שואפים אל על
 
התזמורת הקאמרית הישראלית ואנסמבל טרמולו לכלי הקשה מאחדים כוחות בקונצרט ייחודי בניצוחו של אריאל צוקרמן.   

בתכנית: פליקס מנדלסון-ברתולדי - סימפוניה מס' 4 ("האיטלקית") בלה מז'ור, אופ' 90, תומר יריב - "תולדות התעופה" בשלושה פרקים (תזמור - דור פישר):
I.       כדורים פורחים 1783 מחווה לאחים מוֹנְטְגוֹלְפְיֶה ולאיגנץ פלייל
II.     מטוסים 1903 מחווה לאחים רייט ולצ'רלס אייבז
III.   התעופה של ימינו מחווה לתעופה המודרנית ולמוזיקת פופ 
 


תזמורת הקאמרית הישראלית, צילום: מיכאל פביה

על האמנים:

אריאל צוקרמן, מנצח 

המנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של הקאמרית הישראלית, למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה של סטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2013-2004 כיהן כמנהל המוזיקלי והמנצח הראשי של התזמורת הקאמרית הגיאורגית רבת-המוניטין. צוקרמן הוא מן המנצחים המחוזרים ביותר של הדור הצעיר. בעבר הקרוב ניצח על הפילהרמונית של פּוֹזְנָן שבפולין, תזמורת היידן של בּוֹלצָנוֹ שבאיטליה, תזמורת האופרה של נוּרלנד שבשבדיה, הופיע בפסטיבל תֶלאוִי בגאורגיה, בפסטיבל מַרְוָאוּ בפורטוגל וביפן עם "התזמורת היפאנית החדשה" והפסנתרנית הגאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה. את קריירת הניצוח שלו החל כעוזרו של איוון פישר, מנצח תזמורת פסטיבל בודפשט. שיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים, וכך גם הקונצרטים שבהם ניצח על הסימפונית הגרמנית ברלין. צוקרמן החל את הקריירה המוזיקלית שלו כחלילן, ועל נגינתו הווירטואוזית זכה בפרסים בתחרויות בין-לאומיות. נגינת חליל למד אצל אורי שוהם, יוסי אַרְנְהַיים, משה אֶפְּשְטַיין, פאול מַיסֶן ואַנְדְרַש אַדוֹרְיָן. 
 

אריאל צוקרמן, צילום: ניקולאי לונד

אנסמבל טרמולו, כלי הקשה 

הרכב כלי ההקשה הישראלי זוכה לשבחים רבים בארץ ובחו"ל. האנסמבל הופיע בפסטיבל ישראל, בפסטיבלי פליציה בלומנטל, צלילים במדבר, קול המוזיקה בגליל העליון וחג המוזיקה הישראלית ועל בימות קונצרטים בארץ, באירופה,בארה"ב ובמרכז אמריקה. כמו כן נכתבות בעבורו יצירות קאמריות וקונצ'רטי. האנסמבל זכה בפרס ע"ש עדן פרטוש מטעם משרד התרבות לשנת 2017 ונחשב ל"אמן מייצג" של יצרניות כלי נגינה ADAMS ההולנדית ו-Paiste השוויצית. ארגון כלי ההקשה הבינלאומי Percussive Arts Society מכיר ב"טרמולו" כאחד מגופי אמנות כלי ההקשה המובילים בעולם. 
 


אנסמבל טרמולו, צילום: נורית מוזס

תומר יריב, מלחין 

אמן כלי הקשה, מלחין, מורה ומחנך, הופיע כסולן כלי הקשה עם רוב התזמורות בארץ, ובהן הפילהרמונית הישראלית, עם הפילהרמוניות של ניו יורק, לוס אנג'לס ובלגרד, עם תזמורת האופרה של מינכן ועם התזמורת הלאומית של טיוואן. הוא מופיע תדיר בפסטיבל ישראל וניגן בפסטיבלי ורבייה, ברלין וזלצבורג ועל בימות קרנגי הול בניו יורק והוליווד בול בלוס אנג'לס. כחלק מן הצמד פֶרְקָדוּ (עם עדי מורג) זכה בפרס ראשון בתחרות ארגון כלי ההקשה העולמי, בפרסי השופטים והקהל בתחרות הבינלאומית IPCL בלוקסמבורג, בפרס לנדאו לאמנויות הבמה, בפרס שר התרבות על הצטיינות במוזיקה ובפרסים ראשונים ב"תחרויות האביב" ובאקדמיה למוזיקה בתל אביב. יריב מנהל את מחלקות כלי ההקשה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב ובאקדמיה למוזיקה ולמחול ירושלים, ומרצה בכיתות אומן באוניברסיטאות ובבתי ספר למוזיקה, ובהם ג'וליארד בניו יורק והאקדמיות למוזיקה של אמסטרדם, הונג קונג, מינכן ובייג'ין. 
 
על היצירות:

פליקס מנדלסון-ברתולדי - סימפוניה מס' 4 ("האיטלקית")

סימפוניה מס' 4 ("האיטלקית") בלה מז'ור, אופ' 90 - בשנים 1830/31, והוא בראשית העשור השני לחייו - וכבר מוכר כילד הפלא המדהים בהיסטוריה הדרים מנדלסון לאיטליה, בעצת חברו הקשיש גֶתֶה. אין ספק שהאדריכלות, האמנות ומזג האוויר השמשי הסבו לו נחת. המוזיקה פחות. "לא מצאתי צליל ששווה לזכור", כתב באי-צניעות מרשימה הביתה, וגם, "תזמורות רומא גרועות והמוזיקה של נאפולי נחותה". לזכותו ייאמר, שגם אחרי שהשלים את "הסימפוניה האיטלקית" שלו, מצא בה, לצד חלקים שהתגאה בהם ביותר, גם חלקים ששב ושכתב וטייב עד יום מותו. את הסימפוניה הזמינה "החברה הפילהרמונית הלונדונית", ואמנם, הבכורה נערכה בבירת האימפריה הבריטית, ב-13 במאי 1833.
 
הפרק הראשון אוחז בצליליו את האור הים תיכוני הבוהק - פרק אופטימי ומאושר. אך אז, בתואם עם מה שכתב פליקס לאחותו פאני, "באיטליה תמצאי שילוב לא ייאמן בין עליצות לכובד ראש", בא הפרק השני, והלך רוחו  קודר. פתיחתו יבבה מסולסלת והמשכו צעדת אֵבֶל מאופקת. הפרק השלישי מתרחק מבומבסטיות פרקי הסקרצו שנהג להציב בטהובן בעמדה השלישית, ותחת זאת מנדלסון מגיש מעין מינואט שהיינו מצפים לקבל מהיידן, מורו של בטהובן. כשמגיע הפרק הרביעי (שבו היה מנדלסון – כך כתב – גאה במיוחד), מפנה השלווה את מקומה להילולה איטלקית: שני מחולות דרום-איטלקיים, סַלְטָרֶלוֹ קופצני וטרנטלה סוערת ומסתחררת.  


פליקס מנדלסון ברתולדי, מקור: אתר וויקיפדיה

 
תומר יריב - "תולדות התעופה" בשלושה פרקים (תזמור: דור פישר)

I.       כדורים פורחים 1783 - מחווה לאחים מוֹנְטְגוֹלְפְיֶה ולאיגנץ פלייל
II.     מטוסים 1903 - מחווה לאחים רייט ולצ'ארלס אייבז
III.    התעופה של ימינו - מחווה לתעופה המודרנית ולמוזיקת פופ
 
דבר המלחין על יצירתו: "מאז שחר האנושות הביט האדם בהתפעמות אין-קץ בעופות השמים החגים מעל ובכוכבים הסבים בשחור כיפת הליל. בזכות התפתחות השפה, הכתב והאמנויות, זכינו במורשת של אגדות ומיתוסים כדוגמת זו של איקרוס היווני, שהתלהב כל כך מן התעופה, עד כי רהבו הפילו אל מותו, ובסוף המאה ה-15, החל הגאון האיטלקי לאונרדו דה וינצ'י לתכנן ושרטט אב-טיפוס למסוק של ימינו. היצירה "תולדות התעופה" עוסקת בעידן שבו הצליח האדם להתנתק סוף סוף מעם פני האדמה ולהתחיל ולראות את העולם פרוש מתחתיו ממעוף הציפור. היצירה מחולקת לשלושה פרקים:
 
בלונים פורחים -  היא מחווה לאחים מוֹנְטְגוֹלְפְיֶה, שהמריאו לראשונה בעזרת כדור פורח בשנת 1783. בפרק הזה שזור מוטיב מאת המלחין האוסטרי-צרפתי איגנץ פלייל, הלקוח מן הרביעייה בדו מז'ור שלו, שנכתבה בשנת ההמראה ההיסטורית.
 
הפרק מטוסים 1903 - הוא מחווה לאחים רייט, הראשונים שהצליחו לבנות מטוס מאויש, ממונע ובעל יכולת בקרה ולהטיסו. בפרק זה שזור מוטיב שהולחן באותה השנה, והמופיע בסימפוניה מס' 2 של המלחין האמריקני צ'ארלס אייבז.
 
הפרק השלישי, התעופה המודרנית - נסב סביב סירנות, מטוסי קרב, המהירות האל-קולית והשאיפה להגיע אל מעבר לאטמוספירה, הרחק אל תוך היקום האינסופי. בפרק הזה שזורים מוטיבים מתוך שירי פופ ורוק העוסקים בתעופה ובחלל. 
  

תומר יריב, אנסמבל טרמולו, צילום: נורית מוזס
  

הקונצרט יתקיים ב-7 ביולי 2021 בשעה 20:00 במוזיאון תל אביב, אולם רקנאטי. לרכישת כרטיסים