התזמורת הקאמרית הישראלית חוזרת לאולמות הקונצרטים לנגן בפני קהל, בקונצרט "דיברטימנטו" שיתקיים ב-3 במרץ 2021 במוזיאון תל אביב.  

בקונצרט, עליו ינצח אילן וולקוב, יבוצעו היצירות: וולפגנג אמדאוס מוצרט - דיברטימנטו בסי במול מז'ור ק' 137, פאול בן-חיים - מוזיקה לכלי קשת ואיגור סטרווינסקי - מוזיקת הבלט אָפּוֹלוֹן מוּסָזֶ'ט ("אפולו מנהיג המוזות").
 
על האמנים:

אילן וולקוב, מנצח 
מן הבולטים במנצחים הצעירים של ישראל, החל לנגן בכינור ובפסנתר בהיותו בן שש. את הכשרתו הראשונית בניצוח קיבל ממנדי רודן באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, ולאחר מכן המשיך בלימודיו באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. בגיל 19 מונה לשמש מנצח צעיר בתזמורת הקאמרית Northern Sinfonia באנגליה ולימים היה למנצח הראשי של תזמורת הנוער שלה. בשנת 1997 היה למנצח הראשי של תזמורת הנוער של הפילהרמונית של לונדון, וב-1999 זכה במשרת עוזר מנצח לסֵייג'י אוֹזאוָה, המנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של בוסטון. בינואר 2003 מונה וולקוב למנהל המוזיקלי ולמנצח הראשי של התזמורת הסימפונית הסקוטית של ה-BBC כצעיר המנצחים שמונו לתפקיד זה אי פעם. הוא החזיק בתפקידו עד 2009, ועד היום הוא המנצח האורח הראשי שלה. ב-2004 בחרה בו החברה הפילהרמונית המלכותית הבריטית למוזיקאי השנה, כהוקרה על פועלו עם הסימפונית הסקוטית.
 
בשנים 2013-2010 כיהן מאסטרו וולקוב כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של איסלנד. מ-2012 הוא המנהל המוזיקלי של פסטיבל המוסיקה טֶקְטוֹנִיקְס, שצמח באולם הקונצרטים הַרְפָּה ברייקיאוויק שבאיסלנד. זהו פסטיבל מוביל למוזיקה חדשה, ניסיונית ומאולתרת, והתזמורת הסימפונית של איסלנד נוטלת בו חלק מרכזי. לימים התפרש הפסטיבל  גם לערים אחרות בעולם: לגלזגו, בהובלת התזמורת הסקוטית של ה-BBC, לאָדֶלֵייד שבאוסטרליה, לאוסלו, לאתונה ולניו יורק. וולקוב מנצח בקביעות על תזמורות ברחבי העולם, ובהן הפילהרמונית של מינכן, אנסמבל מודֶרְן הגרמני, התזמורת הסימפונית של טוקיו, התזמורת הסימפונית של ברמינגהם, תזמורת הקפיטול בטולוז, התזמורת הסימפונית של מלבורן, תזמורת פריז, התזמורת הסימפונית הלאומית בוושינגטון די סי והתזמורת הפילהרמונית הישראלית. הוא ניצח גם על אופרות: בבית האופרה של סן פרנציסקו, באופרה הלאומית של וושינגטון ובפסטיבל גליינבורן. מעונה זו, עונה 2020/2021 מאסטרו וולקוב מנהל מוזיקלית את אנסמבל המאה ה-21 בישראל, לצדו של דן יוהס מייסד האנסמבל. 
 

אילן וולקוב, צילום: אסטריד אקרמן


 
על היצירות:   
  
מוצרט: דיברטימנטו בסי במול מז'ור ק' 137
כ-14 דקות - אנדנטה / אלגרו די מולטו / אלגרו אסאי. "דיברטימנטו" היא מילה איטלקית המִתַּרגמת כשעשוע או כבידור. היא בנויה מִהֶלְחֶם: פירוש התחילית Di- הוא "הצידה" ומשמעויות המילה verto הם "הסבה", "הסחה", "הסטה" או "ביזור". הדיברטימנטו מסיח ומבזר דאגות, מועקות, מיקוד ביומיום רב-הטרחות. זאת הסיבה ששם זה מכתיר גם את הקונצרט כולו, מתוך תקווה לנורמליות כלשהי אחרי שנה גדושת צרות. לדיברטימנטי זקוקים כמובן בני כל הדורות. מוצרט היה בן 16 כשיצר את השעשוע התלת-פרקי הזה, עדיין בתקופתו הזלצבורגאית, שבה נסע הרבה, פעם עם אביו, פעם עם אימו, להופיע בבירות אירופה ולהציג את יכולותיו הפנומנליות. הדיברטימנטו הזה הוא אחד משלושה שהלחין באותה התקופה. הפרק הראשון נבחר שלא כמקובל להיות איטי. הוא מסומן כ"אנדנטה", כלומר כ"מְהַלֵּך", והמוזיקה מעלה בתודעה חשרות עננים מאיימות. את האיום ואת אי-הבטחון משיג מוצרט הצעיר על ידי מהלכים הרמוניים כה מורכבים עד כי קשה למאזין לקבוע באיזה סולם מדובר. ואז הפרק השני מגיע, ובו הבידור, ובו הסטת חשרות ענני הסער והאימה. שמחה רבה (אַלֶּגְרוֹ דִי מוֹלְטוֹ) משורטטת על ידי מבנה ABA: נושא א', נושא ב' וחזרה לנושא א'. בפרק השלישי מחול לֶנְדְלֶר אוסטרי משולש-משקל, שמח גם הוא, משלים את המקסם המבדר. 
 

דיוקן שלאחר המוות מאת ברברה קראפט, 1819, מקור: וויקיפדיה

בן-חיים: מוזיקה לכלי קשת
כ-17 דקות - נעימה/ קנון/ סרנדה/ אריָה/ סיום. פאול פְרַנְקֶנְבּוּרְגֶר נולד במינכן למשפחה יהודית מבוססת. אחרי שלמד לנגן בכינור, בוויולה ובפסנתר וקנה לו גם השכלה אקדמית בהלחנה ובניצוח, החל לשמש עוזר מנצח לברונו וולטר באופרת מינכן. במקביל החל להלחין. ב-1932 סולק מעבודתו באופרה בשל יהדותו, ובאוקטובר 1933 עלה ארצה, התיישב בתל אביב ושינה את שמו לבן-חיים. במקביל לעבודתו כמלחין (שתי סימפוניות, קונצ'רטי, סונטות, מוזיקה קאמרית, ליטורגית ושירים) לימד באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. כמה מתלמידיו היו למלחינים נודעים: צבי אבני, בן ציון אורגד, עמי מעייני, אליהו ענבל, נועם שריף. ב-1957 זכה בפרס ישראל. "מוזיקה לכלי קשת" היא יצירה שראתה אור ב-1956 בהתבסס על מוזיקת ליווי שהלחין בן-חיים שלוש שנים קודם לכן להצגה "מדיאה" בתיאטרון "הבימה". זוהי סוויטה בת חמישה פרקים זעירים. פרק א' הוא קו מלודי ארוך המנוגן באוניסונו מעניין: כלים שונים מנגנים את אותו הלחן, אך לאו דווקא באותה האוקטבה. ארבעת הפרקים האחרים הם וריאציות של המלודיה בהלכי רוח שונים. את הקו המלודי מאפיין סגנון כרומטי המושפע מן המלודיסטיקה של המלחין הצפון-גרמני פאול הינדמית. 



פאול בן-חיים בצעירותו, 1914, הספריה הלאומית של ישראל, מקור: אתר וויקיפדיה

סטרווינסקי: מוזיקת הבלט אָפּוֹלוֹן מוּסָזֶ'ט ("אפולו מנהיג המוזות")
כ-32 דקות. קוסמופוליטיות ורב-סגנוניות יכולות להיות שמו האמצעי של סטרווינסקי. הוא נולד לא הרחק מסנט פטרבורג, שם ספג ממורו רימסקי-קורסקוב את הרוּסיות-הלאומית במוזיקה, אחר כך, בגיל העמידה, במרכז-אירופה, יצאו תחת ידו יצירות ניאו-קלאסיות (כגון זו שלפנינו) ובשלב השלישי של חייו, בארה"ב, הגיע סגנונו אל תמצית המודרניזם במוזיקה: דוֹדֶקָפוניות וסֶריאָליזם. יתרה מזו: היצירה שלפנינו, שהבכירה ב-1928 בפריז, מתאפיינת גם ברב-תחומיות מרשימה: היא נוצרה בהזמנת אמרגן-העל סרגיי דיאגילב בעבור הרקדן-כוריאוגרף הגיאורגי-צרפתי-אמריקני המהולל ז'ורז' בלנשין ואת התלבושות עצבה לא אחרת מאשר קוֹקוֹ שָׁנֶל. העלילה נסבה סביב אפולו, האל היווני, שאחרי לידתו מקבל חינוך משובח משלוש מוזות: קָלִיוֹפֶּה, מוזת השירה והקצב, פּוֹליהִימְנְיָה, מוזת הפנטומימה וטֶרְפְּסִיכוֹרֶה, מוזת המחול. המוזיקה, כמוזיאון צלילי, משלבת  - פעם בנגינת סולו ופעם בנגינת האנסמבל - ניאו-קלאסיות עם רומנטיקה, נגיעות בארוק עם רגעי ראג וג'אז. גם הומור איננו נעדר. לכן יאה ליצירתו זו של סטרווינסקי לחתום קונצרט שכותרתו "דיברטימנטו".

איגור סרווינסקי, מקור: אתר וויקיפדיה

הקונצרט יתקיים ב-3 במרץ 2021 בשעות 12:00 ו-20:00 במוזיאון תל אביב. הקונצרט יתקיים לפי מתווה משרד הבריאות. קדימות תינתן למנויי התזמורת. להזמנת כרטיסים