תיאטרון - משוררים במסעות מוזיקליים

סדרת הרצאות חדשה בקתדרה למוזיקה במרכז ענב "מילים וצלילים בזמר העברי" בוחנת את היחסים שבין המילה הכתובה ללחן האמנותי בזמר העברי בתיאטרון ובמחזמר העברי.

את הסדרה מגישים לסירוגין ד"ר דן אלמגור, האמון על הרקע ההיסטורי והניתוח ספרותי של השירים וצמד המוזיקאים ד"ר אסתרית בלצן וד"ר משה זורמן המנתחים אל הלחנים מבחינה מוזיקלית. הסדרה עוסק בשירים מולחנים של משוררים דוגמת ביאליק, טשרניחובסקי, רחל, לאה גולדברג, שלונסקי, אלתרמן, אברהם חלפי, אלכסנדר פן, יהודה עמיחי, נתן זך, יונה וולך, דליה רביקוביץ ויעקב שבתאי.

מהורה ועד לרוק אמריקאי

ד"ר משה זורמן מספר על הקורס ובאותה הזדמנות גם זורה אור על כמה סוגיות הקושרות בין הלחן למילה.

- איך בעצם בנוי הקורס, על פי תולדות הזמר העברי?

" כן, הטיפול במשוררים הוא כרונולוגי. מתחילים עם משוררי חיבת ציון במאה ה- 19 ואז אנחנו הולכים כרונולוגית לביאליק ולטשרניחובסקי, ראשוני הדרך, עבור דרך אלתרמן ולאה גולדברג, מאוחר יותר נתן זך ועד לימינו אלה. לכל משורר מוקדשים שלושה מפגשים. במפגש הראשון דן אלמגור מציג את הרקע היסטורי, ונותן ניתוח טקסטואלי ספרותי בסיסי. בשני השיעורים שאחר כך אסתרית בלצן ואנוכי מנתחים הלחנות לשירים האלה מכל מיני זוויות ראייה של מוזיקאים".

- מה אפשר ללמוד מניתוח של לחנים?

" שיר עובר דורות שונים של מלחינים – ולחנים מתקופות שונות משקפים את ההיסטוריה של העם, הפילוסופיה, היחס לציונות, לעם, מגוון של השפעות תרבותיות".

- אתה יכול לתת דוגמה?

"למשל השיר `הוי ארצי מולדתי` של טשרניחובסקי , שניתחנו באחת הרצאות. בדקנו שלוש הלחנות שונות. האחת של מלחין לא מוכר, איש קיבוץ בן העלייה השנייה, השנייה של נעמי שמר והשלישית של מיקי גבריאלוב. כל אחד מהמלחינים פתר אחרת את הבעיות של הקשר בין המוזיקה לבין הטקסט וכל דור משקף את התרבות שבה הוא גדל. מי שכתב בשנות השלושים הכניס את השיר למסגרת הורה חלוצית למסגרת ריקודי עם של אותה תקופה. נעמי שמר השתמשה בסולמות מודרניים ובמקצבים של שנות השבעים. אצל גבריאלוב המילים קיבלו לבוש של רוק אמריקאי ופופ אירופאי תרבות שמושפעת ממוזיקה מעבר לים ולא מנסה להיות סופר מקורית ארץ ישראלית. סוג כזה של מסעות מוזיקליים נעשה לכל אחד מהמשוררים. ומבחינה מוזיקלית זה מעניין איך טקסט אחד עובר כברת דרך משמעותית במהלך השנים וכל פעם הוא משרת מטרה אחרת".

- בחרתם לעסוק בשירים שנכתבו מראש כפזמונים או כשירה ?

"גם וגם. יש הבדל בין פזמונאות לבין שירה – הם זוכים לטיפול שונה מבחינה מוזיקלית. אצל אלתרמן למשל יש פזמונים תיאטרליים, שנתפרו תפירה ישירה למבצע מסוים ולסיטואציה מסוימת ומראש הוא עבד עליהם עם מלחין. בשנות השלושים והארבעים הוא עבד עם משה וילנסקי על הפקות לתיאטרון המטאטא הסאטירי ויחד הם יצרו דמויות תל-אביביות. הם יצרו למשל דמות ססגונית כמו אלימלך, מעין קזבלן מודרני של נווה צדק וניסו לתת לו מצד אחד את האופי של המקום, של עדות המזרח ומצד אחר חיפשו לחן שיהיה מאוד פופולרי ומעודכן מבחינה מוזיקלית. וילנסקי כתב אז טנגו מזרחי. הטנגו היה מלך הריקודים הסלוניים של אותה תקופה, והליווי היה כמו טנגו ארגנטינאי כשהמנגינה בנויה מסלסולים מזרחיים. מפגש כזה בין המזרח לתבניות ריתמיות של ריקודים עממיים הוא מפגש מוזיקלי שיכול לקרות רק על במה פופולרית בתל אביב שבה נפגשות תרבויות מכל מיני זוויות".

- מה על המבצעים? מה המקום שלהם בתוך המארג הזה?

"חלק גדול מהסיפור הוא להשמיע את הביצועים השונים ולנתח מבחינת הביצוע את הבהירות של הטקסט בוורסיה א` וורסיה ב`. למשל `שלמה המלך ושלמי הסנדלר` שרץ עכשיו בתיאטרון. כשמשווים דיסקים מההפקה המקורית רואים את השוני בין הביצוע של אילי גורליצקי בשנות השישים לבין הביצוע של אבי קושניר בשנות האלפיים. גם הגישה של המבצע שונה לגמרי, וגם העיבודים שונים באופן קריטי. יוני רכטר, המעבד של ההפקה הנוכחית הכניס עולם שלם פוסט מודרני של כל מיני סגנונות מוזיקליים. הגרסה המקורית שונה לגמרי - שם ניסו לשמור על התמימות של ארץ ישראל, כדי שזה יישמע מתקופת התנ"ך ושלמה המלך. יש גם שינויים דרמטיים גם בסאונד, בהקלטה ובטכניקות של הקלטה. מעניין לבדוק איך טקסט שירי מפורש על ידי מלחין".

- ומבחינה מוזיקלית יש הבדל בין הלחנה של שיר שקול ומחורז לשיר הכתוב בריתמוס חופשי?

"המוזיקאים תמיד מעגלים פינות ובכוח מסדרים לעצמם שהמשפטים המוזיקליים יהיו סימטריים ותחושה של משפט מוזיקלי שפותח וסוגר, וחוזרים על צירוף של שתי מילים פעמיים כדי לגמור את המשפט המוזיקלי".

הסדרה "מילים וצלילים בזמר העברי" מתקיימת בימי רביעי ב- 13:00 במרכז ענב בתל-אביב. מרצים: (ד"ר דן אלמגור, ד"ר משה זורמן, ד"ר אסתרית בלצן.לפרטים נוספים
אתר הקתדרה למוזיקה