קלאסי - שיחה עם עמית דולברג ונעם שריף

"המטרה שלשמה קם אנסמבל מיתר" אומר הפסנתרן ומייסד ההרכב עמית דולברג, "היא להביא ליתר מודעות, ליתר הכרה של מלחינים ישראלים ויהודים בישראל. לחבר בין מוזיקה להוויה הישראלית". ההרכב מעלה בימים אלה תכנית הכוללת יצירת מאת שנברג, וייל, אייזלר ונעם שריף

מפגש ישראלי בינלאומי

אנסמבל מיתר מעלה בימים אלה סדרת קונצרטים הכוללים בין השאר העלאה בעברית של יצירתו של ארנולד שנברג "פיירו הסהרורי" וביצוע בכורה ליצירה חדשה מאת נעם שריף. חברי "מיתר" הם יונתן הדס ויוני סילבר בקלרנית וקלרנית-בס, דן וינשטיין בצ`לו ודולברג פסנתר. אליהם יצטרפו לצורך התכנית המנצח גיל רווה החלילן רואי אמוץ, הזמרת שירית-לי וייס ואמנית הווידאו-ארט דנה אורלנד – כל האורחים מפתחים קריירה בינאומית מי בברלין (רווה, אמוץ) ומי בניו יורק (וייס ואורלנד). "זהו מפגש ישראלי בינלאומי", אומר דולברג.

- איך ההצהרה על חיבור בין מוזיקה להוויה ישראלית באה לידי ביטוי בתכנית החדשה שקראתם לה "קברט פיירו"?

"הכיוון בו הלכנו הפעם היה מלכתחילה מלחינים יהודים בגרמניה, הראשון והבולט שבהם, הוא ארנולד שנברג שיצירתו `פיירו הסהרורי` היא יצירת מפתח, נקודת מפנה חשובה בתרבות השירה. הניסיון ליצור שפה שהיא בעת ובעונה אחת דיבור ושירה. התוצאה של אותם חיפושים הניבה את היצירה הזאת. קורט וייל הוא מלחין יהודי שני, והנס אייזלר, מלחין שלישי. מכיוון שהרכב הכלים היה נתון, והוא ההרכב של שנברג הכולל זמרת, חליל, קלרנית (מתחלפת לקלרנית בס) כינור (מתחלף לוויולה בחלק מהתכנית), צ`לו ופסנתר. פנינו למלחין ישראלי מכאן, אראל פז ובקשנו ממנו לתזמור את השירים של וייל ואייסלר להרכב הנתון. במקביל פנה המנצח על הקונצרט גיל רווה למורה שלו לניצוח נעם שריף שיחבר יצירה באותה רוח".

- ואיך אתה רואה את החיבור להוויה הישראלית בתכנית?

"ראשית, יש לנו שני מלחינים ישראלים שריף ופז. שנית את `פיירו` תשיר שירית-לי וייס בעברית בתרגום של עדה ברודסקי (שנעשו בו מספר מצומצם של עריכות והתאמות). היצירה הזאת לא הושרה בעברית כבר עשרות שנים. זו הוויה הישראלית מובהקת שכן אנו חושבים על היצירה בעברית. שנית, הפניה למלחינים ישראלים לכתוב עיבודים ולחבר יצירה חדשה, כאשר אצל נעם מדובר ביצירה חדשה שהוא הלחין לטקסטים שחיברה אחותו, המשוררת בת-שבע שריף".

עולם ההזיה

- בקונצרט שינוגן בפסטיבל האביב בראשון לציון תנגנו שלישייה של שומן ביצירה רביעית במקום היצירה של שריף, איך היא מתחברת ל"קברט"?

"יש כאן נושא שני והוא עולם ההזיה או עלם הזוי, פיירו הסהרורי, ושתי קבוצת השירים מושכות לכיוון ההזוי השונה. השלישייה מס` 3 אופ` 110, מבטאת את שומן בימיו האחרונים. אנחנו מוסיפים ליצירה הקראת מכתב של רעייתו קלרה ויק-שומן (פסנתרנית ומלחינה בזכות עצמה). בקונצרט הזה יובלט יותר קו ההזייה. למאזיני הקונצרט בראשון צפויה חוויה קצת נדירה ברפרטואר של אנסמבל מיתר - נגינה של שומן".

- מי הקהל שלו מיועדת התכנית?

"המוזיקה הזאת מתאימה לכל קהל. אבל לא מדובר רק בסוג המוזיקה אל בדרך ההגשה. עצם ההתייחסות לתכנית הזאת כאל קברט. ההחלטה לשיר את שירי פיירו בעברית, ההזמנה של עבודת הווידאו-ארט מדנה אורלנד, שמוצגת במהלך השמעת היצירה - כל אלה הם צעדים לקירוב הקהל למוזיקה. ובכלל בניית הערב שבו ישנו איזון של וייל, אייזלר ושומן או שריף בחלק הראשון ושנברג בחלק השני, גם באיזון הזה יש משום הליכה לקראת הקהל"

האח המאכזב

כאמור, נעם שריף נענה בכתיבת היצירה החדשה לתכנית האנסמבל לבקשת גיל רווה, המנצח על התכנית. היצירה נקראת "רגעים בזמן" ונכתבה על פי מחזור שירים מאת אחותו של שריף המשורר בת שבע שריף.
"שם מחזור השירים המקורי הוא `רגעים בזמן כינרת ירושלים`, מחזור שבת-שבע חיברה לפני כשנתיים. ביחסים בינינו היא `הגאון המשפחתי האמיתי` ואני האח המאכזב".

- למה מאכזב?

"כבר שנים בת-שבע רצתה שאני אחבר מוזיקה לשירים שלה ואני לא נעניתי כי השירים שלה, עד למחזור האחרון, היו שירים אפיים ארוכים. שירים טעוני רבדים כמו טקסטים של עגנון. יש בהם ציטוטים והתייחסויות לתנ"ך, לאגדה למדרשים. אני חיפשתי לצורך הלחנה משהו יותר אפיטפי, אפיגרמטי (קצר, אִמרָתי, ממצה). והנה כעת, אולי בעקבות השפעות סיניות , כי היא מרבה לנסוע לסין, החלה בת-שבע לכתוב באותה עברית יפהפייה שלה אבל בשפה קצרה יותר שנוחה לי להלחנה. אני נזכר במאהלר שהושפע משירים שהגיעו אליו מן התרבות הסינית ושימשו כמתמרצים ליצירה".

- אצל מאהלר הטקסטים הסיניים, היו בסיס ליצירות תזמורתיות גדולות וכאן אתה התבקשת מראש לחבר להרכב כלים נתון, זה ששנברג רצה ב"פיירו".

"אני נמצא כיום בשלב ביצירה שמתאים לחשיבה המצמצמת. יש לי רצון לרדת מקַו שליווה אותי מימי נעורי, קו התזמורת הסימפונית, יצירות שבהן בקשתי את המבנים הגדולים. היום אני מתבטא בצורות מצומצמות יותר, לאחרונה חיברתי יצירת `טֶרָה סַנקטָה` (ארץ הקודש) - מיסה אַ-קַפֶּלָה לפי הטקסט המקובל במיסות, לבקשתו של מנצח המקהלות תמיר חסון. אני מקווה שמתוך הכתיבה להרכבים קטנים יותר, ייוולד בהמשך ניב תזמורתי חדש אחר. את מחזור השירים חיברתי להרכב הבסיסי של שנברג ללא ההחלפות כלומר, קול, חליל, קלרנית, פסנתר, כינור וצ`לו".

- והסופרן הוא הקול שחשבת עליו?

"חשבתי על קול נמוך יותר, בכיוון המצו-סופרן. לעבודה עם הזמרת שירית-לי וייס, הצטרף תמיר חסון שעובד איתה על הכיוון הקולי עליו חשבתי".

- אתה מגיע לכל חזרה?

"הייתי עד היום בחזרה אחת בלבד. גיל רווה המנצח מכיר אותי היטב (רווה משמש גם כעוזר מנצח לצדו של שריף בתזמורת הסימפונית חיפה) מכל זווית אפשרית ולדעתי אין ביצירה בעיות מיוחדות".

- הזכרת את ההשפעות הסיניות על כתיבתה של בת-שבע, גם אצלך נמשך הקו הסיני?

"יש ביצירה הרבה פֶּנטָטוֹניקה (מוזיקה הבנויה מסולם של חמשה צלילים, סולם שבו כתובה גם מוזיקה סינית מסורתית) ואני גולש כל הזמן ליסודות כרוֹמטיים, יסודות צבעוניים. אני גם אקרא את השירים לקהל לפני השמעת היצירה".

- מה על החברה שאליה שובצת בקונצרט, יצירה שלך לצד מוזיקה של שנברג, וייל וייזלר?

"אני לצד שלושה מלחינים יהודים, שמשקיעים הרבה ביצירות שלהם והמשקעים ניכרים. יותר מזאת, כשפנו אלי לחיבור היצירה, הם לא ידעו על קשר נוסף שלי. תזמרתי שתי אופרות של קורט וייל. האחת, Royal Palace, לבקשתו של גארי ברתיני לפני שנים. תזמור שני הוא של החלק האחרון `הנביאים` באופרה `הדרך התנ"כית` (שהועלתה באופרה הישראלית לפני מספר שנים). התזמור שלי למוזיקה של וייל, שימש מאז כמה וכמה הפקות בימתיות של היצרות האלה. אין לי כל ספק שחברת המלחינים היא נעלה".