תיאטרון - "מינכהאוזן" בתיאטרון גשר

ישראל דמידוב ישחק את הברון מינכהאוזן בהפקה חדשה של תיאטרון גשר על פי מחזהו של גריגורי גורין "מינכהאוזן", שתעלה החל מסוף דצמבר 2006.

את המחזה תרגם רועי חן ומביים אותי יבגני אריה. בצוות השחקנים לצד דמידוב משתתפים: נטליה מנור, אפרת בן צור/ יעל לוין, אלון פרידמן/ אורי יניב, יבגני טרלצקיי, אלכסנדר סנדרוביץ`, גלעד קלטר/יונתן מילר, קלים קמנקו, אמנון וולף, מוזיקאי- אבי בנימין.

תפאורה: מיכאל קרמנקו,מוזיקה: אבי בנימין. דרמטורגית: אילנה לופט. עיצוב תלבושות: ילנה קלריך
עיצוב תאורה:אבי יונה בואנו (במבי).שפה ודיבור: יוני לוקאס.

מינכאהוזן או כל האמת – אודות השקר

כולנו מכירים את סיפורי הברון מינכהאוזן- סיפורי הרפתקאות מופלאים ומלאי הומור שבהם הוא טס לירח על פגז תותח, מושך את עצמו בשער ראשו מתוך ביצה; רוכב על חלקו הקדמי של סוס שגופו נחצה בקרב; פוגע במצחו של צבי בגלעין דובדבן ועץ דודבדבנים צומח מראשו של הצבי, או נופל לתוך בור עמוק שאינו יכול לצאת מתוכו ואין לו ברירה אלא לרוץ הביתה להביא את חפירה ולחפור את עצמו מתוך הבור.

מעטים יודעים שהברון קרל הירונימוס פרידריך פון מינכהוזן היה אדם בשר ודם. הוא היה אציל גרמני (1797-1720) שנולד בעיר בודנורדר, נצר לשושלת רבת יוחסין. הוא שירת במשמר הקיסרי- ואף פגש בנסיכה סופיה אוגוסטה פרדריקה שהייתה בדרכה להינשא ליורש העצר הרוסי והפכה ברבות הימים לקיסרית קתרינה הגדולה, הצטרף לצבא הרוסי והשתתף בשתי מערכות נגד הטורקים.

ב-1750 שב הברון מינכהאוזן לגרמניה, והפך לבעל אחוזה וצייד מושבע. בהיותו איש שיחה בעל דמיון עשיר, נהג, בשעות הפנאי, לשעשע אנשים בסיפורי הרפתקאות שעוררו עניין רב. אין לדעת אם רודולף אריך ראספה שמע ספורים אלה מפי הברון או שהעתיק אותם מתוך סיפורי הצייד של הברון שפורסמו בעיתון הברלינאי Vade Mecum Fur Lustige Leute. על כל פנים, ראספה פרסם אותם באנגלית בשנת 1785 תחת הכותרת "סיפורו של הברון מינכהאוזן על מסעותיו המופלאים ומלחמותיו ברוסיה". והוסיף להם כיד הדמיון הטובה עליו. הספר זכה להצלחה והתפרסם בכל מדינות אירופה. הברון עצמו, תיעב את "תהילתו" והתקומם נגד פרסומו כגוזמאי. הוא ראה בספר עלבון ואף רצה לתבוע את המחבר. אלא שדבר לא הועיל לו ועד עצם היום הזה הפך שמו לסמל של רברבן, גוזמאי ושקרן. אפילו בפסיכולוגיה יש תסמונת הקרויה "תסמונת מינכהאוזן" ומתייחסת לאדם העושה עצמו חולה, תוך מניפולציות ושקרים, או גורם בכוונה למחלה על מנת לזכות בטיפול רפואי.

במחזה בוחן גורין את הפער שבין הברון מינכהאוזן לבין המיתוס שנוצר סביבו, את האמת אודות השקר שבו אנו חיים. מינכהאוזן של גורין , בניגוד לסטריאוטיפ הגוזמאי המוכר לנו, הוא דמות כובשת-לב של אדם אמיתי וכנה ברגשותיו החי בעולם שהוא בונה לעצמו עם אהובתו. הוא מזיז את השעון לפי צרכיו, מעדיף את השעה שש בצהריים, צד אווזים צלויים ברוטב, משוחח עם סוקרטס, ומתכתב עם שקספיר כאדם עם ידידיו הקרובים; מבקר בירח, ככל אדם שחולם לבקר במקומות שרגל אדם לא דרכה בהם, ומגלה את ה-32 במאי, כי מי לא היה רוצה יום נוסף של שקיעה וזריחה, יום נוסף של אביב. אלא שהחברה הצבועה, הצינית והמתחסדת שסביבו אינה מסוגלת לקבל אדם כזה. ומינכהאוזן אינו מבין מדוע מצפים ממנו להשתנות ולהעמיד פנים. "מה אני לא נורמלי להיות נורמלי?"

גריגורי גורין (2000-1940)

רבים השוו את גורין לצ`כוב בשל הדמיון הרב ביניהם. שניהם היו רופאים וסופרים שהחלו את דרכם בכתיבת סיפורים קצרים ומשעשעים , המשיכו בכתיבת פרוזה מלאת כישרון וזכו לתהילה בעיקר בשל המחזות שכתבו.
השוו אותו גם לשקספיר מפני שלא היסס להשתמש בספורים מוכרים ולהעניק להם פירוש משלו.

אולם ברית המועצות בה חי וכתב, כלל לא דמתה לרוסיה של צ`כוב או לאנגליה של שקספיר. זו היתה מדינה של מפלגה אחת ואידיאולוגיה אחת בלבד וכל מי שהעז לבקר את המשטר, הסתכן במאסר. ובכל זאת, גורין לא חסך את שבט ביקורתו הנוקבת תוך שהוא מסתיר זאת מאחורי חיוך ממזרי והומור עצוב. מה ששיחק לרעתו היה שם משפחתו האמיתי – אופשטיין. ושם אביו-יזראיל. בברית המועצות, סיכוייו של סופר ביישן, בעל הפרעות דיבור ועוד עם שם משפחה שכזה ועם שם אב שכזה- שאפו לאפס. וכך הוא הפך לגריגורי גורין.

ב – 1970 הועלה מחזהו הראשון - "לשכוח את הרוסטראטוס", שבמרכזו - אדם ששורף את אחד משבעת פלאי העולם - מקדשה של האלה ארטמיס בעיר אפסוס שביוון העתיקה. באותה שנה, הועלה על במת התיאטרון "לנקו"ם" במוסקבה, גם מחזהו - "טיל". המבוסס על הרומן "טיל אוילנשפיגל" מאת שרל דה-קוסטר. לא תהיה זו הגזמה לומר כי ההצגה הפכה לאירוע מכונן בחיי התיאטרון של רוסיה. אחריו הועלו "הבית שבנה סוויפט" – על סאטיריקן אירי בן המאה ה-17, "יזכור" המחזה המבריק המבוסס על יצירותיו של שלום עליכם ו"קין הרביעי" – על השחקן הבריטי הנודע בן המאה ה- 18 .

ב – 1974 כתב גורין את המחזה "מינכהאוזן" (שנקרא במקור "הכי אמיתי"), שבמרכזו – דמותו הססגונית של הברון מינכהאוזן, וב – 1979 יצא לאקרנים סרט המבוסס על המחזה ונקרא "אותו מינכהאוזן ההוא" על פי תסריט של גורין ובבימויו של מארק זאחרוב. הסרט הפך לנכס צאן ברזל ועד היום מרבים להציגו. את מחזהו האחרון "הליצן באלאקירב" לא זכה גורין לראות – הוא נפטר ביוני 2000.

הצגה ראשונה תתקיים ב-31 בדצמבר 2006 ב-20:30 באולם תיאטרון גשר.לפרטים נוספים