הרביעייה הירושלמית פותחת את עונת הקונצרטים  במוזיאון תל-אביב לאמנות בתכנית ובה שלוש רביעיות כלי קשת: מוצרט  - רביעייה מס` 17 בסי סמול מזו`ר ק. 458 "הצייד",  בטהובן – רביעיית כלי קשת  מס` 2 בסול מז`ור אופ` 18 מס` 2,  סמטנה – רביעיית כלי קשת מס` 1 במי מנור "מחיי".
 
חברי הרביעייה הירושלמית הם: אלכסנדר פבלובסקי -  כינור, סרגיי ברסלר -  כינור, עמיחי גרוס – ויולה, קיריל זלוטניקוב -  צ`לו.

 על היצירות
 
הרביעייה ק. 458 היא הרביעית מבין "רביעיות היידן", שכתב מוצרט בהשראתו ובתמיכתו של היידן. מוצרט החל לעבוד על היצירה ב-1783 וסיים אותה רק כשנה לאחר מכן, זמן עבודה ממושך למדי. כמו כן, במהלך אותה שנה ערך ליצירה ארבע גרסאות שונות, אשר תוויהן מלאים במחיקות ותיקונים. יש בכך משום שבירה של מיתוס רווח שאומר שמוצרט כתב את יצירותיו בעיני רוחו, עוד בטרם העלה אותן על הכתב. זוהי יצירה פשוטה וקליטה יחסית, או כפי שהגדיר אותה לאופולד מוצרט "מעט קלה יותר", אך עם זאת מן המרעננות ומלאות החן שברביעיות שמוצרט כתב. בפתיחת הפרק הראשון מוצג נושא המזכיר תרועת קרנות ציד, והוא שהעניק ליצירה את כינויה. כינוי זה, כמו רוב הכינויים שהוצמדו ליצירותיו של מוארט, ניתן ליצירה לאחר מותו של המלחין, כחלק מנוהג שיווקי שרווח במאה ה-19. הפרק השלישי והאיטי מהווה  ניגוד לקלילות ולהומור הדק של שאר פרקי היצירה, בהציגו נושא ראשון ארוך ומפותח במיוחד, וכן ובעומקו הרגשי של הפרק כולו.
 
הרביעייה השנייה שכתב בטהובן באופוס 18 נכתבה בין השנים 1798 ו-1780 והיא מהווה דוגמא ראויה לתהליך כתיבה ארוך ואינטנסיבי של המלחין סביב יצירה אחת, גם כן בדומה לרביעיית "הציד" של מוצרט. גם מוצרט וגם בטהובן השקיעו דווקא ביצירות היותר "קלאסיות", קצרות יחסית וכביכול קלילות יותר זמן ואולי גם יותר מאמצים מאשר ביצירות ה"מודרניות" יותר בסגנונן. מכל שש הרביעיות באופוס 18 זוהי אולי דווקא ה"קלאסית" מכולן, והשפעתו של היידן ניכרת בה באופן בולט. הזיקה להיידן מתבטאת בין השאר בניסיון להעביר את רוחה של הקומדיה דרך מדיום צלילי, דבר המתבטא במיוחד בפרק הראשון.  בשל אופייה המתנגן והחינני זכתה היצירה ברבות השנים לכינוי "המחמאות", וגם בימינו נהוג לעיתים לכנותה כך.
 
רביעיית כלי הקשת מס` 1 במי מינור מאת סמטנה, שנכתבה בשנת 1876, נחשבת לאחת מן היצירות הקאמריות הראשונות שניתן להגדירן כתוכניתיות באופן מובהק. כמו כן היא נחשבת לציון דרך משמעותי בהתפתחות הפן האוטוביוגרפי שהמלחין מרשה לעצמו לחשוף ביצירתו. סמטנה כתב את היצירה בערוב ימיו, לאחר שעבר להתגורר אצל בתו ביאבקאניס, אזור כפרי בצ`כיה, בעקבות קשייו להסתדר לבדו, בין השאר בשל התחרשותו המוחלטת. עם סיום הכתיבה, סמטנה שלח מכתב לחברו יוזף סרב-דברנוב, ובו כתב בפירוט על הרקע לכתיבת היצירה וכן פרט את הרקע לכתיבת כל פרק ופרק. "כוונתי הייתה לצייר תמונות צליליות של חיי", כתב, והוסיף ותאר את היצירה כ"פחות או יותר יצירה אישית המיועדת לארבעה כלי נגינה המשוחחים ביניהם על אותם דברים אשר עינו את נפשי ואינם עוד... לא הייתה לי כל כוונה לכתוב רביעייה באחת מן הנוסחאות הקיימות, עליהן שקדתי במידה מספקת בימי היותי סטודנט לתיאוריה". 
  
 
הקונצרט יתקיים ביום רביעי, 5 בנובמבר 2008 ב- 20:30 במוזיאון תל-אביב לאמנות.