חמישה מסרטיו של הבמאי הצרפתי ז`אק דמי יוקרנו החודש בסינמטרם של תל-אביב, ירושלים וחיפה
כקולנוען ידע ז`אק דמי להפיק את המיטב מצוות טכני נאמן (ובו המלחין מישל לגראן) ומשחקנים שהכיר ואהב (ומעל כולם קתרין דנב ששיחקה בארבעה מסרטיו), הצליח לברוא - הרחק מאופנות השעה - עולם אכזר אך רך, לירי עד כאב, שיופיו והאלגנטיות שלו אינו מצליחים להסתיר את מלוא עומק חומרתו.
את סרטו הארוך הראשון "לולה" יצר ב- 1962. סרטו מ- 1953 "מפרץ המלאכים" (1963) יורד לחקר תהומות השאול. כוחו של הסרט "מטריות שרבורג" (1964) - מעבר לעידון המרהיב של הצבעים ושל התפאורה, ולעמידתו המזהירה באתגר הביצוע השירי של כל הדיאלוגים - נובע מהנושא המריר (אושר תמים שנחרב על ידי מלחמת אלג`יריה). ההצלחה הבינלאומית האדירה של הסרט איפשרה לדמי להגשים חלום ישן: ליצור קומדיה מוזיקלית יפהפייה וצבעונית בסגנון אמריקאי, "העלמות מרושפור" (1967).
ב- 1970 מביים דמי את "הנסיכה בעור חמור" – אגדה פיוטית ששואבת את השראתה מהאסתטיקה של איורי ספרי ילדים, מהפופ-ארט האמריקאי ומהסגנון הפנטסטי-המומצא של קוקטו.
דמי היה נשוי לבמאית אנייס ורדה שאף הקדישה לו שלושה סרטים ביוגרפיים, הראשון שבהם הינו "ז`אקו מנאנט" שאף הוא יוקרן בסינמטק.