חברות חדשות 2022 | שרה בנינגה, יעל בוברמן-אטאס, נגה גרינברגאוצר: מידד אליהו כחלק ממסורת ארוכת שנים, בית האמנים ממשיך לצרף מדי שנה חברות וחברים חדשים לאגודת אמני ירושלים ופותח את עונת התערוכות השנתית בתצוגת עבודותיהם. השנה הצטרפו שלוש חברות: שרה בנינגה, יעל בוברמן-אטאס ונגה גרינברג.
שרה בנינגה מציגה סדרת ציורים המתארים התרחשויות דרמתיות וחידתיות, גדושות בנות ובני אדם. קנה המידה, המרחב וריבוי הדמויות מתכתבים עם סוגת הציור ההיסטורי, שבמרכזו נרטיב ומסר ברורים, אלא שהדמויות בציוריה של בנינגה אינן ממלאות תפקיד חיצוני; הן עומדות בפני עצמן, משוחררות מתכתיבי הציור המסורתי, המערבי-גברי. הציורים מזוקקים לבד גולמי חשוף, לפחם או לגיר ולנגיעות מדודות בצבעי שמן. בסדרה
פרוזדור טוענת
יעל בוברמן-אטאס את עבודותיה במתח שבין אשליית החלל לבין הפעולה הרישומית-חומרית. בהשראת בית ילדותה בירושלים, עוסקת האמנית בעיבוד זיכרונות ורשמים לכדי בנייה מחדש של החלל הטעון. היא מלטשת, מוחקת ומארגנת את חללי המבנה. פעולות הסימון, ההטבעה והנחת הצבע משמשות ליצירת נקודות מבט שונות, ולעתים – גרסאות סותרות של אותם חללים. בסדרה
ימים כתיקונם מציגה
נגה גרינברג תצלומים שמקורם במהלך ארוך שנים של מעקב
אחר פואטיקת הצללים של היום-יום. עונות השנה וזמני המעבר בין אור יום לחשכה משמשים את האמנית להתכה של שגרת החול והקודש, המחזורי והחד-פעמי, האישי והציבורי.
פינות בחללי החיים של הבית או במרחבים חיצוניים, מסומנים כחלק מתנועה רחבה יותר, חרישית ורציפה של שוליים. גרינברג משתמשת בשפה צילומית-חומרית הרושמת את מרחבי המציאות המטושטשת, המצויה על הקו הדק שבין שקיעה לקימה.
עדי בצלאל, קליפת ביצה, צילום: עדי בצלאל
ים עמרני| תערוכה לזוכה הפרס לציור על שם אסנת מוזס לאמן צעיר לשנת 2023
אוצר מלווה: יונתן גולד בנימוקיהם להענקת הפרס כתבו חברי וחברות ועדת השיפוט: גוף העבודות הגדול והמרשים, שיצר ים עמרני בשנים האחרונות, מעיד על צייר צעיר, המגבש דרך ושפה אמנותית עצמאית. בציוריו גדולי הממדים הוא בוחן מחדש את שפת הציור המופשט תוך שזירת השפעות של נִראות עכשווית בסביבה הנשלטת על ידי מסכים דיגיטליים.
בבסיס הפעולה הציורית של עמרני מצוי תהליך הפשטה של דימויים מורכבים, בעיקר ייצוגים של הגוף האורגני. באמצעות מעשה קולאז' הוא ממזג דימויים אלה עם מנעד רחב של מחוות ציוריות, ליצירת טווח של הנחות צבע, הנעות בין האקספרסיבי לגרפי. עמרני יוצר שילוב מרתק של משיכות מכחול רחבות ומתפרצות עם כתמי צבע שטוחים ומרוסנים, וכך, בפעולה של פירוק והרכבה, נוצרת שפה ציורית הומוגנית, מגובשת ומרתקת. ועדת השיפוט לפרס: איל ששון, נטליה זורבובה ויונתן גולד.
ים עמרני, צילום: ים עמרני עדי בצלאל | המטפלת הפצועהאוצרת: טל פרנקל אלרואי בתערוכה מוצגות עבודות ציור וצילום על נייר חשוף. עדי בצלאל, צלמת, ציירת ומטפלת באמנות, כורכת יחדיו שני מדיומים, שלכאורה מתחרים זה בזה, והופכת את היוצרות. היא מטפלת בדימויים המצולמים כמו בפצע פתוח, מרפאת אותם באמצעות ציור תמים למראה.
המעשה האמנותי, כפצע וכריפוי, מאפיין את החיבור בין הציור לצילום בעבודות המוצגות בתערוכה. ציור הגואש, בחומריותו ובגופו הסמיך, מהדהד את התצלום כסוג של עבר רדום, ומעיר אותו מקיפאונו המרוחק. המכחול, בתנועתו הרכה, מנשים את האובייקט, שאותו הוא מבקש לברר ולפענח. פעולת ההעתקה, כפעולה דיאלקטית, מערסלת את הדימוי החד שנלכד במצלמה. הציור גואל את הזיכרון הארכיטיפי מעברו הדומם טובל אותו ברקע חלומי, דמיוני ומשחרר. בתהליך הריפוי משיב הציור לצילום את ההילה שלו: הוא מאיר אותו ומגשים אותו בממד אחר. פעולת הריפוי נחשפת כפעולה ארס-פואטית. תשוקת האמנית לאחות את הקרע הפורמלי בין המדיומים היא כאב אישי של מי שלכודה בתוך הפצע המפצל הזה.
עדי בצלאל, המטפלת הפצועה, צילום: עדי בצלאל עדן בצלאל חבס | Matter of Time - תערוכה בסדרת נדבך 24
אוצרת: אפרת שלםתערוכתו של עדן בצלאל חבס, מורכבת מעבודות וידיאו, העוסקות באופן שבו משתקפת המציאות מבעד למסכים המקיפים אותנו מכל עבר.
בעידן העכשווי, שבו שטף דימויים בלתי פוסק וריבוי מסכים הפכו להיות הסביבה "הטבעית", הביטוי האסתטי של מהפכת המידע אינו ניתן להכלה. בתערוכת יחיד ראשונה שלו מבקש בצלאל חבס לבחון את משבר האמון בין הצופה לבין המסך. באמצעות עריכה של מסכים, הנשתלים זה בתוך זה, הוא מציג דימויי טבע מוכרים ומעלה שאלות על הפער בין העולם לבין ייצוגו הדיגיטלי על המסך, על דפוסים, על ניכור ועל שליטה. המסכים המופיעים בעבודות הווידיאו נראים עתידניים ובד בבד פרימיטיביים, כמו מסַפרים על מה שהיה או על שעתיד לבוא.
עדן בצלאל חבס, Matter of Time, מיצב וידאו