בעיות באלאנס והרכב שזקוק עדיין לשפשוף לא הצליחו להעיב על הופעת הבכורה מלאת הקסם של אפרת בן צור בעקבות אלבומה השני, אמש בלבונטין 7.
מקורות השראה: ביורק וקייט בוש
אין ספק שאפרת בן צור היא תופעה ייחודית בתוך הקבוצה של זמרים יוצרים (Singer-song-writer). אישיותה כשחקנית נבדלת מאישיותה כזמרת. סגנון השירה של שחקנים מתבססת על הגשה- מונח שבמקרים רבים מסתיר מאחריו העדר של יכולת מוזיקלית, אך כזמרת היא משתמשת במידה קצובה מאוד של כשרון המשחק שלה ומניחה לאישיותה המקסימה להשתלט על הבמה, בחן, גילוי לב ואפילו במעט אירוניה נסתרת. היא יודעת את ההבדל בין שיר רוק הדורש תנועות ידיים מוגזמות וטלטולי גוף ובין בלדה איטית המבליטה את הפן היותר מסתורי ובאיזשהו אופן היא אינה לוקחת ברצינות את שתי הפוזות.
ההופעה מאוד מגוונת מבחינה כלית: היא עצמה מנגנת בגיטרה, בקסילופון ובאוטו-הארפ (מין מיזוג של גיטרה ונבל זערורי אשר האקורדים קבועים בו מראש). הבסיסט מנגן גם בקונטרבס אמיתי,הגיטריסט-בגיטרה של 12 מיתרים והפסנתרן-גם באקורדיון.
שירתה של בן צור גם כן מחליפה צבעים בלי הרף, אך מתבססת בעיקר על קפיצות בין הרגיסטרים כאשר המלים החשובות מושרות בקול גבוה. בשירתה,בעיקר כאשר היא מדברת אל עצמה במונולוג פנימי, יש משהו מן הילדות, לא בצורה מתפנקת אלא כאמירה ראשונית, כאילו כרגע עלה רעיון בראשה. ובכלל, הטקסטים שלה הם סיפורים. בכך, מבחינה צורנית היא מזכירה את ביורק ביכולת שלה לספר או לאפיין מצב רוח בצורה מתמשכת, לא כבית ופזמון אלא כאגדה וגם קייט בוש היא כנראה מקור השראה. עם זאת לבן צור אין עדיין את השליטה הקולית והאימון הנדרש להגיע אליהן מבחינה טכנית. היא לא שרה באינטונציה הכי מדויקת: היא נמצאת ליד הטון, כמעט על גבול הזיוף, ממנו היא נחלצת בזכות המוזיקליות הטבעית שלה. הקצב האהוב עליה הוא שלושה רבעים, קצב המתאים לבלדה ולסיפור. הרבה משפטים שהיא שרה נשארים ומהדהדים בראשי, כמו-"אתה נוגע בי, אתה סולח לי, אתה השקט שלי" או "אני לבד, אהובי נסעו רחוק, אני חושבת על זה". שמתי לב שחלק גדול מהטקסטים הם בזמן הווה-תיאור של מה שקורה עכשיו.
מולה עומד הגיטריסט ברוך בן יצחק שנגינתו היא הקול השני שלה. רק מה שהיא עושה בעדינות הוא עושה יותר באלימות, בג`סטות גופניות נמרצות ובהעלאת האנרגיה בכמה מדרגות בעזרתו של המתופף אורי תכלת.
מארג הרמוני מלא הפתעות
ההופעה התחילה באיחור של שעה, בגלל בעיות באלאנס שלמעשה לא נפתרו גם במשך ההופעה. בקטעים היותר רוקיסטים שירתה לא הייתה מספיק קדימה. בטונים הנמוכים הלכו מלים שלמות לאיבוד, ובטונים הגבוהים-היא הייתה עוד צבע בתוך המרקם הסבוך, ואולי זו הייתה הכוונה-מכל מקום הייתי מעדיף לשמוע אותה כמה שיותר ברור והמלווים חייבים להוריד ווליום בלווי ולפתוח אותו בקטעי הסולו שלהם. אולי זו הסיבה שאהבתי את הקטעים השקטים, בעיקר את שני הקטעים עם האוטו- הרפ שלא היו מקוריים: של אביתר בנאי למלים של יונה וולך , והלהיט הישן "Falling in love with you".
אך בעיות הבאלאנס בטלות בששים מול החוויה הרגשית המופלאה שמעניקה כלל ההופעה. הקהל נשבה מייד בקסמיה, האולם מלא עד אפס מקום, האוהדים צועקים שמות של שירים ואפרת בן צור קורנת מאושר בכל פעם ששיר קולע למטרה וממצה את הפוטנציאל שלו. ברור שההרכב זקוק לשפשוף ולכוונון פנימי יחד עם אפרת. השירים נשמעים פשוטים אך המארג ההרמוני מלא הפתעות, המעברים רחוקים מלהיות קלים ושינויי מצב הרוח דורשים התמזגות מלאה של ההרכב והסולנית הנהדרת שלו.
בעקבות האלבום החדש ב"לבונטין 7" 29.11. ברוך בן יצחק - גיטרות, טל הפטר - פסנתר
אורי תכלת - תופים, עודד גולדשמידט – בס. לפרטים נוספים
כתב וצילם: יוסי מר חיים
30/11/2006
:תאריך יצירה
|