פסטיבלים - Smallבמה 2007

פסטיבל התיאטרון ואמנויות הבמה באוניברסיטת ת"א יתקיים השנה תחת הכותרת "קו הזינוק"

הפסטיבל יתקיים בתאריכים 22-21 , 25-24 באוקטובר 2007 בבנין "מקסיקו", של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב. בין מטרות הפסטיבל: לתת במה למחזות מקוריים שנכתבו על ידי סטודנטים מהפקולטה לאמנות ומפקולטות אחרות , לקיים מסגרת יצירה השומרת על סטנדרטים מקצועיים, ברמת התוכן וברמת ההפקה, לחשוף יוצרים ושחקנים בפני אנשי מקצוע ולתת את הדחיפה הראשונה להצגות שלאחר מכן ימשיכו במסגרות הפרינג` השונות.

בפסטיבל שלושה מקבצים – כל אחד מהם כולל שתי הצגות קצרות, המוצגות ברצף, שאורכן ביחד כשעה וחצי. ובסך הכל - שש הצגות קצרות על פי מחזות שכתבו סטודנטים ובוגרים מהפקולטות השונות באוניברסיטה. בהצגות ישחקו שחקנים ותיקים לצד שחקנים צעירים, והן יבוימו על ידי בוגרי לימודי תיאטרון של בתי הספר השונים בארץ. במקביל להצגות שיועלו באולם יתקיים הפנינג חוצות שיכלול מופעי מוזיקה, מיצגים, תיאטרון רחוב, הקרנת סרטי סטודנטים ועבודות וידאו ויוצגו עבודות אמנות פלסטית וצילום.

הפסטיבל נוסד בשנת 2002, כדי לתת מסגרת לכותבים בחוג לתיאטרון להעלות את מחזותיהם על הבמה, תוך שיתוף פעולה עם במאים, מעצבים ושחקנים מן החוג. הפסטיבל נוהל על ידי סטודנטים ובוגרים של החוג ונתמכה על ידי אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה. עם השנים הפסטיבל הלך וגדל.

חברי הועדה האמנותית של הפסטיבל:יגיל אלירז, נאווה צוקרמן, המוזיקאי והמלחין רועי ירקוני , הרקדן והכוריאוגרף עודד גרף הדרמטורגית ליהיא ברזל-מלמד ועירא אבנרי.

הצגות הפסטיבל

נסורת

מונודרמה מאת: אמיר טייכר. בימוי וכוריאוגרפיה: מיכל רלוי. משחק: מיכל שפירא. עיצוב תפאורה ותלבושות: מירב נתנאל. עיצוב תאורה: מרטין עדין. אורך ההצגה: כ- 30 דק`

מונודרמה הבנויה כרצף אסוציאטיבי של רסיסי זיכרונות, המציפים את הגיבורה, כמעט בעל כורחה, בעודה ממתינה שהאורח שלה, שמסתגר בשירותים, ייצא משם סוף סוף. המחזה, שמתחיל כמעט כסטנד-אפ ציני ומריר, חושף לאט לאט את סיפור חייה הכואב והטרגי של הגיבורה. ככל שסודות העבר צפים ועולים, כך מתעצמת המטוטלת הנפשית שלה בין תחושת אפסיות, עליבות ואין-אונים לבין זעם ותאוות נקם הולכים וגדלים. אז מי הוא אותו אורח שמסתגר בשירותים, מה הקשר שלו לכל זה, ומדוע הוא לא יוצא משם?

ליד הים הנמוך

מאת: שלמה ניצן. עיבוד ועריכה: איסי ממנוב. בימוי: מיכאלה ליקא, איסי ממנוב. מוזיקה: דורון שלום. משתתפים: ליאור כהן-מוגרבי, יוסי כרמון, אלה פלס, שרון צור. עיצוב תפאורה ותלבושות: מירב נתנאל
עיצוב תאורה: מרטין עדין. אורך ההצגה: 35 ד`

המחזה על פי סיפורו של שלמה ניצן, אחד היוצרים החשובים בפרוזה של דור תש"ח. עלילת המחזה עוסקת בנחום צחור, גבר בשנות השלושים המוקדמות לחייו, העוזב את הצפון ועובר לים המלח. הגבר נוטש את אשתו ובנו הקטן, ומבקש לפתוח חיים חדשים כמנהל במפעל סביבתי. רגשות האשם רודפות אותו ומקבלות משמעות ממשית בדמות האשה שעזב וממנה הוא מבקש מחילה. דמות האשה תרדוף את מחשבותיו במשך כל חייו. במקום החדש הוא פוגש בלבנון, המבוגר ממנו בעשר שנים. הדמיון הרב והלא-מקרי ביניהם יוצר את התחושה שאולי הם אותה הדמות בשלבים שונים בחיים. צחור עובר לגור ליד הים הנמוך בניסיון להבין את המהות של תחושת הכישלון בחייו. לבנון מחליט להציב בפני צחור את המראה העלובה ביותר שהוא יכול להציב ביחס לעתידם: דמותו של וייס, בבואתם הפתטית בעשור מאוחר יותר. וייס, שיצא ממעגל העבודה, נאחז בתדמית של עבודתו בעבר כמנהל גדול. למרות שוייס נטש את בנו, חשוב לו מאוד שבנו יידע שיש לו אב. כאשר גם הסטטוס החברתי הזה נלקח ממנו, לא נותר לו אלא ללכת לדוג דגים בים הנמוך, ים המוות.

הסוודר האדום

מאת: ארז זהר. בימוי: רועי מושקוביץ. מוזיקה מקורית: אלעד ליבמן. משתתפים: יובל זמיר, דורי בן זאב, חגית בן-עמי, סנדרה שונוולד, עופר שפיר. עיצוב תאורה: מרטין עדין. אורך ההצגה: כ-55 דק`

כל אחד היה רוצה שאמא תסרוג לו סוודר אדום. גם אלישע גרינבוים רצה, אבל לאמו, סטלה, היו תכניות אחרות. הסוודר מיועד לשולמן, מנקה הרחובות. מכאן הולכת ונחשפת מערכת היחסים העכורה בין האמא לבן, כאשר האמא הופכת את הבן לזר ואת הזר (מנקה הרחובות) לבן. סטלה אינה לבדה במערכה. בעזרתה של רות קלופס, השכנה, אשר דואגת ללבות את האוירה, הן משלבות כוחות נגד אלישע. ושולמן? אין מה לדאוג לשולמן, הוא זוכה בכל הקופה – בסוודר ובשכנה. מאבקו וניסיונותיו הבלתי פוסקים של אלישע לשבור את מסך הברזל שאמו יצרה, מובילים את השניים למקומות בלתי צפויים.

איש גבוה אישה שמנה

מאת: עודד ליפשיץ. בימוי: אלינור קינן. מוזיקה: אלון ברגבאום. עיצוב תאורה: מרטין עדין. משתתפים: רועי צדוק, מרינה פיינגולד. אורך ההצגה: כ- 30 דק`

איש ואישה מנהלים שיחת סלון נינוחה בערב חורפי. האשה משתדלת לנצל את הפגישה לשיחה כנה על מצוקות העולם, ואילו הגבר מעדיף לשוחח על נושאים אחרים, פרי עברם המשותף, החביבים עליו.
אל תוך שיחתם, במפתיע, מתפרצת שתיקה קצרה. היא גוזלת את המילים שככל הנראה אמרו זה לזו.
מה לקחה איתה השתיקה? את הנאמר מוכרחים להשיב. ובכל זאת, היכן היא מסתתרת? והאם היא עדיין מאיימת? השניים מחליטים לצאת לקרב על מנת לגבור עליה ונכלאים למסע רב מלכודות של מילים, צלילים, משמעויות ופערים, בו הם נאלצים לשתף פעולה בניסיון להציץ, ולו לרגע, על פרצופה המאיים ולגלות מה צופן בחובו קשר השתיקה.

אינטראקט

מאת: גילית הולס. בימוי: לליאה גורמזאנו. עיצוב תאורה: מרטין עדין. משתתפים: מאיה בכר, אריאל כהן, דנה הס, מיקי ברקן, לירון סיניץ. אורך ההצגה: כ- 35 דק`

נערה נפרדת מאהובה החייל. הפרידה יוצרת חלל, אליו מגיחות "דמויות" ממיטת בדידותה. היא שולחת את אהובה לשדה הקרב, ו"שדה הקרב" זה חוזר אליה בלילות, במלחמה שלה עם עצמה, עם דמויות שהיא יוצרת לעצמה מתוך רצון לאינטראקציה.הטקסט הפיוטי עוסק בבדידות כמקום רומנטי ומנחם מחד, אך גם מסויט, מפורר ומאיים מאידך. האם הזמן הזה, שבו אנו מחכים לאהובינו, דוקר או מדגדג? ההצגה בנויה כתמונות מתוך חלום, והשפה הבימתית של המופע עשירה באלמנטים סוריאליסטיים

ריח הבורקס

מאת ובבימוי: מיקי פרחי. עיצוב תפאורה ותלבושות: מירב נתנאל. עיצוב תאורה: מרטין עדין. משתתפים: בוריס שיץ, עומר בן-ציון, ליאת פרידמן, איריס סופר, קטי סיבוני. אורך ההצגה: כ- 30 דק`

סאטירה חברתית מוטרפת, המצליפה בכמה מעמודי התווך של תרבותנו: כוחניות ובירוקרטיה, פוליטיקה ורפואה ציבורית, פולחן המוות והמרוץ להצלחה בחיים.ג`ון, גיבור המחזה, הוא מצליחן, המאבד בצורה מוזרה ביותר את מלינדה, אשתו. בעודו מנסה לחפש אחריה, הוא מגיע למקומות שגרתיים ומוכרים לכולנו הנהפכים, בחטף, להזויים ואבסורדיים לגמרי. השוטר החביב בתחנת המשטרה, הפקיד הסימפטי במשרד הפנים, המורה הרוחני, הצוות הרפואי בבית החולים – המחזה אינו פוסח על אף אחד מאלו.