מיכלאנג`לו אנטוניוני
 
הבמאי האיטלקי מת אמש בביתו שברומא בגיל 94.
 
נולד ב- 1912 בעיר פרארה  באיטליה לאחר לימודי ספרות כושלים באוניברסיטת בולוניה עבר לבית הספר הגבוה לכלכלה ולמסחר. ב- 1939 עבר לרומא, ושם החל לעסוק בקולנוע ועבד כעוזר במאי של המאי הניאו-ריאליסט רוברטו רוסליני  וכתב מאמרים תיאורטיים על קולנוע.  הוא ביים כמה סרטים תיעודיים אך רק ב- 1959 יצר את סרטו העלילתי הראשון "כרוניקה של אהבה" שהוא למעשה עיבוד מחודש ל"אוססיונה" של לוקינו ויסקונטי. בסרטיו הבאים "חברות", ו"הצעקה"  פיתח את סגנונו המיוחד אם כי הם לא זכו לתהודה.  
 
להכרה זכה רק בעקבות סרטו "ל`אוונטורה" (1960), שאמנם התקבל בפסטיבל קאן בקרירות יחסית אך  במהלך אותה שנה הפך ללהיט בבתי קולנוע באירופה. שלושת סרטיו הבאים "לילה" (1961), "ליקוי חמה" (1962 ו"המדבר האדום" (1964) היוו טרילוגייה – "טרילוגיית הניכור" ובכולם השתפה השחקנית מוניקה ויטי שהייתה בת זוגו בשנים האלה.  
 
 ב- 1965 יצר את סרטו "יצרים" (Blow Up) שפתח את הקריירה הבינלאומית שלו. "יצרים" הוא אחד מסרטיו המפורסמים ביותר (ובו השתתף גם בתפקיד ניצב ג`וליאן שגרן). סרטים נוספים של אנטוניוני הם "נקודת זבריצקי" (1970), "זהות גנובה" (1975) עם ג`ק ניקולסון ומריה שניידר ו"זהותה של אישה" (1982). סרטיו של אנטוניוני מתארים את הבידוד ואת הניכור של האדם המודרני. רבים מגיבוריו הם אמנים או אנשי תקשורת . הקולנוע שלו מתאפיין בשוטים ארוכים, מסובכים ובשבירת המסגרת העלילתית.
 
ב- 1983 לקה אנטוניוני בשבץ שהשאיר אותו משותק בחצי גוף. הבמאי וים ונדרס, תלמידו של אנטוניוני  יצר את הסרט "מעל לעננים "על פי הנחיותיו של מורו.  בפסטיבל ונציה ב – 2002 נערכה לאנטוניוני  רטרוספקטיבה מקיפה.

מישל סרו

מבכירי השחקנים בצרפת מת ביום ראשון השבוע בגיל 79, לאחר מחלה קשה.   סרו הופיע בלמעלה מ- 150 סרטים מאז שנות החמישים שהמפורסמים בהם הם סרטו של קלוד סוטה "נלי ומר ארנו" (1995) הבלתי נשכח שבו הופיע לצד עמנואל ביאר,  "כלוב העליזים" (1978) ו- "חקירה לילית" (1981) של קלוד מילר. הופעותיו בשלושת הסרטים זיכו אותו בפרסי הסזאר הצרפתי.
בשנים האחרונות הופיע סרו ב"הסנונית המבשרת את מותו של האביב" לצד עמנואל סנייר, ב"פרפרים" (2002) וב"חג שמח" (2005).