"פרידות קשות פרידות קלות" הוא שם הקונצרט הקרוב של התזמורת הקאמרית הישראלית עליו ינצח ניתאי ראך מנצח וישתתפו זמרות הסופרן דניאלה סְקוֹרְקָה ותום כהן.

 
בתכנית: יוזף היידן - סימפוניה מס' 45 ("הפרידה") בפה דיאז מינור, שירים עבריים בעיבוד יונתן קרת:היו לילות יעקב אורלנד/ מרדכי זעירא, פרח הלילך אורי אסף / נורית הירש, בואה דודי רפאל אליעז / מרק לברי, לילה שלום חנוך, ולס להגנת הצומח נעמי שמר, שיר העמק נתן אלתרמן / דניאל סמבורסקי, וידוי אלכסנדר פן / אלכסנדר ארגוב, דצמבר נתן אלתרמן / משה וילנסקי.  

על האמנים:

ניתאי ראך, מנצח

מנצח, פסנתרן ואקורדיוניסט יליד 1996, היה אשתקד בין שני זוכי "חממת המנצחים" של התזמורת הקאמרית, ובעקבותיה התמנה לתפקיד עוזר המנצח של מאסטרו צוקרמן. בנעוריו למד בקונסרבטוריון באר שבע, עיר הולדתו, וזכה שם במלגת קרן סַרְנִי ללימודי פסנתר. כיום הוא לומד במגמה לניצוח תזמורת בבית הספר הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, בכיתתו של מר יִי אָן שוּ, וזכה שם למלגות הצטיינות. ניתאי ניצח עד כה על התזמורת הסימפונית של בית הספר בוכמן-מהטה, הסימפונית חיפה, הסימפונית של פָּזַרְגִ'יק שבבולגריה, אנסמבל סולני תל אביב, תזמורת צה"ל ותזמורת האקורדיונים של באר שבע. מ-2018 הוא מרבה לנצח על תזמורת "ביג בנדה" התל-אביבית. כנגן אקורדיון השתתף ניתאי בפסטיבלי אבו גוש ונהלל ובפסטיבלים בגרמניה ובאיטליה. במסגרת שירותו הצבאי ניגן בתזמורת צה"ל, עמה הופיע בארץ, בארצות הברית וברוסיה. 
 

ניתאי ראך, צילום: עומר הראל

דניאלה סקורקה, סופרן

למדה בקונסרבטוריון כרמיאל, שירתה בצה"ל במעמד מוזיקאית מצטיינת והשלימה תואר ראשון באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. אחרי חברות ב"מיתר אופרה סטודיו" החלה להופיעה עם הפילהרמונית הישראלית בניצוח מהטה, הקאמרטה הישראלית בניצוח אבנר בירון, ההרכבים הצרפתיים "האמנויות הפורחות" בניצוח כריסטי, "הכשרונות הליריים" בניצוח רוּסֶה וסימפונט רעננה בניצוח דוד זֶבָּה. בין היתר גילמה את בֶּלִינְדָה בדידו ואניאס של פרסל, אאורידיצ'ה באורפאוס של טלמן, פֶנִיס בארמיד של לוּלי, רחל/רבקה באמהות של זֶבָּה, סוזנה בנישואי פיגרו, צרלינה בדון ג'ובני ודספינה בכך עושות כולן של מוצרט. וביצירות קונצרטיות: משיח, שלמה ודיקסיט דומינוס של הנדל, סטאבט מאטר של פרגולזי, רקוויאם ומיסה בדו מינור של מוצרט ובכיאנס ברזילרס של וילה-לובוס. היא זכתה בפרס הראשון בתחרות ע"ש מיכל אורן, בפרס על ביצוע מצטיין ליצירה ישראלית בתחרויות האביב של קרן התרבות אמריקה-ישראל ובמקום השלישי בתחרות לשירת בארוק ע"ש צ'סטי באינסברוק.


דניאלה סקורקה, צילום: מגל עטר

תום כהן, סופרן

ילידת נשר ובוגרת בית הספר הגבוה למוזיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, חברה היום ב"מיתר אופרה סטודיו" של האופרה הישראלית. בזמן לימודיה ובסטודיו גילמה בין היתר את מוניקה בהמדיום של מנוטי, פמינה בחליל הקסם וסוזנה בנישואי פיגרו של מוצרט, הסנאי והרועה בהנער והקסמים של ראוול, אלצ'ינה בשחרורו של רוּגֶ'רו מהאי של אלצ'ינה מאת קצ'יני, גרטל בהנזל וגרטל של הוּמְפֶּרְדִינְק, קלורינדה בלה צ'נרנטולה של רוסיני, כבשה בקנדיד של ברנשטיין ועוד. תום הופיעה עם רוב ותזמורות בארץ, ובהן הפילהרמונית הישראלית, הסימפונית ירושלים, תזמורת הבארוק ירושלים, הקאמרית הישראלית, הקאמרית הקיבוצית נתניה, סימפונט רעננה והתזמורת הסימפונית של בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה. היא זכתה במלגות מטעם המכון הבין-לאומי לאומנויות הזמרה (IVAI) בתל אביב, קרן התרבות אמריקה-ישראל, הקרן ע"ש עו"ד דן בן-בסט, קרן רונן, קרן לאון נכט, קרן בוכמן-היימן ובית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה. 
  

תום כהן, צילום: אורי אלקיים

על היצירות: 
 
יוזף היידן: סימפוניה מס' 45 ("הפרידה") בפה דיאז מינור

משפחת אסטרהאזי, המעסיקה של היידן, חילקה את זמנה בין ארמון ליד וינה לבין ארמון בהונגריה. ניקוֹלָאוּס אסטרהאזי אהב את הארמון ההונגרי כל כך, עד כי נטה לדחות את חזרתו לווינה. נגני התזמורת התגעגעו למשפחותיהם בווינה והתקשו לעמוד בגזירה. ב-1772, משנודע להם ש"האדון" מתכנן להאריך את שהותם בניכר עוד בכמה שבועות, פנו להיידן דומעים וזועפים וביקשו על נפשם. התכסיס שמצא פאפא היידן היה לקונצרט-הפנינג הזה.

ההתחלה אינה מסגירה דבר. פרק א' הוא סונטה משובצת ניגודי פיאנו-פורטה ודילוגים מלודיים. פרק ב' מתחיל פיאניסימו: על רקע "הליכה" מדודה של הבסים, כינורות עטויי עמעם משמיעים מנגינה עטורת קישוטים, המעניקים לה ליטופיות כשל חתול המשפשף ראשו ברגל אדונו. סולם הסימפוניה פה דיאז מינור, אך חמשות פרק ג' מקושטות כחורשת שיחים בששת הדיאזים של פה דיאז מז'ור. הריקוד חזרתי ותרועות הקרנות מזכירות מרדפי צייד. ואז בא פרק ד'. בתחילה הוא פינאלה צפוי: המפעם פרסטו, הצורה סונטה, אלא שלפתע הרפריזה נפסקת, ופרק כמו-חמישי, אדג'ו, מתמקם שם בניחותא.הכינורות שרים שיר נוגה בתמיכת פולסים בכלי הנשיפה. ואז, לפתע, אבובן א' קם ויוצא, לא לפני שהוא מכבה את נרו. מהכסא שלידו קם נגן קרן ויוצא אף הוא. האנסמבל ממשיך לנגן, נרות רבים מאירים עדיין, אך עוד נשפנים קמים ונוטשים: הבסוניסט, האבובן, עוד קרנן. הקונטרבס משמיע מחשבה...וגם הוא, הגדול, נישא מעל, החוצה. והצ'לו והכינור השלישי והרביעי! והוויולה! מה יהיה?! לאנסמבל של שני כנרים נחוץ מנצח? לא! הוא יוצא. נרות מעטים מאירים את החמשות המתקצרות, עד לכיבוי של אחרון הנוטשים. מסופר, כי למחרת קרא הנסיך אסטרהאזי למאסטרו היידן והודיע לו: "יפה, פרנץ יקירי. הבנתי! סעו הביתה!"
 

יוזף היידן, מקור: אתר וויקיפדיה

שירים עבריים בעיבוד יונתן קרת

את מילות הָיוּ לֵילוֹת חיבר יעקב אורלנד לפני כשמונים שנה. עלילת האהבה והפרידה של שני הצעירים מושמת בַּמִּשְׁעוֹלִים בֵּין דְּגַנְיָה לְכִנֶּרֶת, זירה מטפורית לחלוציות העלייה השנייה והשלישית. מרדכי ("מיטיה") זעירא הלחין והשיר היה ל"שלאגר". בין מבצעיו: שושנה דמארי, אסתר עופרים, אחינועם ניני, יהורם גאון, רוחמה רז וריטה.
 
פרח הלילך הוא השיר הראשון שהלחינה ב-1965 נורית הירש, כלת פרס ישראל. "הייתי חיילת בלהקה השריון", סיפרה לימים. "ערב אחד, במסיבה, ביקשו ממני החבר'ה לגשת לפסנתר וניגנתי את המנגינה החדשה. כשסיימתי, ניגשה אלי אישה חביבה ואמרה, 'איזו מנגינה יפה, למה שלא תתאימי לה מילים?' הסבירו לי שזאת נעמי שמר". הפזמונאי אוּרי אסף, התאים את המילים, וחווה אלברשטיין הקליטה את השיר באלבומה הראשון, ב-1967.

את מילות בואה דודי חיבר רפאל אליעז, סופר, משורר ומתרגם, ואת הלחן חיבר ב-1949 המלחין מרק לברי. המשקל הא-סימטרי, 9/8, רווח ביוון ובארצות הבלקן. אולי זאת מחווה לארץ הולדתו של אליעז – בולגריה.
 
את לילה - מילים ומנגינה - חיבר שלום חנוך בן ה-16 ב-1962. הלילה, שמרטף ילדי בית הילדים הקיבוצי המתגעגעים להוריהם ש"בחדר", בהחלט משתדל במשימתו: הוא מעורר, מסנוור, מכוון, מספר מעשיות, אך... נכשל נחרצות. הַתִּינוֹקוֹת מְיַלְּלִים בְּהַפְסָקוֹת. רק בבית השלישי, כשכבר הלב נצבט, קורא הלילה לאימא "עורי" ושוכב.   
 
את ולס להגנת הצומח חיברה המזמוראית נעמי שמר ב-1966 ושרה אותו לראשונה רביעיית "האחיות שמר". לימים, לשאלת מראיין האם היא חברה ב"חברה להגנת הטבע", ענתה שמר, "לא הצומח מעניין אותי בשיר אלא החי.מזעזע אותי לראות מוֹדָעות על פרחי בר מוגנים ולידן כתבות על מעשים מגונים בנשים. הקונטרסט קרא לי להגיב". 
 

נעמי שמר (צילום: יעל רוזן)

את שיר העמק יצרו המשורר, המחזאי והפובליציסט נתן אלתרמן והמלחין דניאל סמבורסקי. הוא  נכתב ב-1934 כחלק מפסקול הסרט "לחיים חדשים" שהפיקה הקולנוענית מרגוט קלאוזנר לשם גיוס משאבים מנדבנים יהודים בגולה. בסצנה שצולמה בגבעת ברנר נראים חלוצים אוכלים בחדר האוכל הקיבוצי, ולפתע חלוצה קוראת "חבריה, הקשיבו!! דממה ביזרעאל!!". ואז, סמבורסקי מתיישב ליד הפסנתר ומלמד את החלוצים את השיר.
 
וִדּוּי הוא שיר שכתב המשורר אלכסנדר פֶּן ב-1941 ופורסם לראשונה בעיתון" דבר "באפריל 1970. זה שירו האחרון של פן שראה אור בחייו. השיר מושר מפי אישה שאהבתה לגבר גורמת לה להשלים עם אלימותו. היום היינו מכנים זאת "תסמונת האישה המוכה". היא אומרת: "כֵּן, הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת. אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת". אלכסנדר (סשה) ארגוב הלחין את השיר, וב-1971 ביצעה אותו לראשונה הזמרת מיכל טל. עוד שרו אותו צילה דגן, אורה זיטנר, יהודית רביץ, מתי כספי, מרינה מקסימיליאן ואילנה רובינא, בתו של פן.
 
דצמבר של נ' אלתרמן הודפס ב"הארץ" כבר ב-1934, אך רק ב-1980 זכה ללחן. "גלי צה"ל" פנו לשם כך למשה וילנסקי, לרגל "ערב שירי משוררים" במלאת לתל אביב 70 שנה. המבצעות המקוריות היו מזי כהן ודפנה ארמוני, משתחררות טריות מלהקות צבאיות. קשה שלא להתפעם מביטויי אלתרמן "הרוגי התמוזים" ו"הלב רוצה להתעטש". 
 

הקונצרט יתקיים ביום חמישי , 6 במאי 2021 בשעה 20:00 ב מוזיאון תל אביב לאמנות, אולם רקנאטי. להזמנת כרטיסים: 03-5188845 או באתר התזמורת