בכירי פסטיבל ירושלים נימקו בהרחבה את הבחירה בנשר והרי עיקרי נימוקיהם:

"בשלהי שנות השבעים כבר היו בקולנוע הישראלי הצלחות.. אבל לא היה בו מיינסטרים של ממש. ואז בא אבי נשר, צעיר בן 25 עם ניסיון לא ארוך בתחום הקולנוע ובתוך שנתיים יצר שני להיטים הנחשבים עד היום לסרטי מפתח בקולנוע המקומי: `הלהקה` ו`דיזינגוף 99`... נשר ידע לקשור את מרבית רכיבי ההוויה המקומית ולאגד אותם מחדש תחת סיפור רוחב החושף את המכנה המשותף הישראלי ואת הלכי הרוח של הדור החדש שהתבגר אל המציאות של אחרי מלחמת יום הכיפורים.

לנשר יש השכלה קולנועית רחבה הבאה לידי ביטוי בסרטים שהוא עושה... נוספה לכך בעיקר שליטה מרשימה ברזי הקולנוע – מצלמה, תאורה, משחק, פסקול .. עם כל חיבתו העצומה גם לקולנוע אינטלקטואלי וצונן, נשר הוא בסופו של דבר מפעיל רגשות בחסד.

לאחר ההצלחה הראשונית הזו פנה נשר לאתגר את עצמו ואת צופיו. התוצאה הייתה שלושה סרטים יוצאי דופן: `הפחדנים`, שעדיין אינו מוערך דיו, הקומדיה המוזיקלית `שוברים` ו`זעם ותהילה` שחטף ביקורת חריפה בישראל (בעיקר בשל יחסו הרומנטי לטרור מכל סוג שהוא) אך גם זיכה אותו בתהילת עולם. לאחר הצלחתם הפחותה של סרטים אלו חזר נשר לארה"ב, בה בילה את שנות נעוריו. בעשור שעשה בהוליווד הוא אומנם לא פעל בליבה של התעשייה אך הפרויקטים בהם היה מעורב מומנו בידי האולפנים הגדולים. היו אלו הפקות מלוטשות בתחומי האימה (`ריטואל`), המדע הבדיוני (`פצצת זמן`) והמתח (`חוקר המס`) שבהן הצליח נשר לשכלל את שפתו הקולנועית ולהביא ליכולת שיא את שליטתו בקהל.

לאחר כעשור בהוליווד, שב נשר לישראל ותוך זמן קצר הפך לגורם מרכזי בתעשייה המקומית. `סוף העולם שמאלה` הוא שיאו של כל ההצלחה של הקולנוע הישראלי בעשור האחרון, כאשר חצי מיליון ישראלים צופים בו בבתי הקולנוע. במקביל מביים נשר סרט תיעודי אודות המצב הפוליטי (`אוריינטל`), `הסודות` מוצג בימים אלה בבתי הקולנוע ובשנה הקרובה הוא עתיד לביים עיבוד לקולנוע לספרו של ארי דה לוקה `הר אדוני`.

..מאז הצלחתו הראשונית, וביתר שאת בסיבובו השני בתעשייה המקומית, מטיל נשר צל ענק על ההוויה הקולנועית המקומית ומצביע עבורה על דרך עשייה ברורה: קולנוע אסתטי בעל נפח דרמטי, הפונה לקהל רחב. הכריזמה, הנחישות והדרך הברורה הופכים את נשר לאחד ממצביאיו של הקולנוע המקומי – ועל כן אנו מבקשים להעניק לו אות הוקרה".