עם קום המדינה, התקשורת הישראלית הייתה מוגבלת בהיקפה ובדומה לשאר החברה הייתה גם "תקשורת מגויסת". לפיכך, הדיווח ביום הזיכרון היה ממלכתי ובעל קול אחיד. את נקודת השינוי בגישתה של התקשורת ניתן לסמן לאחר מלחמת יום הכיפורים. חלקים בתקשורת ראו עצמם אשמים בכך שהלכו עם הקו של השלטונות ולא שאלו את השאלות הקשות המתבקשות לאור האינפורמציה שהייתה בידיהם. בעקבות כך החלה שחיטת "הפרות הקדושות" והמיתוסים נופצו אחד אחרי השני עד עצם היום הזה. הגישה הממלכתית פינתה מקום לגישה מתריסה ופרובוקטיבית.

גם על ההורים השכולים עוברים שינויים. היום  הורים שכולים כבר לא תמיד מוכנים לקבל את הדין של נפילת הבן בשתיקה והשלמה. אבל גם בתקופת דור הפלמ"ח  וגם היום הורים שכולים רוצים שיזכרו את בניהם.
בעקבות כל זאת ינסה יום העיון לבדוק  איזו משמעות מעניקה היום התקשורת הישראלית ליום הזיכרון בעקבות התהליכים העוברים עליה ועל החברה הישראלית וינסה לענות על שאלות כגון: האם התקשורת הישראלית שומרת על יום הזיכרון כטאבו שאין לגעת בו, או שמא הכל כבר נפרץ;  האם יש מקום לגישה מסחרית בחומרים הנוגעים למשמעות יום הזיכרון;   האם קיים שוני בין התקשורת הזמינה לבין הקולנוע;   איך מארגנים מחדש את משמעות יום הזיכרון בחברה משתנה וכיצד מעצבים  אותו כך שיישאר חשוב לכל העם על כל גווניו.
את יום העיון יזמה וארגנה הלן קרא, במאית סרטים דוקומנטריים ואם שכולה.

מושבי יום העיון:
המושב הראשון ידון בנושא בתחום הטלוויזיה. יו"ר: דוד ויצטום, עיתונאי ערוץ 1. משתתפים: ד"ר עליזה לביא – אוניברסיטת בר אילן, ערוץ 10 ומחברת "תפילת נשים", עוזי פלד – מייסד "טלעד", איתי לנדסברג-נבו – מנהל מחלקת תעודה ערוץ 1.

המושב השני ידון בנושא בתחום הקולנוע. יו"ר: שמוליק דובדבני, החוג לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל אביב. משתתפים:  ובהשתתפותם של : הבמאי אלי כהן , הבמאית והיוצרת ארנה בן דור והבמאית מנורה חזני.
המושב השלישי ידון בנושא בתחום העיתונות והרדיו. יו"ר: אבי בניהו, מפקד ועורך ראשי של גלי צה"ל, חבר בוועדה בראשות השופטת דליה דורנר לקביעת כללי אתיקה במלחמה. משתתפים: טלי ליפקין-שחק – עיתונאית "מעריב", דניאל בן-סימון – עיתונאי ופרשן חברתי בעיתון "הארץ", בן דרור ימיני – עיתונאי ומשפטן עורך "דעות" – "מעריב".
 
כל המשתתפים תרמו מזמנם לאירוע. הכניסה חופשית.