גארי ברתיני

מהחשובים במוזיקאי ישראל וחתן פרס ישראל (1978) ופרס פלג (1990), היה מקדם חשוב של חיי המוזיקה בארץ. הוא יסד את מקהלת "רינת" (1955) ואת התזמורת הקאמרית הישראלית (בהקמתה, ב- 1965 היה שמה "האנסמבל הקאמרי הישראלי") ויזם את הסדרה "ערביות למוזיקה בת זמננו" (1962–1965) ואת פסטיבל "ליטורגיקה" בירושלים (1978). לאורך קריירה מגוונת פעל כמנהל המוזיקלי של פסטיבל ישראל, התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, האופרה הישראלית החדשה, בית האופרה של פרנקפורט, התזמורת הסימפונית של דטרויט והתזמורת הסימפונית "טוקיו מטרופולין". הוא גם כיהן כמנצח הראשי של התזמורת הסימפונית של רדיו קלן. כמנצח אורח הוביל תזמורות חשובות, וכן ניצח ב"לה סקלה" במילאנו, ב"סן קרלו" בנאפולי, באופרה הלאומית של פריס ובבתי האופרה של בולוניה, ברלין, ג'נובה, המבורג, ז'נבה ומינכן. הופעותיו האחרונות היו בתיאטרון מרינסקי בסנט פטרסבורג, בהזמנתו של מאסטרו ואלרי גרגייב. 

ברתיני הירבה להזמין ויצירות ישראליות ולבצען, יצירות משל אבני, אורגד, בן חיים, היידו, טל, פרטוש, קופיטמן, רן, שריף ועוד. רוב יצירותיו של מרדכי סתר בוצעו לראשונה תחת שרביטו של גארי ברתיני, כגון הבלט "בת-יפתח" שאנו משמיעים היום, ושעליו ניצח ברתיני בשנת הקמת "האנסמבל הקאמרי הישראלי", ב-1965. בינואר 2001 ניצח באופרה הישראלית החדשה על בכורת אלפאואומגה של גיל שוחט וכעבור שנה על פיטר גריימס של בריטן. ביצועים רבים של ברתיני נצרבו על תקליטורי Harmonia Mundi, RCA, Orfeo, CBS ועוד. המחזור השלם של יצירות מאהלר בניצוחו פורסם בתקליטורים של EMI. פעמיים, בשנים 1995 ו-1998 זכה בפרס Abbiati, הפרס החשוב ביותר של מבקרי המוזיקה באיטליה. שלוש פעמים זכה ב-Grand Prix פרס מבקרי המוזיקה של צרפת. אריאל צוקרמן, המנצח הראשי והמנהל המוזיקאלי של התזמורת הקאמרית הישראלית משנת 2015, למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2011-2006 כיהן כמנהל המוזיקלי של הקאמרית הגאורגית באינגולשדט שבגרמניה. את קריירת הניצוח החל כעוזרו של איוון פישר, המנצח של תזמורת פסטיבל בודפשט. שיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים.



גארי ברתיני, צילום: שינג'י טאקהרה



אריאל צוקרמן  - מנצח

היום צוקרמן הוא מן המנצחים המחוזרים בדור הצעיר של ישראל. עם הקאמרטה של זלצבורג סייר ברחבי אירופה ועם תזמורת רדיו וינה הופיע בסין. הוא הירבה לנצח על תזמורת "אומני הצליל" (Tonk?nstler) באולם אגודת המוזיקה הוותיק "מוּזִיקְפֶרְאַיין" של וינה, וכן ניצח על הפילהרמונית הישראלית והפילהרמונית הצ׳כית, הפילהרמונית הצפון-גרמנית ברוֹסְטוֹק והפילהרמונית של פּוֹזְנָן בפולין, הסימפוניות של ירושלים, לונדון, לוצרן, באזל ובמברג, הקאמריות של ציריך, שטוטגרט וברמן, תזמורת האופרה הממלכתית במינכן, תזמורות רשויות השידור של מינכן, הנובר, קלן, זַרְבְּרִיקֶן ו-KBS בסאול, תזמורת פסטיבל בודפשט, התזמורת הלאומית הדנית, תזמורת היידן של בּוֹלצָנוֹ שבאיטליה, תזמורת מחוז דָלַרְנָה ותזמורת האופרה של מחוז נוּרלנד, שניהם בשבדיה. בסיבוב הופעות ראשון ביפן ניצח על "הפילהרמונית היפאנית החדשה" בכל הקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן עם הפסנתרנית הגיאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה. הוא סייר עם התזמורת הלאומית הצעירה של אוסטרליה ועם התזמורות הפילהרמוניות הצעירות של גרמניה ושל ישראל שאוחדו. צוקרמן החל את הקריירה המוזיקאלית שלו כחלילן, ועל נגינתו זכה בפרסים במספר רב של תחרויות בין-לאומיות. גם היום הוא מרבה להופיע כחלילן סולן עם תזמורות ובהרכבים קאמריים.
 


אריאל צוקרמן, צילום: מיכאל פאביה


ענת צ'רני מצו-סופרן

ענת צ'רני, ילידת ישראל, השלימה תואר ראשון בבית הספר למוזיקה על שם בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב וזכתה במלגות בית הספר ובמלגות ברקוביץ', בסר והמכון הישראלי לאמנות השירה .(IVAI) בין מורותיה היו פַּטְרִישָה מְקְ'קַפְרִי, מירה זכאי, תמר רחוםואַבִּי פֿוּרְמַנְסְקִי. היא שרה בגמר תחרות הבארוק "צֶ'סְטִי" באִינְסְבְּרוּק ובפסטיבל "קאמֶר-אוֹפֶּר" בארמון רַינְסְבֶּרְג. ב"מיתר אופרה סטודיו" גילמה את הנזל בהנזל וגרטל של הומפרדינק, את אנג'לינה בסינדרלה של רוסיני ואת כֶּרוּבִּינוֹ בנישואי פיגארו של מוצרט. בין תפקידיה באופרה הישראלית: דידו בדִידוֹ ואֵנֵאָס מאת פרסל, סֶסְטוֹ ביוליוס קיסר של הנדל, מֶדוֹרוֹ באורלנדו של הנדל, דוֹרָבֶּלָה בכך עושות כולן וצֶרְלִינָה בדון ג'ובאני של מוצרט, גָ'נֶטָה בשיקוי האהבה של דוניצטי, סְטֶפָנוֹ ברומיאו ויוליה של גונו, תִּיסְבֶּה בסינדרלה של רוסיני והֶרְמִיָה בחלום ליל קיץ של בריטן. את הנסיך בסינדרלה של מַסְנֶה גילמה באופרת פרייבורג, את סִיבֶּל בפאוסט של גונו באופרת סנט גאלן ואת דְרִיאָדֶה באָרִיאַדְנֶה בְּנַקְסוֹס של ריכרד שטראוס בבית האופרה של זלצבורג. 

על במת הקונצרטים הופיעה עם הסימפונית ירושלים בשלמה מאת הנדל, במיסה בדו מינור של מוצרט ובסימפוניה השנייה של מאהלר, עם הסימפונית ראשון-לציון בדִיקְסִיט דּוֹמִינוּס של הנדל, עם הקאמרית הישראלית בתפילת הערבית ליום הקדוש הַמְּוָדֶה מאת מוצרט ובהתחייה של הנדל, עם תזמורת הבארוק ירושלים בשיעורי הצללים של קוּפְּרֶן ועם האופרה הישראלית ברקוויאם של מוצרט.  

ענת צ'רני, צילום: יפית שמחה

בתוכנית

מרדכי סתר (1994-1916) מוזיקת בלט לתזמורת קאמרית
הקטור ברליוז (1869-1803) שירי המחזור "לילות קיץ"למצו-סופרן ולתזמורת
וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756) סימפוניה מס' 41 בדו מז'ור ("יופיטר"), ק' 551 
   


מרדכי סתר בת יפתח מוזיקת בלט לתזמורת קאמרית- (כ-15 דקות)
הנדר / הקינה / הזבח
 
מרדכי סתר, מראשוני הקומפוזיטורים בישראל, נולד כמַרְק סְטָרוֹמִינְסְקִי בנוֹבוֹרָסִיסְק שברוסיה. הוא החל ללמוד פסנתר בעירו והמשיך בתל אביב אצל רבקה בּוּרְשְטֵין-אַרְבֶּר ואריה אֲבִילֵאָה. ב-1932 נסע לפריס ולמד קומפוזיציה אצל פול דיקא ונדיה בּוּלַנְזֶ'ה. בהשראת סטרווינסקי (המופת של בולנז'ה) חיבר רביעיית כלי קשת באידיום ניאו-קלאסי. ב-1937 החליט שֶדַי לו, שב ארצה והחל לחבר מוזיקה, תוך גיבוש סגנונו הייחודי. פרופ' צבי אבני, מתלמידיו, אמר עליו: "לוטש יהלומים היה. איש מופנם וצנוע, אינטלקטואל אמיתי. כמה סמלי שאת השם הרוסי סְטָרוֹמִינְסְקִי המיר ל"סתר".
 
הבלט שלו "בת יפתח" מבוסס על הסיפור הדרמטי משופטים, י"א: [הנדר] "וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר: "אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי, וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן, וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה".וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם, וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ וַיַּכֵּם... מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל-בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת, וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין-לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ-בַת. וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ, וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר: "אֲהָהּ בִּתִּי, הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי, וְאַתְּ הָיִית בְּעֹכְרָי! וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל-ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב". [הקינה] וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "אָבִי, פָּצִיתָה אֶת-פִּיךָ אֶל יְהוָה, עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ... אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ ה' נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ, מִבְּנֵי עַמּוֹן". וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ: יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה: הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל-הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל-בְּתוּלַי אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי". וַיֹּאמֶר: "לֵכִי". וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים, וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל-בְּתוּלֶיהָ עַל-הֶהָרִים. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וַתָּשָׁב אֶל-אָבִיהָ, וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת-נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר. [הזבח] 
 


גארי ברתיני (צילום: ארנולד ניומן)

היצירה נכתבה בהזמנת להקת "בת-שבע" והכוריאוגרפית רינה שנפלד. היה זה ב-1965, שנת ייסודה של התזמורת, אז "האנסמבל הקאמרי הישראלי". התזמור של סתר תאם את ההרכב הצנוע של "האנסמבל" בשנתו הראשונה. על הבכורה ניצח גארי ברתיני, שקונצרט זה מוקדש לזכרו.
 
המוסיקה עוקבת אחר הסיפור: 
פרק א' מרוכז וגדוש חרדה. לקראת סופו, המוזיקה נעשית קצבית, עד אשר, לפתע, ההמולה באה אל קיצה, והפרק מסתיים בדעיכה חרישית, כשצליל הקרן מהדהד במרחקים, "כמו אנחה", כהנחיית המלחין. מוטיב האנחה מופיע גם בפרק ב' בנגינת החליל. התזמור מקיף בהדרגה כלי נשיפה אחרים והזרימה מתפתחת לידי מחול עקשן, פרימיטיביסטי. הפיקולו חוזר בסיום אל אנחת הפתיחה ומסיים את הקינה כבד קול ציפור בהרים. פרק ג' מתחיל במעין אקסטזה, המסמנת את ההתרחשות המיסטית-קמאית סביב המזבח, והסיום מפתיע: תוף, גונג ופסנתר משמיעים הדהוד חרישי, הנמוג במרחקים ומשאיר בנו תחושת תהייה על כוח המילים והמעשים.
*תיאור היצירה מבוסס על דברים שכתבו עליה צבי אבני ב-1987 ואורי גולומב ב-2012. 
 
מוצרט - סימפוניה מס' 41 בדו מז'ור ("יופיטר"), ק' 551  (כ-35 דקות )
אלגרו ויוואצ'ה / אנדנטה קנטבילה / מינואט וטריו: אלגרטו / מולטו אלגרטו
 
לא מוצרט העניק לסימפוניה את הכינוי "יופיטר", כי אם מו"ל שחיפש פעלול שיווקי. אירוני הדבר, כי הסימפוניה אינה זקוקה למקדמי שיווק. המנצח קלאודיו אבאדו אמר: "[היא] אחת הכבירות שביצירות מוצרט. לתחכומה אין תחתית". פרק א' - בצורת הסונטה - מטיל אותנו מיד אל עליצות שופעת תיפוף ותרועות. בפרק ב' האטי, גם הוא בצורת הסונטה, נגרעים הטימפני והחצוצרות, ואת השירה העורגת מלוות הרמוניות דיסוננטיות. פרק ג', מינואט וטריו רב-חזרות, הוא עיבוד של מחול לֶנְדְלֶר אוסטרי, והטריו צופן גרסה מינורית של מוטיב הקרֶדו הקתולי: דו-רה-פה-מי. סביב המוטיב הזה וסביב שלושה נושאים מלודיים נוספים מוצרט בונה, בתחכום, במהלכים פוגאליים ובמהירות מסחררת, את פרק ד' המסיים, אשר לו קָשַר אבאדו את רוב הכתרים. בפרק זה מוצרט מפגיש את תמצית מעלות הבארוק של באך והנדל עם הקלאסיות המתגלמת בו עצמו, תלמידו-חברו של היידן ומבשרו של בטהובן. 
   

גארי ברתיני (צילום: ארנולד ניומן)



הקטור ברליוז "לילות הקיץ", מחזור שירים לסופרן ולתזמורת, אופוס 7  (כ-33 דקות )
 
ברליוז העריץ את שייקספיר, ומשבחר להלחין שישה משירי ספר השירים "קומדיית המוות" (1838) של תיאופיל גוֹטְיֶה, הכתיר את המחזור "לילות הקיץ", כרומז ל"חלום ליל קיץ" השייקספירי. שירי גוטיה נשאו חן בעיני רבים וטובים והולחנו בידי ביזה, דביסי, מסנה, דה פאיה, פורה, גונו, אופנבך ואחרים. לברליוז, מלחין אוטודידקטי, היו הישגים לצד כישלונות, וחייו נעו בין עושר לעוני, התעלות לדיכאון. המחזור "לילות הקיץ" נולד ב-1841, שלוש שנים אחרי צאת ספרו של גוטייה. המחזור היה בתחילה יצירה לקול ולפסנתר, וב-1856 נולד התזמור. ברליוז התלבט בעניין סדר השירים, ולבסוף מיקם את המנגינות הערניות בתחילה ובסיום, ואת שירי הפחד, האימה וצער הפרידה בלב המחזור.
 
וִִילָנֶל* הוא אלגרטו קצר ואופטימי. בתחילה מלוּוה השירה באבוב, בחלילים ובקלרינטים בסטקטו שקט. אז הצ'לי נכנסים וגם הבסון (בבית השני) והוויולות והצ'לי מנגנים קנון עם הזמרת.
 
רוח הרפאים של הוורד היה לנושאו של בלט מאת מישל פוֹקִין עם הרקדן וצלב ניז'ינסקי. ברליוז התאים לו בתחילה רק ליוויי אַרְפֶּגִ'ים וטְרֶמוֹלִי היוצרים אפקט של רוח (או רוח רפאים), אך בתזמור הוסיף פתיחה והעשיר את הקישוט. טקסטורת הנבל שמורה לשורה שבה גוטייה מתאר את הניחוח הדק, נשמת הוורד, הבאה מגן-עדן.
 
בקינה על הלגונות, הזמרת יורדת למעמקיה הנמוכים בבטאה את האבל על מות האהובה וממריאה מעלה בהתרסה מול שמי מרום. בפעם השלישית שמושמעת השורה "בלי אהבה אצא אל הים הרחב!" נוספת אנחה, הדועכת אל סף הדממה.
 
השיר הֵעְדֵר מתחיל בתרועה, כהודעה על בוא מלך, והדובר השירי, באומרו "חזרי, אהובתי אליי", מחזק ציפייה דרוכה זו, עד שמתברר עד כמה הייתה לא ריאלית.
הכותרת כפולת התמונות "בבית העלמין: אור ירח" הוא רק אחת הכפילויות בשיר. גוטייה מתחיל כמְסַפֵּר מעשייה, וברליוז מדגיש הצגה זו ביפי המנגינה ובפשטות הליווי. הבית השני כבר מציג תחושה "איומה ונעימה כאחד", והדמיית שירת היונה לשירת מלאך מאוהב מכניסה יסוד של אירוניה מרה. זה אולי השיר המזכיר ביותר את "חלום ליל קיץ" של שייקספיר, על האופל שבו.
 
ברליוז משתמש בתזמורת כך שבכל שיר כלים מסוימים משתתפים ואחרים נחים. באי הבלתי ידוע כל הכלים נוכחים, מלבד הנבל. מַעֲבָר מקיץ-נרדמים מתרחש בין הפיאניסימו שמסתיים בו השיר החמישי לאלגרו שבו מנגנים tutti את השיר המסיים. ההומור, שהיה אך מרומז ב"בית העלמין", מודגש כאן בצחוק הקלרינטים, כשהדובר מסביר לנערה שאהבת אמת ונאמנות-עד אין בעולמנו.

הקונצרט יתקיים ב יום ד' 9.3.22 בשעה 20:00  במוזיאון תל אביב לאמנות , אולם רקנאטי