תיאטרון - נבחרו הסרטים התיעודיים שיתמודדו בפרס וולג''ין

נבחרו 14 הסרטים הדוקומנטריים הישראליים שיתמודדו על פרס וולג`ין בפסטיבל ה- 23 לקולנוע, ירושלים 2006, שייפתח ב- 6 ביולי. הפסטיבל יימשך עשרה ימים ויינעל ב- 15 ביולי. במהלך התקופה יוקרנו כ- 200 סרטים ממדינות שונות.

130 סרטים הוגשו השנה לפסטיבל כדי להתמודד על פרס וולג`ין. על פי 14 הסרטים שנבחרו בסופו של דבר, מסתמנת שנת 2006 כשנה הטובה ביותר לקולנוע התעודי בישראל .

לסרט הזוכה יוענק פרס וולג`ין בגובה 40,000 ש"ח.

תקצירי הסרטים המועמדים:

אדמונד יקירי

בימוי והפקה: עמית גורן (יס דוקו). הבמאי עמית גורן מתאר ברגישות את מערכות היחסים במשפחתו. שינויים בהרכב המשפחתי מחזירים אותו לסרטו הקודם "שנת 66 הייתה טובה לתיירות". במקביל לסיפורו המשפחתי, מתואר הסיפור ההיסטורי של שדרות רוטשילד בתל אביב.

אמא חוזרת הביתה

בימוי והפקה: לימור פנחסוב וירון כפתורי (הרשות השנייה). תושבת הארץ, שלאחר תריסר שנים של שהייה לגיטימית בישראל, הפכה לפליטה ללא אישורי שהייה, המשחקת תדירות במחבואים עם משטרת ההגירה. סיפור אהבה מתנהל בסתר, מחששם של הורים מאיימים. מאבק של אישה אחת בעברה ובעתידה. מאבק על שחרור ועצמאות בתוך חברה מסורתית שוביניסטית, המייעדת את האישה לעבודה בלבד, וזאת למול רצונה לחיות חיים מלאים כאישה ואם עצמאית.

בובות של נייר

בימוי: תומר היימן, הפקה: קלאודיה (קלה) לוין (יס). סיפור צבעוני, יוצא דופן ונועז, של חבורת עובדים זרים שהגיעו מהפיליפינים לישראל לפני כשבע שנים. הם עובדים כמטפלים בקשישים סיעודיים במהלך השבוע בשכונות חרדיות בבני-ברק, ביד אליהו וברמת גן. בסופי שבוע הם מתאפרים ומתלבשים כנשים ונותנים הופעות דראג ברחבי הארץ תחת השם: "בובות של נייר". הסרט עוקב אחר המציאות הפוליטית חברתית הבלתי אפשרית בארץ, בין השנים 2000-2005. דרך עיני הגיבורים נחשפת מדינת ישראל כמקום מורכב, מסובך, רב פנים.

בילעין

בימוי: שי כרמלי פולק, הפקה: קלאודיה (קלה) לוין ( ערוץ 8). "ביוני 2002 החליטה ישראל לבנות את מכשול ההפרדה. כדי להגן על ההתנחלויות, תוואי הגדר עובר ברובו בעומק השטח הפלסטיני, יוצר מכלאות ענק, מפריד בין החקלאים לאדמתם, קורע משפחות וגורם לעקירה של עשרות אלפי עצי זית עתיקים. במשך שנתיים, אני עובר בכל מקום שבו מתפתחת מחאה עממית נגד הגדר. בתחילת 2005 אני מגיע לכפר קטן, כמעט אנונימי, בשם בילעין. 1700 תושבים, שעומדים להפסיד יותר מחצי מאדמותיהם לטובת הגדר וההתנחלות הסמוכה מודיעין עילית ומחליטים להצטרף למאבק", שי כרמלי –פולק.

האולפן

בימוי: דוד אופק, הפקה: עדנה קוברסקי (שידורי קשת). כיתת האולפן מהווה מסגרת לסיפורים השונים, שם נפגשים גיבורי הסדרה, ובמקביל לניסיונותיהם להגשים את מטרותיהם האישיות, אנו מלווים אותם בניסיונותיהם להשתלט על ידיעת השפה העברית. הם הגיעו מארבע קצוות תבל בשל סיבות ומניעים שונים, אך עם רצון משותף: להשתלב ביננו.

הביטחוניים

בימוי: שמעון דותן, הפקה: אריק ברנשטיין (ARTE – CBC). שמונת אלפים פלסטינים כלואים בבתי הסוהר בישראל. הם נקראים אסירים ביטחוניים. עבור רוב הישראלים הם נחשבים למרצחים ופושעים. עבור רוב הפלסטינים הם גיבורים ולוחמי חירות. הסרט חוקר ועוקב אחר לידת ההנהגה הלאומית הפלסטינית בבתי הכלא בישראל שנערכה לבחירות הפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006.

החוג לקולנוע

בימוי והפקה: אורי רוזנווקס (ערוץ 10). לפני יותר משנתיים הגיע אורי רוזנווקס לעיר רהט ללמד קולנוע קבוצת נשים בדואיות שחורות. לא מרבים לדבר על ההיסטוריה של הבדואים השחורים. הם הגיעו לנגב ולכל המזרח התיכון כעבדים. נחטפו באפריקה על ידי סוחרים ערבים ונמכרו בשווקים של זנזיבר סעודיה ומצרים. עד לפני כחמישים שנה עדיין שימשו הבדואים השחורים בנגב כעבדים לבדואים הלבנים. אחרי שעבדו ביחד יותר משנה וחצי ועשו מספר סרטים קצרים, הציע הבמאי לנשים שיתחילו לעבוד ביחד על סרט שיחקור את ההיסטוריה של קהילתן.

הצד הרביעי של המטבע

בימוי והפקה: דן גבע (הרשות השנייה). מסע קולנועי, אל נבכי הזיכרון המצולם של סרטו האימפרסיוניסטי של הבמאי הצרפתי הנודע כריס מרקר, על ישראל: "צד שלישי למטבע" 1960, Description of a battle
סרטו של רב האמן, מרקר, שזכה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין, 1961, מפורק לפיסות זיכרון מצולם עליו נע, וממנו יוצא ונכנס סרט המסע, בישראל 2005.

והנה רוח גדולה באה

בימוי והפקה: זיו אלכסנדרוני (ערוץ 8). הסרט מביא את סיפורם של שלוש דמויות שחיו בגוש קטיף עד אמצע אוגוסט האחרון. הסרט עוקב אחר חייהם במשך 8 חודשים שלפני ההתנתקות ומלווה אותם עד לאותו יום גורלי שבו נתבקשו לעזוב את ביתם ואת מפעל חייהם.

לילות לבנים

בימוי: ואדים אנטוביץ`, הפקה: דנה שחר (בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה - ירושלים). לילה. בפארק בדרום תל-אביב, על רקע פירמידות שיש, מתגוררת על הדשא חבורה עליזה של שיכורים הומלסים יוצאי ברה"מ. בין ההילולה לרביצה עצלה על הדשא מתחלקים המזון, השתייה ומשימות העבודה בצורה שיוויונית בין החברים: "איש לפי יכולתו, איש לפי צרכו".

מלון 9 כוכבים

בימוי: עידו הר, הפקה: עדנה קוברסקי (הרשות השנייה). הסרט מביא את סיפורה של חבורת גברים פלסטינים צעירים, שוהים בלתי חוקיים, המתחבאים בשטח ישראל ובונים את העיר מודיעין. בצל המרדפים, המעצרים והמארבים, הם יוצרים לעצמם עולם תוסס וחי, מלא ברגעי יופי, אינטימיות וקסם נעורים.

מסע לפוטוסי

בימוי והפקה: רון חביליו. בשנת 1970, לאחר נישואיהם בבואנוס איירס, רון וז`קלין יוצאים למסע תרמילאים בהרי האנדים. ארגנטינה, בוליביה, פרו. 29 שנים לאחר מכן הם חוזרים לאותם המקומות עם 3 בנותיהן. סרט מסע שהוא גם מסע פנימה ומסע גיאוגרפי, סרט משפחה פיוטי ותיאור במימד הזמן של הרי האנדים והעיר פוטוסי.

מתמורפוזה

בימוי: נטעלי בראון, הפקה: קלאודיה (קלה) לוין (ערוץ 1). הסרט משלב בין ארבע עדויות של נשים שעברו אונס או גילוי עריות לבין מיתוסים של אונס מספר המטפורפוזות (בשנה השמינית לספירה, כתב אובידיוס את ספר ה"מטמורפוזות" – גלגולי צורה – יצירה הנחשבת לאחת מנכסי התרבות המערבית), ומנסה לאתר את הקול הנשכח, המהבהב. לספר את הסיפור מבפנים, לתת מקום לנארטיב שקשה לשמוע, שחורג מהאסטתי, שמאיר על קווי המתאר המעופשים של התרבות היום, אלפיים שנה לאחר כתיבת הספר, עדיין נשים שנפגעו מהסות את קולן, עדיין לא ברור שסיפוריהן חייבים להישמע בצעקה גדולה מספיק, כדי להחריב את התשתית הרקובה של יחסי הכוח בין גברים לנשים.

קפה עם פינה

בימוי והפקה: לי ינור (ערוץ 8). סרט דוקומנטרי בעל זווית ראייה אישית על הכוריאוגרפית פינה באוש ועולמה. הסרט צולם בפריז בשנת 2002, המקום בו לי נפגשה עמה לראשונה, ובוופרטל, גרמניה 2005, עיר הבית של פינה ולהקתה.

"מישהו לרוץ אתו" – יפתח את פסטיבל ירושלים