תיאטרון - פותח קופה: בשורות טובות לרקדנים!

נפל דבר בסצינת המחול המקומית. איגוד הרקדנים בישראל (כן, מעתה יש דבר כזה!) קבע לראשונה תעריפי מינימום להעסקת רקדנים בישראל, באסיפה שתיכנס לדברי הימים של יחסי העבודה בישראל כרגע מכונן למחול המקומי.

סוף סוף רקדן הוא גם מקצוע

שנה טובה לרקדנים. עבודה, תודה לאל, לא חסרה. השוק משגשג. "מחול אחר", "הרמת מסך", "גוונים במחול", "אינטימדאנס", אפילו ONE ופסטיגלים למיניהם. תנאים? זה כבר סיפור אחר. לאו דווקא מרנין. מפיקים, מעסיקים, גופים התרגלו לקבל את עבודת הרקדן בחינם ובהתנדבות, להתנותה כחשיפה בעבור הזדמנות. אבל הנה, סוף-סוף מגיע הפי אנד.

אולי בהשראת העונות המצליחות של "רוקדים עם כוכבים", כשהעיסוק במחול נהיה פופולרי ומרתק, והחשיפה אליו גילתה גם את כוחו והשפעתו, גם את האפשרויות הכספיות-מסחריות הגלומות בו, רקדן נהיה סוף סוף מקצוע. לפחות הוא בדרך להיות כזה, ביוזמת חברים שאיכפת להם.

בסוף השבוע שעבר, בסוף הימים הנוראים, ממש בערב יום כיפור, נפל דבר בסצינת המחול המקומית. תחת הכותרת "חינם זה פאסה", חשף איגוד הרקדנים בישראל (כן, יש דבר כזה מעכשיו) את תעריפי המינימום להעסקת רקדנים בישראל, באסיפה שתיכנס לדברי הימים של יחסי העבודה בישראל כיום היסטורי וכרגע מכונן עבור המחול המקומי.

מעתה, כך מניחים ראשי האיגוד הצעיר, שיפעל כחטיבה באמ"י, איגוד אמני ישראל, יתחיל להיות סדר בתחום פרוץ, שבו נוצלו לרעה הלהט וההתלהבות שלהם לעבוד ולהיחשף, על ידי להקות, מפיקים ומעסיקים. עם 210 חברים רשומים (בדמי חבר מופחתים כ"מבצע היכרות") מתוך כ-2,000 רקדנים מקצועיים בישראל (הערכה שכוללת גם רקדנים סלוניים), הם אמורים להפוך לכוח מגובש, עם אג`נדה משותפת וקווי הנחיה ופעולה ברורים ומומלצים לרקדן המקומי. מעתה, הם מקווים, לא יעשקו אותם, לא ינהגו בהם "הפרד ומשול", יכירו בעיסוקם, במעמדם, בזכויותיהם וכמובן בתיגמולם היאה.

כלים לבניית חוזה עבודה

כדי להקל על האמנים הצעירים בהתנהלותם המקצועית עתידית, הם צוידו בכלים לבניית חוזה עבודה סטנדרטי. כלולות בו דרישות בסיסיות, כמו קבלת לו"ז מפורט כמידת האפשר של ההפקה (מחזרה ראשונה ועד הופעה אחרונה), מספר ימי העבודה הצפויים, זמני החזרות ומועדי ההופעות, וגם נהלי ביטולים של הופעות והפיצוי הכספי בגינם.

לראשונה מגדיר האיגוד עבור חבריו מהו יום עבודה - שבע שעות במהלך השבוע (שעת חימום, חמש שעות חזרה ושעה הפסקה) וארבע שעות בסופי שבוע ובחגים; מהו יום הופעה - כולל את זמן ההופעה פלוס ארבע שעות (שעת חימום, שעתיים חזרות, שעת מנוחה); מהן שעות נוספות מבחינתם. כן הוא מוסיף הוראות והנחיות חתימת חוזים והסכמי עבודה (כולל מקרים של דרישה לבלעדיות, אופציות להמשך, חופשות), תנאי השכר (תעריפים שונים לחזרות ולהופעות; ראו בהמשך) והחזר הוצאות (כנגד קבלות), מועדי תשלום (רצוי עשרה בחודש ובלבד שלא ייגרר מעבר לשוטף פלוס 60 יום) וגם תנאי העסקה בחו"ל, שעיקרם עלויות הטיסה, הביטוח והאש"ל על חשבון המעסיק.

תעריפון על פי ותק

אך גולת הכותרת של האסיפה, הייתה כאמור, הצגת תעריפי המינימום של הרקדן. אגב, בטעות לטעמי, הגדירו אותם ראשי האיגוד כ"מחירון", תואר פחות-ערך, זנותי ובזוי-משהו. עליהם לדבוק בהגדרה "תעריפון", המכובדת פי-כמה. בכל מיקרה, האיגוד מבחין בשלוש דרגות על פי ותק: רקדן מתחיל - שסיים בית ספר למחול (השגות בהמשך) וללא ניסיון בימתי מקצועי; רקדן מנוסה – בעל ותק של שלוש שנים על במה מקצועית והתנסות בחמישה פרויקטים מקצועיים לפחות; ורקדן בכיר - עם ותק של שמונה שנים ורזומה של עשר עבודות מקצועיות לפחות.

הדירוג מהותי לשכרו של הרקדן - כאמן עצמאי וכחבר להקה. לפרילאנסר הוא קובע שכר מינימום לשעת חזרה, שכר עבור הופעה, וגם "תעריפי הנחה" ליותר מ-20 ומ-50 הופעות בשנה. במכוון נקבעו תעריפי המינימום כנמוכים ב-40 אחוז מהתעריפים הרצויים, אותם מתעתד האיגוד להשיג, בהדרגה, בתוך חמש שנים. וזאת כ"מחיר מציאה", כתעריף חדירה לשוק, וכתקופת עיכול קלה למפיקים ולמעסיקים.

כך שעד שנת 2012 ייכנס הרקדן הישראלי למשפחת האמנים עם שכר קבוע, מכובד ולא נצלני, ולפיו יקבל לשעת חזרה בין 25 ל-45 ₪ לפי מעמדו, ולהופעה בין 520 ל-750 ש"ח. אגב, תעריפי חו"ל להופעה ינועו בין 150 ל-200 דולר כבר משנה זו. מספרים ונתונים אלה יסייעו למזמיני פרויקטים (ממסדיים כעצמאיים) ויחייבו אותם לבנות תקציבים הולמים, ולא לשלוח רקדנים לעבוד על הבאב-אללה בהבטחה מעורפלת שיהיה בסדר ותקבלו כסף.

התעריפון קובע גם שכרו החודשי של הרקדן בלהקה - ולהקת מחול לצורך העניין, היא גוף שמחויב להעסיק את הרקדן כשכיר שנה אחת לפחות, וחלים בינו לבין הרקדן יחסי עובד-מעביד מלאים - מ-4095 ש"ח (נטו) למתחיל, 5733 למנוסה (ותק של שלוש שנים), כשמהשנה הרביעית (ועד השנה ה-14) נקבעה עליה של שבעה אחוז לגבי השכר החודשי של השנה הקודמת. כן אמור הרקדן לקבל פרמיה של 2 אחוז משכרו החודשי על כל הופעה שמעבר לשבע הופעות בחודש. בהחלט תחילתה המבטיחה של צורה.

עוד קובע התעריפון שכר מינימום על השתתפות בצילומי טלוויזיה - בעיקר בפרסומות ובווידאו-קליפים, אך גם בשעשועונים ("לרקוד עם כוכבים") או בתוכנית ראיונות - לפי ימי צילום, שעת חזרה, לשעות נוספות וצילומי סטילס, ולפי גודל התפקיד ומספר ה"נאמברים". אכן, נקודת מיפנה ועולם חדש עבור הרקדנים שלא ידעו, לא השכילו ואולי גם פחדו לספור את עצמם.

מי הוא רקדן?

מן הסתם, ההתקשרות עם מפיקים ומעסיקים תמשיך להיות מושתתת על היצע וביקוש (ולא על ועדה מסדרת...) אך ככל שירבו המצטרפים לאיגוד כך פחות ופחות אפשר יהיה לתחמן את עמיתיו, לעבוד עליהם ולשבור אותם. בשלב זה ייתכן ומשונה עדיין להזכיר את נחיצותם של הסכמות והבנות מראש (בין הצדדים) כבסיס לכל התקשרות, אך בהיות המסמך מכונן בהווייתם של הרקדנים, הוא עדיין דרוש. סביר מאוד כי השרשתו תגרום לכך שהם (לו"ז, נהלי ביטולים, ימי עבודה, שעות עבודה, ימי הופעה וכל השאר) יהיו חלק אוטומטי ובלתי נפרד מכל קשר עתידי, בילט-אין בכל הסכם.

לאיגוד החדש נכונו עוד מאבקים לא מעט. למשל, על עצם הגדרת הרקדן. בניגוד לשחקנים ולנגנים, שמקבלים הכרה ומעמד מרגע שבגרו בתי ספר מוכרים ונתמכים (בית צבי, ניסן נתיב, יורם לוינשטיין, רימון, הד, מגמות תיאטרון ואקדמיות למוסיקה) לרקדן יש בעיה. ההגדרה הרחבה, לתפישת האיגוד החדש, כל מי שסיים בית ספר למחול והפך את עיסוקו למקצוע, בעייתית. כי היא "מנמיכה" את הרף ואינה מתייחסת בהכרח לבתי ספר גבוהים (כמו מגמת המחול בסמינר הקיבוצים או האקדמיה למחול בירושלים), אלא לבוגרי מגמות מחול בבית ספר תיכוניים או של בתי ספר מקבילים כ"בת דור" או ביכורי העתים. מן הטעם הפשוט שרקדנים, בעיקר בשל מגבלות ביולוגיות, מתחילים לרקוד מגיל צעיר, מיעוטם ממשיך באקדמיות, מהן יוצאים עם תואר (או תעודת הוראה) בגיל מאוחר יחסית.

הרקדן והכוריאוגרף: יחסי גומלין

וישנה גם הפרדה לא ברורה די הצורך בין רקדן לכוריאוגרף. לכאורה, חד-הם, עובדה שמרבית הכוריאוגרפים הם עדיין רקדנים, וגם להיפך (רקדנים לא מעט עוסקים בכוריאוגרפיה). אולם כאיגוד מקצועי יש ניגוד אינטרסים בין שני העיסוקים. כי כוריאוגרף למחול הוא כמו במאי ומחזאי לתיאטרון, ובהיעדר משקיעים הוא גם היזם, המפיק והמעסיק, ובעל-כורחו רואה-חשבון, מעלים מס ועוסק זהיר. רקדן נשאר שחקן-מבצע והמועסק.

עם כל הצער ושותפות הגורל, לאיגוד הרקדנים החדש תהיה בעיה להבין את הכוריאוגרף ולהגן עליו תחת אותו כובע. ומהותי, לשני הצדדים, להגדיר את יחסי הגומלין ביניהם, ליצור "מאזן אימה" ביניהם, להבהיר שהקמת האיגוד אינו מהלך נגדם, אלא דורשת מהם לקחת אחריות על עבודתם, וקוראת להצטרפותם כסקטור מישנה, אם באמ"י ואם בגוף אחר (כרגע מיוצג רק חלק מכ-50 הכוריאוגרפים הפעילים במחול האמנותי העצמאי - לא כולל להקות ריקודי-עם - בעמותת הכוריאוגרפים העצמאיים, שאינה איגוד מקצועי).

הפרדה ברורה תיטיב עם המאבק ותייצב את מטרותיו, שותפות תמקצע את השוק ותגביר את כוחו.

עמוס אורן