מס' 2 בדו מינור אופוס 66. כמו כן תתקיים לפני הקונצרט שיחה מקדימה על היצירות.
  
 
על האמנים:
 
שלישיית אפסיונטה הוקמה ב-2013 במטרה לבצע יצירות קלאסיות, ישראליות ובנות זמננו.  חברות בה האחיות פבריקנט והצ'לנית איריס יורטנר. השלישיה מופיעה בקביעות בסדרות קאמריות בארץ ובחו"ל והופיעה בפסטיבלים כפסטיבל ישראל, חג המוזיקה, פסטיבל האביב ופסטיבל פליציה בלומנטל.  ניגנה באולמות החשובים בארץ ובאולם העיר האסורה בבייג'ין ובמרכז לאומנויות בווהאן. כמו כן השתתפה בקונצרט ייצוגי לכבודו של שגריר ישראל בסין, מתן וילנאי. השלישיה הקליטה ב"קול המוזיקה" וביצעה יצירות בכורה רבות של מלחינים ישראלים בני זמננו.

הדס פבריקנט, כינור

חברה בתזמורת הקאמרטה והכנרת הראשונה של הרביעיה הישראלית העכשווית, עמה זכתה בפרס שרת החינוך והתרבות ע"ש עדן פרטוש ובפרס בתחרות בינלאומית להרכבים קאמריים "גרנד פרי" בקרקוב, פולין. בין הופעותיה, ניגנה הדס כסולנית עם אנסמבל מוזיקה נובה, תזמורת הקיבוצים ואנסמבל סולני תל אביב. סיירה בקביעות בארה"ב וניגנה בקרנגי הול, מרכז לינקולן בניו יורק, בקונצרטחבאו בהולנד, בבית האופרה בשטוטגרט, אולם הפילהרמונית בקרקוב ועוד. כיהנה ככנרת ראשית באנסמבל סולני תל אביב ובתזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית. למדה לתואר ראשון ושני באקדמיה למוזיקה תל אביב אצל אירנה סבטלובה ופרופ' יאיר קלס. מנגנת בכינור ויום בהשאלה באדיבות קרן זיסאפל. 
 

טריו אפסיונטה, מקור: אתר מוזיאון תל אביב

איריס יורטנר, צ'לו

הייתה מייסדת וצ'לנית ברביעיית אביב בין השנים 2002-1997, איתם זכתה בתחרויות בינלאומיות למוזיקה קאמרית במלבורן, הולנד ופראג. היא מנהלת אומנותית ומשתתפת בסדרה למוזיקה קאמרית ברווזוולט איילנד בניו יורק.  הופיעה בפסטיבלים רבים, ביניהם טנגלווד, טאוס, וורבייר, וימי המוזיקה המוזיקה בגליל העליון. הקליטה לחברת נקסוס ולייב קלאסיקס. לימדה באוניברסיטת ווירג'יניה, בקווינס קולג' בניו יורק והייתה אסיסטנטית למרסי רוזן בקולג' למוזיקה "מאנס". קיבלה את התואר הראשון מבית הספר Eastman, ואת התואר השני מהקונסבטוריון באמסטרדם. קיבלה תעודת תואר שלישי מבית הספר הגבוה ע"ש מאנס בניו יורק.  בין מוריה נמנו אורי ורדי, עוזי ויזל, אלדו פאריסו, ברנרד גרינהאוז, דימיטרי פרטשמן, טימוטי אדי, מרטי רוזן וחברי רביעית אלבן ברג.
 
עינת פבריקנט, פסנתר

הופיעה ברסיטלים ובסדרות למוזיקה קאמרית באולמות כקרנגי הול, אברי פישר הול, מרכז קנדי, מרכז האמנויות ואולם העיר האסורה בבייג'ין.  חברה להרכבים רבים, ביניהם לרביעית "אמרסון" ולרסיטלים ברחבי ארה"ב עם הוויולן של רביעית אמרסון, לורנס דטון. ניגנה כסולנית עם התזמורת הסימפונית של בייג'ין, תזמורת נורוואלק בארה"ב ובארץ עם הסימפונית ירושלים, הקאמרית הישראלית, תזמורת חיפה ותזמורת הבמה. לימדה באוניברסיטת קונקורדיה בניו יורק, באוניברסיטת העם בבייג'ין ובאוניברסיטת תל אביב. כיום מלמדת בקונסבטוריון גבעתיים ובמכללת לווינסקי. קיבלה את תעודת הדוקטורט מאוניברסיטת ייל ותעודת אומן מבית הספר ג'וליארד בניו יורק.  בין מוריה היו ליאורה פלג, אריה ורדי, יוסף קליכשטיין ופטר פרנקל. 
  
 

טריו אפסיונטה, צילום: רן בירן

על היצירות:
 
יוזף היידן – שלישיית פסנתר מס' 39 בסול מז'ור הוב'  XV מס' 25 "רונדו הונגרי"
 
שלישיית הפסנתר היא דוגמה לז'אנר שהתפתחותו קשורה באופן הדוק בהתפתחותם ההדרגתית של כלי המקלדת, למן הסונטה של שלהי תקופת הבארוק, דרך הקלאסיקה הוינאית של היידן ומוצרט והמשך במאות ה-19 וה-20. בתקופת הבארוק כלי המקלדת הרווח ביותר היה הצ'מבלו, המוגבל מבחינה דינאמית מעצם טיבו. אי לכך, בז'אנרים בהם נכתב תפקיד המקלדת לצד כלים נוספים ולא ככלי סולו, הוא שימש ברוב המקרים בתפקיד של באסו-קונטינואו מאולתר, האחראי בעיקר על התוויית השלד ההרמוני והמרקם, ורק לעיתים רחוקות מוסת ל"קדמת הבמה" וזוכה לתפקיד הכתוב באופן מלא בתכליל. עם התפתחותו של פסנתר הפטישים בחציה השני של המאה ה-18, החל הכלי לתפוס את מקומו ככלי האופנתי והפופולארי ביותר בקרב הבורגנות האמידה של אירופה. מלחיני התקופה החלו להשתמש בכלי החדיש באופן שונה, שיענה על ציפיותיו של קהל שוחרי המוזיקה של אותם ימים. התכונות הדינאמיות והמצלוליות של פסנתר הפטישים אפשרו להם לכתוב יצירות קאמריות שהמקלדת היא הכלי המרכזי בהן. קפ"ע באך, לדוגמה, כתב סדרה של שלישיות פסנתר אותן הגדיר כ"סונטות למקלדת, אשר ניתן לנגנן כיצירות סולו, ובמידה שווה גם בלוויית כינור וצ'לו".
 
גם שלישיות הפסנתר הראשונות מאת יוזף היידן, שנכתבו בשנות השישים של המאה ה-18, כתובות ברוח זו, אף שככל הנראה הן יועדו בעיקרן לנגינה בצ'מבלו, ורק השלישיות מאוחרות יותר נוגנו במקורן לנגינה עם פסנתר פטישים. הכינור נוטל לעיתים את המלודיה, ולעיתים קרובות הוא מוכפל בידי כלי המקלדת, ואילו תפקיד הצ'לו משמש בעיקר כתמיכה לקו הבאס המנוגן על-ידי יד שמאל של נגן המקלדת. אחת הסיבות ל"סביבה התומכת" הזו מצד הכלים המלודיים נעוצה בראש ובראשונה בכך שכלי המקלדת החדשים היו אמנם בעלי טווח דינאמי רחב יותר מאשר היה קודם לכן, אך עדיין היו חלשים ביחס לכלי הקשת, ועל כן נהנו, מבחינה אקוסטית, מ"סביבה תומכת" שכזו (בין השאר באולמות הקונצרטים ההולכים וגדלים). רק בהמשך, עם התפתחות הפסנתר לכלי בעל טווח דינאמי מרשים  וגדול אף יותר מזה של כלי הקשת, החלו מלחיני ראשית המאה ה-19 לכתוב שלישיות פסנתר בהן מתקיים שוויון מלא בין שלושת התפקידים בהרכב.
  
שלישיית הפסנתר בסול מז'ור הוב' XV מס' 25 נכתבה בשנת 1795, והיא אחת מלפחות 45 שלישיות פסנתר שהיידן העלה על הכתב. השלישייה נכתבה ככל הנראה במהלך ביקורו השני של היידן בלונדון, ויועדה לקהל הנגנים החובבים על אדמת הממלכה הבריטית. זוהי אולי היצירה הפופולארית ביותר של היידן בז'אנר, בעיקר הודות לפרק השלישי המתאפיין בסגנון הונגרי-צועני אנרגטי ומלא חיים, שבהשראתו הוצמד ליצירה כינויה השגור כיום. 
 

יוזף היידן, תמונת יחסי ציבור

 
חואקין טורינה  – שלישיית פסנתר מס' 2 בסי מינור אופוס 76
 
חואקין טורינה, מלחין, פסנתרן, מנצח, ומבקר מוזיקה ספרדי, בן סביליה, למד בסיביליה ובמדריד אצל דאינדי ובפריז אצל מושקובסקי.  ב-1931 התמנה למורה בקונסרבטוריון במדריד וחי רוב שנותיו במדריד, שם כיהן כפרופסור לקומפוזיציה, הופיע כפסנתרן ועסק גם בביקורת. כמלחין, נטה לאווירת הפורמליות הצרפתית של ה"סקולה קנטורום", ובעקבות אלבניס ודה פאייה, שימשה לו המוזיקה הספרדית העממית מקור השראה מתמיד. הוא נחשב  למלחין בעל אופי לאומי בגלל הצבע המיוחד שנתן ליצירותיו המושפעות מהצבעים המוזיקלים של אנדלוסיה. רבות מיצירותיו זכו גם לשמות המתארות את עולמו המוזיקלי המיוחד של טורינה. לדוגמא יצירות תזמורתיות בשמות כמו: "דנצאס פנטסטיקס" או "רית'מוס". כשרונו הגדול היה באלגנטיות שבשילוב סממנים מן הפולקלור במסגרת המסורת האירופית, תוך שמירה קפדנית על "כללי" הקלאסיקה (בדומה לגישתו של ברטוק למוזיקה ההונגרית).
 
ברוח זאת הלחין גם את שלישיית הפסנתר, הכובשת ברעננותה, בדקויות שבפיתוח נושאים וגיוונם, ובאמנות הבלטת הכלים – כסולנים וכקבוצה - במצלול אוורירי-חושני. זוהי יצירה מאוחרת-יחסית, משנת 1933, קלאסית-רומנטית, ובתבנית הקושרת את שלושת פרקיה בהידוק בנעימות ובמוטיבים חוזרים. הדים של המוזיקה הספרדית-עממית מובילים את התפתחות המוזיקה – בהבלטה או במרומז - ומקנים לה גוון אקזוטי מובהק, תוך מעברים חדים מנעימות ליריות-צובטות לקטעים מהירים במקצבי מחול סחרחר. השלישייה נפתחת במבוא קצר של "שיח" בין כלי הקשת לפסנתר, שלאחריו מנגן הכינור את הנושא הראשון – שהוא למעשה הבסיס ליצירה כולה. האווירה המלנכולית נעשית עזה בהמשכו של הפרק, בעזרת נושא אחר, מז'ורי, המשמש בהדרגה כמשקל נוגד לנושא העיקרי. בפרק השני  המהלך הוא הפוך: הוא מתחיל כמחול, וכחיקוי לגיטרה, באמצעו מעין טריו המאזכר את נושא הפרק הראשון, וסיומו – שוב – במקצב ריקודי. פרק הסיום – המתחיל ב"קדנצה" של הכינור – מאשש את  הפן הלירי של השלישייה, תוך הקצנה  והעשרה של המוטיבים שבפרקים הקודמים. סיומה של היצירה – כצפוי – הוא בנושא הפתיחה. 
  
 

חואקין טורינה, 1914, מקור: אתר וויקיפדיה

פליקס מנדלסון –  שלישיית פסנתר מס' 2 בדו מינור אופוס 66
 
במאמר שכתב רוברט שומן על יצירתו של מנדלסון, הוא הגדיר את אותו בתור "המוצרט של המאה ה-19, המאיר אותנו באורו מבין כל המוזיקאים. הוא הרואה מבעד לשלל הסתירות המתעוררות בימינו, והראשון להתמודד עמן". ה"סתירות" אליהן התכוון שומן הן הכיוונים המוזיקליים המנוגדים שהתפתחו סביב אותה תקופה; צורות השיר והריקוד המיניאטוריות אל מול פיתוח הצורות הקלאסיות לממדים נרחבים; הסגנון הווירטואוזי-אופראי מלא הרהב אל מול האינטימיות של השיר האמנותי; השפעות גילויה מחדש של יצירתו של באך אל מול המשכה הישיר של המסורת הקלאסית הוינאית ועוד.

את השלישייה אופוס 66 הלחין מנדלסון ב- 1845 והיא פורסמה ב- 1846. היצירה הוקדשה לכנר לואיס שפור, שניגן עם מנדלסון לפחות פעם אחת. היצירה הושוותה לשלישייה הקודמת של מנדלסון, אופוס 49 שהולחנה שש שנים קודם לכן. השלישייה אופוס 66 נחשבת לעמוקה יותר מלאה ומורכבת. 
  
 

פליקס מנדלסון ברתולדי, מקור: אתר וויקיפדיה

יום רביעי, 3 בפברואר 2021 בשעה 20:00. מחיר כרטיס: 70 ש"ח. להרשמה