סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון לוקח אחריות
 

 
 
אני רוצה לקחת אחריות על דברים. ככה אני מחנך את הילדים שלי.., ואני יכול דרך המוזיקה לבוא ולעמוד מול אנשים בערב שמדבר על הדברים האלה, החל מדוח וינוגרד ואחריות של מנהיגים ועד אנשים כמוני שרוצים לחיות בצורה של לא `אחרי המבול`, אלא להיות אחראי לכל צעד שאתה עושה ולספור עד שלוש לפני שאתה עושה את הדבר הבא. ככה אני חושב שצריך לגדל את הילדים שלנו"
אלי לולאי, אקס רוקפור, באלבום סולו ראשון שמתמודד עם הכאן והעכשיו ובעברית


"היה לי צורך לחזור לשפה שהתנתקתי ממנה"
 
"עברתי מתחת גשר שבין ניו יורק/ לאיזו עיר רחוקה/ לא הבנתי איך אבל נולדתי אתמול/ מחדש/ רציתי לנשום רציתי לחיות/ את כל מה שעזבתי את החופש לזכור/ אל עולם מושלם אין עולם מושלם/ רק עוד סוף אחר"("אל עולם מושלם", מילים ולחן: אלי לולאי)
 
את העונג של שמיעת "סובב", אלבום הסולו הראשון של אלי לולאי, סולנה לשעבר של להקת "רוקפור", ליוותה תחושת הפתעה מסוימת שנבעה מהרעננות בלשמוע את לולאי שר בעברית, תענוג שנמנע מאיתנו בשנים האחרונות שבהן שר עם רוקפור באנגלית בקריירה החו"לית של הלהקה.
 
"אנגלית זו שפה שקל לי יותר להתגלגל איתה", אומר לולאי. "יש הרגשה שלטקסטים יש הרבה יותר מקומות לזרום אליהם. העברית קשה יותר לפיצוח מבחינתי. אני מתמודד אתה כבר כמה שנים ולומד להכיר ולכבד אותה, ולאהוב אותה מחדש והיום יש לי איתה הרבה פחות בעיות משהיו לי פעם. לקבל את העברית כשפה שלי זה מסע של הרבה שנים מהחיים. עם האנגלית זה גם היה פחות מחייב, כי זה לא ממש ממש שלי, וגם בגלל שמגיל צעיר גדלתי על דברים מחו"ל וזה הרגיש לי נוח. זה מה שהקיף אותי. לא גדלתי על מוזיקה ישראלית אלא על מוזיקה אנגלית, אמריקאית, ולכתוב באנגלית היה נראה לי הכי לגיטימי וטבעי".
 
"כשרחוקים מהבית מתגעגעים, לא זוכרים את כל הבעיות ואת הסיבות שבגללן ברחנו מהמקום. התגעגעתי. עכשיו יש לי הרבה ביקורת, ויש לי הרבה מה להגיד, ישראל היא מקום ממש לא פשוט להתמודד אתו, אבל היה לי צורך לחזור לכאן ולחזור לשפה שממנה התנתקתי לכל כך הרבה זמן, ולשבור את הראש על איך אני מפרק את הדבר הזה שוב ומצליח לייצר טקסטים בצורה הכי פשוטה, בלי להיות מופשט מדי, או מתחכם מדי. רציתי להביא משהו פשוט, לשים אותו על השולחן ולראות איך אני מצליח להיות הכי מתכוון והכי פשוט אבל גם הכי אמיתי. לא ויתרתי או משהו כזה. הפשטות לא באה מוויתור או מכניעה אלא להפך, מהרצון להיות ממוקד וקרוב יותר. אני חושב שפשטות היא אחד הדברים שהכי מסובך להגיע אליהם. אני לא יודע אם הגעתי חד משמעית למה שרציתי, יש לי עוד דרך, אבל אני חושב שזה בכיוון הנכון. באופן כללי קשה לי להיות מרוצה. יש לי מערכת חוסר שביעות רצון מאוד גדולה, ועם האלבום הזה אני מרגיש שזה טוב. אני מרגיש שזה בסדר. אני רואה את זה גם בהופעות. בכל פעם שאני שומע את השירים באלבום או מנגן אותם, זה עובד לי, וזה מה שרציתי. להרגיש הכי נכון והכי אמיתי אתם, ושמצד שני הם יהיו מלודיים ומרגשים וגם יזיזו את הבנאדם ששומע אותם".
 
"חיפשתי התחלה חדשה, לא מוכרת"
 
"מי היה, מי היה כאן קודם?/ מי רוצה לעזוב הכל עכשיו?/ איך מרוב אהבה הצלחנו להשאיר/ להשאיר אותך פצועה?/ תסבירי לעץ, לבן שגידלת שבגללו/ בסוף ניפול כולם אחד אחד./ רק שייתן לשבת בצל מתחת לענפים שבצילם/ ישב שמואל"("שמואל", מילים: אורנה כץ, לחן: אלי לולאי)
 
במה שונה אלי לולאי של הסולו מאלי של רוקפור? איזה דברים עשית אחרת מאיך שעשית אותם עם רוקפור?
 
"עשיתי הכל אחרת. כתבתי הכל לבד, עבדתי על מחשב, מה שלא הכרתי לפני כן, ושברתי את הראש איך לשבור את הכיוון. זה גם התחיל עם כיוון יותר אלקטרוני אבל מהר הבנתי שאני בנאדם פחות אלקטרוני, ושגיטרות תופים ובס עושים לי את זה אז חזרתי לכיוון הזה בשירים, אבל באמת חיפשתי לכתוב אחרת, לשיר אחרת, חיפשתי את הקול שלי. ניסיתי לבדוק איך שרתי קודם ואיך אני רוצה לשיר עכשיו, איך אני מוציא מהקול שלי משהו שלא היה שם לפני זה. יש אנשים ששמעו אותי באלבום הזה והתקשו לזהות אותי, יש משהו אחר בצורה שבה שאני שר באלבום הזה. אני מרגיש שאולי אף פעם לא שרתי כל כך אמיתי וכל כך מתכוון כמו באלבום הזה". 
 
12 שירים חדשים באלבום של לולאי, לא כולל בונוס, לחנים שלו לטקסטים שכתב בעיקר עם השחקנית אורנה כץ. על ההפקה המוזיקלית חתום לולאי ביחד עם רונן הילל.
 
"בהתחלה סיכמתי עם רונן שהוא יהיה הטכנאי של האלבום ומהר מאוד הבנתי שיש לו מה להגיד ומה להציע ושיש לו טעם טוב ונתתי לו לנהל את ענייני ההפקה המוזיקלית. הקשר עם אורנה כץ התחיל כשהיא ביימה אותי באחת מסדרות הדיבוב שעשיתי. היא באמת יודעת להשלים את מה שלי חסר בעברית, ונוצר בינינו חיבור מאוד מוצלח שהוא גם חברות טובה. בהתחלה כתבנו ביחד וידעתי שאיפה שאני לא מצליח להביע נכון את הדברים היא אמרה אותם בצורה הכי פשוטה והכי מוצלחת. בחלק מהטקסטים היו לי כמה שורות שכבר כתבתי, איזה רעיון מסוים שלפיו היא הלכה, ושירים אחרים, כמו `שמואל` למשל, היא כתבה לבד בשלב מאוחר יותר וזה משהו שלם יותר שהיא הביאה מזווית אחרת, זווית פוליטית יותר, נוקבת יותר, שמאוד אהבתי.
 
"היה לי מאוד חשוב לעשות את האלבום הזה עם מספר מצומצם של אנשים, וחיפשתי דווקא אנשים שאני לא מכיר, שיהיו חדשים לי. חיפשתי איזו התחלה חדשה, לא מוכרת לי, להתנתק מכל העולם שאני מכיר ולפנות למקום אחר. לשמחתי לא טעיתי בבחירה של האנשים בסיבוב הזה. רציתי למצוא אנשים שאני אוהב ומתחבר אליהם ונעים לי לעבוד איתם וכל הדברים האלה הוכיחו את עצמם".
 
חיוך אמריקאי
 
"אין חדש תחת השמש של קליפורניה/ שבתוך עצמה/ היה בי צד אחר/ שאמר זה עוד לא מאוחר/ רציתי לנשום רציתי לחיות/ אל עולם מושלם/ אין עולם מושלם/ רק עוד סוף אחר/ רצתי ברחוב סואן/ הייתי בכוכב אחר/ מילים שוב רצו לאחור/ רציתי לגמור עם / אתמול/ הכל יכול להיות אחר יודע שזה לא עובר/ בדרך אל ההיגיון רציתי לגמור עם אתמול" ("אל עולם מושלם", מילים ולחן: אלי לולאי)

 
בשורה "בדרך אל ההיגיון" שנמצאת גם בשיר "אל עולם מושלם" מתוך האלבום החדש, וגם בשיר "שוב לא שקט" מתוך האלבום הראשון של רוקפור, אפשר לקרוא את הדיאלוג החצי סמוי בין לולאי ללהקת האם אותה עזב למורת רוחם של שאר חבריה, שהמשיכו את פעילותם המוזיקלית בלעדיו, תחת אותו שם.
 
"ההתלבטויות התחילו מזה שבאמת הרגשתי שמשהו לא מתנהל בצורה מספיק נעימה, לא כמו שאני רוצה", אומר לולאי. "אני לא יכול לשים אצבע מאשימה על משהו או על מישהו. כשאתה עושה מסע כזה ארוך של ארבע שנים בחו"ל, שלוש מאות ומשהו הופעות, פעם חימומים של הרכבים גדולים ויום אחרי זה הופעה לפעמים מול הברמן של המועדון, או במקרה היותר טוב מול חמישים איש, וככה עליות וירידות כל הזמן, ובנוסף לבלות את כל הזמן אחד עם השני, אני חושב שגם כשאתם חברים טובים זה מאוד לא פשוט. זה לא שגומרים הופעה וחוזרים הביתה, אלא הולכים לישון יחד, קמים יחד, שותים קפה יחד, כולם צריכים לעמוד בזמנים, ואז נסיעה של עשר שעות במקרה הטוב, וצריך לשים על הפרצוף חיוך כזה אמריקאי כי זה ארה"ב ואצלם אין הנחות, אתה לא עייף ולא רעב ולא עצבני, הכל כאילו בסדר כל הזמן, מעל פני השטח, כי זאת המנטליות, ואני לא ממש התחברתי למנטליות הזאת כי אני מאמין באיזה סוג של אמת, שכשאתה עייף אז אתה עייף... וזה הציק לי כל הדברים האלה.
 
"אז פשוט היה מעייף מבחינת הנסיעות והטירוף של החיים האלה, הנוודיים. נסיעות ארוכות, ואקסטרים, ובלגנים ומריבות וויכוחים והופעות טובות והופעות מתסכלות ומלא פסטיבלים, הזוי ביותר. באמת כמו בסרט של דייויד לינץ` או משהו כזה. הגענו למקומות שאני חושב שאף אמריקאי שפוי לא היה בהם, ממש חרשנו את ארה"ב.
 
"והכי קשה היה לי עם הגעגועים לענת, אשתי ולילדים, שגם להם כבר היה איזה משבר אמון בי. כשהייתי אומר להם שאני נוסע רק לשבועיים זה לא היה מקובל עליהם כבר שאני אסע, וזה קרע לי את הלב. תקופה שפשוט הם גדלו ולא הייתי כאן. גם הילדים שלי, וגם סלבה וורוניקה, שהם ילדים שאני משפחה מארחת שלהם. דיברנו רק בטלפון ובמיילים וכאלה, ואני אז בקושי ידעתי מחשב, הייתי בתחילת המיילים, וכל אימייל היה נראה לי כמו שיגור... לא הבנתי כלום במחשבים, למדתי הכל רק באלבום החדש. עכשיו אני האקר ממש..."
 
"אחת המחלוקות ביננו הייתה על הכיוון המוזיקלי"
 
ההפתעה הנעימה הנוספת היא לשמוע אותך בהקשרים מוזיקליים שונים מהפסיכדליה הסיקסטיזית שכך כך מזוהה עם רוקפור
 
"קודם כל אני בנאדם עם הרבה צדדים. לפעמים אני לא חד בדברים שאני רוצה להגיד, אני לא איזה לידר כריזמטי שמייד סוחף אחריו המונים. לפעמים אני מתבלבל, לפעמים מכוון, יש בי כל כך הרבה רגעים, וככה גם במוזיקה. אני אוהב הרבה דברים. ככה גם כשהייתי ברוקפור. הם לקחו לכיוון מאוד מסוים, ובאמת אחת המחלוקות שלנו בשנים האחרונות היו לגמרי על הכיוון. אם הייתי ממשיך שם לא הייתי לוקח את רוקפור לכיוון שאליו לקחתי את עצמי, אבל בכל זאת אני חושב שזה נתקע שם באיזשהו מקום, וחשבתי שצריך לשנות ונתקלתי באיזה חוסר הסכמה לגבי מה שרציתי לשנות, ואמרתי, `אוקיי, לא, אז לא`. גם היום, כששמעתי את האלבום החדש שלהם, אני חושב שהוא יפה מאוד, אבל הוא עדיין נמצא מאוד במקום הזה שזה כל הזמן היה בו, ואני באמת מפרגן, שוב, זה אלבום יפה, אבל מצד שני, אם הייתי יחד איתם הייתי רוצה לעשות את הדברים אחרת, וגם בגלל זה נפרדתי מהם, ואני מאוד שלם עם ההחלטה שלי. אני מרגיש הרבה יותר שלם עם מה שאני עושה עכשיו. לי אישית זה היה הרבה יותר נכון".
 
אתם בקשר כלשהו היום? יהיה איחוד?...
 
"אנחנו לא בקשר ואני באמת לא יודע. למדתי לעולם לא להגיד `לעולם לא`, אבל כרגע אני ממש אוהב מה שקורה לי ואני רוצה להאמין שלא נתאחד, אני רוצה להאמין שלהיות לבד זה מה שאני צריך לעשות. כרגע זה גורם לי להרגיש טוב ולהרגיש שאני במקום הנכון, עם כל ההתמודדויות של זה. הייתי כל כך הרבה שנים עם ההרכב הזה והיינו כל כך רגילים אחד לשני והיינו חברים וזה לא פשוט. התגלגלתי עם ההחלטה הזאת איזה שנה וחצי, אבל הרגשתי שאני חייב לשנות. זה אומץ וזה אחריות וזה לדעת שאתה מתחיל מחדש וזה ממש לא פשוט, אבל מה שכן פשוט זו ההרגשה הנפלאה הזאת שכל פעם שקורה משהו רק אני מתמודד איתו. בפעם הראשונה זה אני מול עצמי וזו הרגשה גדולה מאוד של סיפוק ושל הבנה והארות. זה משהו שלא חוויתי קודם אז בעיניי זה מצוין". 
  
"אני רוצה לקחת אחריות על דברים"
 
בעקבות האלבום החל לולאי להופיע עם הרכב שכולל את רונן הילל בקלידים, דנה אביתר על בס, אושרי קרפל על התופים וזיו מורן בגיטרה, במופע שמכיל את שירי האלבום החדש ומספר שירים של רוקפור משני האלבומים הראשונים שנכתבו עדיין בעברית.
 
 ב-4 בפברואר תוכלו לראות גם אותו, בין יתר ההרכבים שיופיעו במסגרת הערב "אחריות הימים", ערב שארגן דדו מילמן שמציע  "לבדוק לאן פניה של מדינת ישראל בשנות ה- 60 לקיומה" בעקבות דו"ח וינוגרד ועוד. "הגיע הזמן לקחת אחריות, להסתכל סביב ולומר משהו, לשיר משהו שלפני שיהיה מאוחר", כותב מילמן בקומוניקט
 
"אני הצטרפתי כשקראתי את המילה `אחריות`", אומר לולאי. "אני באמת חושב שזו אחת הבעיות פה, לפחות מהזווית שלי. אני רוצה לקחת אחריות על דברים. ככה אני מחנך את הילדים שלי, וכשקוראים לי למשהו כזה, ואני יכול דרך המוזיקה לבוא ולעמוד מול אנשים בערב שמדבר על הדברים האלה, החל מדוח וינוגרד ואחריות של מנהיגים ועד אנשים כמוני שרוצים לחיות בצורה של לא `אחרי המבול`, אלא להיות אחראי לכל צעד שאתה עושה ולספור עד שלוש לפני שאתה עושה את הדבר הבא. ככה אני חושב שצריך לגדל את הילדים שלנו, ולא בשיטה של לא אכפת לי מזה שאחרי. וברגע שהדבר הזה יקרה פה יהיה הרבה יותר קל לקבל גם את האחר, שבגדול זה העם השני שמולו אנחנו חיים במקום הקטנצ`יק הזה, ומכל הסיבות האלה הצטרפתי לערב הזה שבעיניי הוא חשוב. וכמובן, מעבר לכל, איפה שאפשר לנגן ולעשות טוב לאנשים, ויש אנשים שבאים לשמוע מוזיקה ולשטוף את הראש מכל הדברים שיש להם בקופסה, אז מה טוב".
 
 
 אלי לולאי, "סובב", הד ארצי.
 
"אחריות הימים – מוזיקה עם מסר ועם חוש הומור " יתקיים ביום שני, 4 בפברואר ב-22:00 בארבי תל-אביב .  בין המשתתפים: כפיר אפשטיין, סגול 59, "קרפלך", "מלחמה – אופרת רוק" ועוד. מנחה: דדו מילמן.

למועדי מופעים >

03/02/2008   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. אוהב מאוד את השיר"שמואל"
ניב , ראשל"צ (12/07/2008) (לת)
1. אלי לולאי אומן ענק -מגיע לו להצליח
ליליאן , ראשל"צ (12/07/2008) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע