מוזיקה - אחד אחד - סקירת הסינגלים

מאיר בנאי, מלכה אינגדשט, אוהד חיטמן, עדי כהן והסוכריות בסקירה החודשית

מלכה אינגדשט - "תחת עיניך"
(שב"ק מיוזיק)

את המדור הפעם החלטתי לפתוח עם מלכה אינגדשט. "תחת עיניך" שהיא כתבה, הלחינה ושרה כל כך מתאים לצניעות והעדינות שמאפיינת את השורשים מהם היא באה, עד שפשוט התחשק לי לחבק אותה מתחילת השיר ועד סופו. הקול העדין והענוג שלה כל כך שליו וקטן ומתיישב בדיוק מופלא על המילים המאוהבות שרקחה. התוצאה היא בלדה שקטה, ענוגה ורכה . מלכה מצליחה לקלוע במדויק למה שכל כך חסר אצלנו במוזיקה, ואולי גם בעם – פשטות והליכה עם הלב למקומות אליהם הוא לוקח. סינגל קסום ביופיו. פשוט ככה.

עדי כהן - "לא בטוחה"
(עצמאי)

יש בעדי כהן משהו חייתי, מתפרץ, כזה שטורף את החיים והופך את המוזיקה להר געש שמאיים להתפרץ. חיכיתי לסינגל שלה, באמת שחיכיתי, כי אחרי "כוכב נולד" היא נראתה כמו מישהו שבאמת יש לה סיכוי לעשות משהו עם מיתרי הקול שלה. והנה הגיע "לא בטוחה". אז נכון יש קצת יותר מדי פאתוס וקצת יותר מדי אנקות אבל יחד עם זאת "לא בטוחה" מראה איזה קול נקי וענקי יש לכהן להציע. היא מתפוצצת על השיר ועל המילים הנפלאות של תמיר חיטמן ומזכירה לי במשהו את אילנה אביטל בימי טרום הדיווה שלה. פתיחה מעולה, יאללה, עדי, תמשיכי להפציץ!

מאיר בנאי - "לך אלי"
(NMC)

דרך ארוכה עבר מאיר בנאי מ"שירו של שפשף" ועד "לך אלי". לעתים זו הייתה דרך חתחתים ולעתים דרך רצופת להיטים. דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו – את היכולת שלו לרגש מצד אחד ולהרים על הרגליים מצד שני. יש בו מעין שילוב נדיר בין רוק לבין איש של בלדות. ב"לך אלי" הוא לוקח טקסט של אברהם אבן עזרא והופך אותו למשהו עכשווי, נעים לאוזן ובעיקר אמיתי. ההפקה המינימליסטית עושה פלאים לקול של בנאי. אי אפשר להתכחש למשהו אמיתי כשהוא מגיע לאוזן, וכך "לך אלי" של בנאי מושמע נון-סטופ ברדיו. אז נכון, הוא לא חי בסרט הודי, ואין לו סטאר קוואליטי, אבל יש לו משהו הרבה יותר חשוב – אמת.

אוהד חיטמן - "חשבתי שיהיה רומנטי"
(עננה)

את אוהד חיטמן ראיתי די מזמן בהופעה חיה ב"תמונע". הוא הצליח אז להפנט אותי ולהפוך אותי לגרופית שלו לרקע קט. האנרגיות שהיו לו, החיות, החיוך הנבוך שעיטר את פניו כשכל הקהל שר איתו את "תגידי לו" נחרטו לי בראש. הבעיה היא שבאלבום השני שלו הוא לא מצליח לגעת בי, אפילו לא קצת. למרות שאני מנסה לא להעביר תחנה כשמתנגן "סתם עוד יום", אני לא תמיד מצליחה, וגם הסינגל השני אפילו לא מדגדג לי את הרגשות. השילוב הצרפתי בניחוח הבאגט רק גרם לי להתרפק עוד קצת על יוסי בנאי ז"ל שידע לעשות שאנסונים כמו שאפילו הצרפתים לא יודעים. השיר החדש של חיטמן נשמע קצת מחולטר (למרות שאין לי ספק שהוא השקיע בו דם, יזע ודמעות), כאילו היא ניסה לקחת כל מיני מרכיבים טובים ממקומות אחרים ולרקוח מהם שיר אחד מוצלח. לא הלך לו הפעם. אולי בפעם הבאה.

הסוכריות - "על הספסל בשדרה"
(התו השמיני)

הסוכריות שיחקו אותה בענק עם המנהל המוזיקלי שלהם. יעקב גלעד הוא אחת המובחרים והמשובחים בסקאלה שלנו בישראל, ומאוד מאוד סיקרן אותי מה הוא יצליח לעשות עם הקבוצה הזו. טוב, אז הסאונד הסמי-מרוקאי של כלי המיתר קצת הזכיר לי את "כנסיית השכל", אבל לא אכפת לי. יש משהו באנרגיה של "הסוכריות" שכבש אותי וגרם לי לא לחשוב מה היו אומרים על זה בכנסיה. נכון שציפיתי לקצת יותר מקוריות וייחוד מהסוכריות, אבל וואלה – הם העבירו לי קצת יותר מארבע דקות של פאן ושל סאונד טוב, אז למה להתקטנן על שיופים ושפצורים. אני נהניתי.