המנצח הבינלאומי כריסטוף פּופֶּן

יליד מינסטר שבגרמניה, קנה לו שם כמתכנן קונצרטים מקורי, שאינו נרתע מלשבץ ברפרטואר יצירות ראויות אך מעוטות-חשיפה, כגון זו של הרטמן שננגן היום. פופן הוא המנצח הראשי של התזמורת הקאמרית של קֶלְן ומופיע כמנצח אורח עם תזמורות בעולם. הוא ניצח בין היתר על הפילהרמונית ההולנדית והפילהרמוניות של האג וסאול, הסימפוניות של ברלין, זַרְבְּרִיקֶן, במברג, וינה, דטרויט וסינגפור, הקאמרטה של זלצבורג, התזמורת הממלכתית של דרזדן ותזמורת חבל סָבוּאָה בצרפת. בין האופרות שניצח עליהן החטיפה מן ההרמון של מוצרט בתיאטרון אַלְטוֹ באֶסֶן, אִיפִיגֶנְיָה באָאוּלִיס באופרת שטוטגרט ואוֹבֶּרוֹן של ובר באופרת קלן.
 
בשנים 2005-2001 היה מאסטרו פופן המנהל האמנותי של תחרות המוזיקה הבינלאומית הנודעת ARD מטעם תאגידי השידור הציבורי של גרמניה ושל הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה של מַרְוָאוּ שבפורטוגל, אשר הפך תחת הנהגתו להפנינג מוזיקלי מצליח. ב-2020 מונה למנהל האמנותי של "פסטיבל המהפכה הקלאסית" בסאול שבדרום-קוריאה. מ-2003 כריסטוף פופן מכהן כפרופסור לכינור ולמוזיקה קאמרית באקדמיה למוזיקה ולתיאטרון במינכן. לפני כן ניהל את האקדמיה למוזיקה ע"ש אייזלר בברלין ואת האקדמיה למוזיקה בדֶטְמוֹלְד. משנת הלימודים 2021/22 יהיה פרופסור לכינור בבית הספר הגבוה למוזיקה ע"ש המלכה סופיה במדריד. בעונת 2021/22 יכהן מאסטרו פופן כמנצח אורח ראשי של הסינפונייטה הונג קונג והתזמורת הקאמרית הישראלית.  
 

כריסטוף פופן, צילום: סשה גוסוב

יאמן סעדי - כינור

יליד נצרת (1997), החל ללמוד נגינת כינור בקונסרבטוריון בארנבוים-סעיד בעיר הולדתו. אחר כך השתלם בהדרכתו של חיים טאוב, בעבר הכנר הראשי של הפילהרמונית הישראלית. קונצרט הסולו הראשון של יאמן סעדי היה ב-2008  - והוא בן 11 - עם התזמורת הסימפונית חיפה. בשנה זו גם התקבל לשורות תזמורת "הדיוואן מזרח-מערב" בניצוחו של דניאל בארנבוים. שש שנים לאחר מכן מונה לכנר הראשי של הדיוואן.
 
סעדי הופיע כסולן עם תזמורת הגליל, תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, התזמורת הקאמרית הישראלית, התזמורת הסימפונית ירושלים, תזמורת ולנסיה ותזמורת הרווארד. במוזיקה קאמרית ניגן בפסטיבלי כפר בלום, ירושלים, רולנדס-אֶק, חְראכְטְן, המבורג וגוטלנד, בין היתר עם מוזיקאים רבי-מוניטין כדניאל בארנבוים, גיא בראונשטיין, עמיחי גרוס, אליסה ולרשטיין וסרגיי קרילוב. הוא חלק מאנסמבל בּוּלֶז, חמישיית קיאנטי והעמותה החינוכית מוזֶתִיקָה.
 
יאמן סיים את התואר הראשון באקדמיה בארנבוים-סעיד. בשנות לימודיו זכה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל. כמו כן זכה בפרס הראשון בתחרות פאול בן חיים, בפרס הראשון בתחרויות האביב ובפרס השני בתחרות קלֶרמון. כיום הוא לומד באקדמיית קרונברג בהדרכת פרופ' מיכאלה מרטין.
 
יאמן סעדי מנגן בכינור מעשה ידיו של ג'ובאני פרנצ'סקו פְּרֶסֶנְדָה (1823), כלי שהיה בעבר בחזקתו של חיים טאוב ובקשת זָ'קוֹבּ אֶאוּרי, שניהם בהשאלתו הנדיבה של מר סטפן ג'נסן. 
  

יאמן סעדי, צילום: קלרה אבנס


התוכנית

פליקס מנדלסון-ברתולדי (1847-1809)
הפתיחה "האיים הַהֶבְּרידיים" (מערת פינגל) בסי מינור אופ' 26
קרל אמדאוס הרטמן (1963-1905) "קונצ'רטו פוּנֶבְּרֶה" לכינור ולכלי קשת  
פרנץ שוברט (1828-1797) סימפוניה מס' 1 ברה מז'ור
  
 
פליקס מנדלסון-ברתולדי הפתיחה "האיים ההברידיים" (מערת פינגל)
בסי מינור אופ' 26...כ-11 דקות
אלגרו מודרטו / אנימטו אין טמפו
 
מנדלסון בן העשרים, חובב דעת ואמיד, נסע עם חבר "לראות עולם". בסקוטלנד, על האי הזעיר סְטָפָה שבארכיפלג ההֶבְּרִידִי, ראו השניים בפליאה את מערת פִינְגַל העשויה עמודי בזלת והקרויה בגֶלית "המערה השרה", על שום הגלים המכים בה ומעניקים לה - בשל אקוסטיקה ייחודית - צליל מהפנט. המערה כשפה את שני הטיילים וביוצר אף הולידה יצירה. מנדלסון החליט לקרוא לה "פתיחה", אף כי אין היא פותחת דבר. היא מעין "פואמה סימפונית", שֵם שטבע לימים ליסט ליצירה המתארת מציאות חוץ-מוזיקלית - נוף או ציור או אירוע. שני ציוני טמפו יש ביצירה החד-פרקית, והיא בנויה בצורת הסונטה. ההצגה עשויה צרורות תווי 1/16 הגולשים מטה, כגלים המתדפקים אל כותלי סלע, הפיתוח בנוי אפיזודות המציירות מוזיקלית (באוזני המאזין החפץ בכך) אור-צל, רחש-שקט, סלעים-מים. באפיזודה האחרונה מנדלסון משלב תרועות חצוצרות והלמות טימפני, אולי רמז לפינגל (Fingal), צייד-לוחם מיתולוגי שעל שמו קרויה המערה. אחרי רפריזה מרופרפת באים אקורדי פורטיסימו עמוסי נחץ. את הפרידה מצוקי הבזלת משרטטת זימרת חליל לאורך שלוש תיבות סיום בליווי פיציקטי של כלי הקשת, כאילו אד ערפילי מסתיר את הטבע הפראי מעין הצופה.  
 

פליקס מנדלסון ברתולדי, מקור: אתר וויקיפדיה



קרל אמדאוס הרטמן "קונצ'רטו פוּנֶבְּרֶה" לכינור ולכלי קשת  כ-20 דקות  
פתיחה: לרגו / אדג'ו / אלגרו די מולטו / כוראל: מארש אטי
 
בעבר נחשב קרלאמדאוס הרטמן לגדול הסימפוניקנים הגרמנים של המאה העשרים. היום ממעיטים להשמיעו, ובוודאי ובוודאי מחוץ לארצות הדוברות גרמנית. הרטמן היה אנטי-נאצי מובהק. הוא נותר בגרמניה לאורך שתיים-עשרה "השנים החומות", אך אסר על נגינת יצירותיו במולדתו. סגנונו לקטני: השפעות מאהלר וברוקנר ניכרות בתחילת דרכו וסממנים נאו-קלאסיים בהמשך. בתום מלחמת העולם השנייה היה הרטמן לאישיות חשובה כמארגן סדרת הקונצרטים" מוזיקה ויווה" במינכן, שבאמצעותה ביקש להכיר לחברה הגרמנית מחדש יצירות מודרניות, שהשמעתן נאסרה בידי הנאצים כ"מנוונות".
 
המשמעות של "פוּנֶבְּרֶה" בשם הקונצ'רטו שלפנינו הוא "אפל", או "קודר", וזוהי יצירתו הידועה ביותר של הרטמן. הוא הלחינה בסתיו 1939 והבכורה, בפברואר 1940, הייתה לא בגרמניה אלא בסנט גאלן שבשווייץ. במכתב לחבר אנטי-נאצי כמותו, המנצח הרמן שֶרְכֶן, כתב הרטמן: "הקונצ'רטו משקף את שברון-הלב לנוכח התקופה, אף כי יש שמץ תקווה בתחילה ובסוף". אכן, החלק המרשים ביצירה הוא הסיום הלירי, המבוסס על השיר הרוסי "קורבנות אלמוות", שלמד הרטמן מאותו חבר שֶרְכֶן, שמצדו שְמָעוֹ בשבי הרוסי במלחמת העולם הראשונה. השיר נכתב בזמנו כקינה על קורבנות המהפכה הרוסית של 1905, והוא מצוטט גם בסימפוניה מס' 11 של שוסטקוביץ'.  
 

תזמורת הקאמרית הישראלית, צילום: מיכאל פביה

פרנץ שוברט סימפוניה מס' 1 ברה מז'ור כ-28 דקות
אדג'ו – אלגרו ויוואצ'ה / אנדנטה / מנואטו / אלגרו ויוואצ'ה
 
פרנץ שוברט - כידוע מלחינם של יותר מ-600 לידר - לא זכה להערכה כסימפוניסט בחייו. את הסימפוניה "הגדולה" שלו בדו מז'ור גילה שומאן עשור לאחר מותו. בה חשים את מאמציו להיחשב מלחין "רציני" כבטהובן, מושא הערצתו. עם זה, שוברט כתב סימפוניות מנעוריו, והמוקדמות שבהן משקפות את סגנונות מוצרט והיידן. את הסימפוניה מס' 1 שלו השלים שוברט בסתיו 1813, והוא בן שש-עשרה.
 
הפרק הראשון פותח באדג'ו חגיגי ודרמטי, גדוש ארפג'י ושינויי הרמוניה מפתיעים. אלגרו ויוואצ'ה נמרץ צץ, ונושאו המרופרף נתקל בשאריות אקורדים אפלים מן הדרמה שבהקדמה. מעבר נָשוּף מוביל למנגינה קלילה בכלי הקשת. זה הבסיס לפיתוח - מנגינה עתירת סולואים ודואטים טרגיים מפי כלי הנשיפה. האצה מוליכה את הפרק לסיום חגיגי. האנדנטה שטוף-שמש. נושא בכינורות הראשונים נדחף קדימה בידי שאר כלי הקשת וכלי הנשיפה. או-אז הלוך הרוח הופך קינתי ומהוסס. בשוֹב נעימת הפתיחה היא טראגית, מינורית. המינואט מזכיר מבנה היידני: אלגרו קולני, שובב והומוריסטי. קטע הטריו הוא מחול לֶנדלר עממי אוסטרי. האלגרו ויוואצ'ה המסיים מושם בידי שתי סקציות הכינור: נגני כינור א' מציגים את המנגינה וקשתני כינור ב' משרשרים שרשרת שמיניות. המרקם מיתַחְכֵּם; אנרגיה בלתי נלאית דוחפת לגמר.  
  

פרנץ פטר שוברט, דיוקן מ-1847 מאת יוזף קרייהובר




  
מועדי הקונצרטים
 
יום ד', 6.04.22 
יום ה', 7.04.22 
 בשעה 20:00 , מוזיאון תל אביב לאמנות , אולם רקנאטי
לרכישת כרטיסים