דבוז`ק נודע בעיקר בזכות המוסיקה הכלית שהלחין, ובמיוחד בזכות הסימפוניה התשיעית שלו ("מן העולם החדש") ובזכות המחולות הסלביים שלו, אך לא הכל יודעים שהוא כתב גם אופרות. דרכו בתחום זה לא הייתה סוגה בשושנים: הוא ניסה את כוחו בחיבור שמונה אופרות לפני שההצלחה האירה לו פנים, תחילה עם קייט והשטן (1889) ואחר-כך עם רוסלקה, האופרה העשירית שלו משנת 1901.
רוסלקה הוכתרה מיד על-ידי הקהל כאופרה צ`כית לאומית, וזו הייתה משאת נפשו של דבוז`ק. התעקשותו ליצור אופרות, גם כשלא הצליח בכך, נבעה מאמונתו כי כל אומה שמכבדת את עצמה צריכה שתהיה לה יצירה אופראית איכותית ומקורית משלה, ההולמת את שפתה, מקורותיה וסגנונה המוסיקלי.
ביצירתו המוסיקלית, דבק דבוז`ק ביסודות העממיים של מולדתו, ולכן, כשהוצעה לו הליברית של רוסלקה מאת ירוסלב קוואפיל, עט מיד על ההזדמנות, והלחין את האופרה כולה בתוך שבעה חודשים בלבד. האווירה האגדית הקסומה, המעוגנת בעולם הטבע של נופי בוהמיה, סיפקה לו אפשרויות רבות לתיאורים מוסיקליים ציוריים של מראות והתרחשויות.
הסיפור של רוסלקה – נימפת הים היפה, המפתה בני אנוש ומביאה למותם - דווקא לא היה אגדה צ`כית עממית מובהקת, אלא מעין מיתוס שרווח בגרסאות מגוונות באיזורים שונים באירופה. מקורו בתרבויות קדומות שונות ובמיתולוגיה היוונית. לאחר מכן השתרש גם בספרות ובמוסיקה האירופיות, בעיקר בתקופה הרומנטית.
השיר לורליי של היינריך היינה, על נימפת הים היפהפייה, היושבת על צוק בנהר הריין ומפתה את השטים בנהר להתקרב אליה עד שהם מתנפצים אל הסלע, הוא אולי אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר לכך. השיר שימש כמקור ספרותי ליצירות מוסיקליות רבות ובעיקר ללידר של מלחינים גרמנים מתקופה זו.
גם בזהב הריין של וגנר מופיעות נימפות הים, הנורנות, המשתכשכות במימי הריין ונושאות עמן את הסודות הטמונים במצולותיו. הליברית לרוסלקה נכתבה ככל הנראה אף היא בהשראת הספרות הרומנטית הגרמנית, אך היא נשאבה בעיקר משני מקורות ספרותיים אחרים: מאגדת בת הים הקטנה של הנס כריסטיאן אנדרסן ומאוּנדין של פוּקוֹ.
רוסלקה הוא שמה של נימפת המים בפולקלור הסלבי. רוסלקה היא רוח של נערה צעירה שמתה - נרצחה או התאבדה - בטביעה בנהר, לאחר שאהובה בגד בה באכזריות. לפי האגדה הסלבית, זוהי נימפה יפהפייה בעלת שיער ארוך וגולש, השרה ורוקדת עם אחיותיה הנימפות בנהר בלילות קיץ בהירים לאורו של ירח מלא. אך היא יכולה להיות גם מאיימת ומפחידה: היא נוקמת במין הגברי תוך שהיא מפתה גברים עוברי אורח להיכנס לתוך המים ואז מטביעה אותם באכזריות.
ברוסיה צמח פולחן שלם סביב דמותה של רוסלקה: בסמוך לתקופת הקיץ התקיימו חגיגות רוסלקה, שבמהלכן הלכו הנשים אל היערות, קישטו את העצים ורקדו סביבם במעגל, כסמל לאחווה נשית. הן שרו לרוסלקה שירים שכל בית בהם הסתיים באפקט של יללות גבוהות, כחיקוי לצווחותיהן של הנימפות. כדי לא להכעיס את רוסלקה, הותירו לה הנשים ביער מתנות וחפצי חן שונים. הגברים, שבינתיים טבלו בנהר, נהגו לשזור בשערם שרכים, במטרה להטעות את רוסלקה, כדי שלא תמשוך אותם אל המצולות.
אך עבור הנשים הרוסיות הייתה לדמותה של רוסלקה גם משמעות שמעבר לפולקלור - הן סגדו לה על מה שדמותה סימלה. שיערה הפזור, כניגוד לשיער האסוף המחייב אישה פרבוסלבית נשואה, סימל עבורן את החופש הנשי.
גם ברוסיה, כמו במערב אירופה, שבה הסיפור המיסתורי והקסום את ליבם של אנשי ספרות ואמנות. פושקין כתב ב-1819 את הפואמה המפורסמת שלו רוסלקה, ובהשראתה של פואמה זו ושל האגדה המקורית, חיבר ב-1856 המלחין אלכסנדר דרגומיז`סקי אופרה בשם זה.
לאסכולה הלאומית הרוסית במוסיקה - מגלינקה ועד חברי ה"חמישייה" וממשיכי דרכם - היתה השפעה ניכרת על דבוז`ק (הוא אף הוזמן בשעתו לרוסיה על-ידי צ`ייקובסקי ובילה שם תקופה מסויימת). סביר להניח, כי דבוז`ק הכיר את מרבית האופרות שכתבו המלחינים הרוסים, בדרך כלל בהתבסס על אגדות עם רוסיות. קשה להתעלם, למשל, מהדמיון של המוסיקה ברוסלקה למוסיקה של האופרה סדקו מאת רימסקי-קורסקוב, בחלקים המתרחשים בקרקעית הים.
רוסלקה קלעה לטעמו ולצרכיו התרבותיים של העם הצ`כי בסוף המאה ה-19 הן בתוכן והן במוסיקה. בשל קרבתה של צ`כיה לגרמניה, היתה לתרבות הגרמנית השפעה גדולה על התרבות הצ`כית. אולם בתקופה שבה גברו הזרמים הלאומיים באמנות, ושבה פעל דבוז`ק, ניכרה המשיכה למקורות הסלבים האותנטיים.
רוסלקה של דבוז`ק שילבה בין השניים: בנוסף לדמותה של הגיבורה, כל שאר הדמויות באופרה – ווֹדניק (שד המים), יז`יבּבּה המכשפה, שומר היער ודמויות אחרות - לקוחות מאגדות העם הצ`כיות. למעשה, לא היתה זו הפעם הראשונה שבה עסק דבוז`ק בדמויות אלה. וודניק, למשל הוא שמה של פואמה סימפונית שחיבר מספר שנים קודם לכן על-פי בלדה של קרל ירומיר אֶרבּן. אלא שבפואמה הסימפונית מדובר בדמות אכזרית ונקמנית, בעוד שבאופרה, וודניק הוא אביה של רוסלקה ודמות חיובית במהותה.
רוסלקה היא אופרה לירית המולחנת ברצף, אך כוללת גם אריות מוגדרות. במובנים רבים מושפעת האופרה מן האופרות של וגנר, אך במצלולה באה לידי ביטוי שפתו המוסיקלית האישית של דבוז`ק, שאין לטעות בה. במוסיקה שהלחין, יוצר דבוז`ק הבחנה בין עולמם העל-טבעי של רוסלקה, של אביה שד- המים, של המכשפה ושל הפיות, לבין העולם של בני-האדם: הנסיך, הנסיכה הזרה, שומר היער ונער המטבח. המוסיקה של הנסיך קונבנציונלית במבנה ובמרקם, אך עם זאת מסעירה. הנסיכה הזרה, במלוא גאוותה וברשעותה כלפי רוסלקה, היא היפוכה המוחלט של הגיבורה, וגם זה בא לידי ביטוי במוסיקה.
לעומת זאת, עולמה של רוסלקה מצטייר באמצעות מוסיקה עשירה, סוחפת ומיוחדת במצלולה: היער, החושך המסתורי, האגם הנוצץ לאור הירח הכסוף – כל אלה מתוארים בתזמור עשיר וצבעוני, בהרמוניות מורכבות על גבול האימפרסיוניזם ובמלודיות קסומות וליריות, כמו למשל בשיר לירח של רוסלקה במערכה הראשונה.
הקונפליקט הטרגי שאליו נקלעת רוסלקה, כשהיא מחליטה לעבור מעולמה לעולמם של בני-האנוש, אך חוזרת בה כשאהובה בוגד בה, מתואר במוסיקה בהבנה אנושית עמוקה שחורגת מעולם האגדות והדמיון ופורטת על נימי הנפש העדינים.
מתוך "אופרה", מגזין האופרה הישראלית תל-אביב – יפו, גיליון 45 (אפריל 2004).
16/04/2004
:תאריך יצירה
|