הכנר הנודע עברי גיטליס יחבור לפסנתרן אילן רכטמן ולצ`לן הלל צרי לקונצרט מיצירות ברהמס, קרייזלר ומנדלסון במוזיאון תל-אביב.
 
עברי גיטליס, מגדולי הכנרים החיים כיום, נולד בחיפה בשנת 1922. כאשר ברוניסלב הוברמן שמע את נגינתו, הוא שלח אותו לקונסרבטוריון של פריז, שם השתלם אצל ז`ק טיבו וז`ורז` אנסקו. לגיטליס קריירה עשירה של עשרות שנים. הוא הופיע בעולם בין השאר עם התזמורות הפילהרמוניות של ניו יורק, ברלין, וינה וישראל. בשנות ה-80 התמנה עברי גיטליס לשגריר של רצון טוב מטעם אונסקו. מאסטרו גיטליס נחשב לאחד הכנרים המוכשרים ביותר בדורו ורבות מהקלטותיו נכנסו לקלסיקה של עולם התקליטים. תקליטו הראשון עם מוזיקה מאת אלבן ברג זכה בפרס Grand Prix du disque. גיטליס גם ניגן בקונצרט הבכורה של כמה וכמה יצירות חשובות בנות זמננו, בין השאר ביצירות מאת ברונו מדרנה, וקסנקיס.
 
מאסטרו גיטליס היה גם שחקן קולנוע מבוקש והשתתף במספר סרטים בהם סנסה (2003), סיפורה של אדל א. (1975), ואחרים. עברי גיטליס מקליט בחברת התקליטים החשובה Decca. הקלטתו האחרונה עשרים וארבע קפריצי`ו לכינור סולו זכתה לתשבוחות רבות. 

על היצירות
 
יוהאנס ברהמס – סונטה לכינור ולפסנתר מס` 3 ברה מינור אופוס 108
 
את הסונטה השלישית והאחרונה שלו כתב ברהמס בין השנים 1785-7. זו יצירה דרמטית וסוערת, אפלה לעיתים, ויש הטוענים כי ברהמס חוזר בה להלך הרוח המאפיין את הקונצ`רטו הראשון לפסנתר שכתב בצעירותו, קרוב לשלושים שנה לפני כן. היצירה הוקדשה להנס פון בולוב, פסנתרן ומנצח שהרבה לבצע מיצירותיו של ברהמס. כמה מבני התקופה מצאו קשר בין הלך הרוח השולט ביצירה לבין דמותו הסוערת והעצבנית של פון בולוב. היצירה בוצעה בבכורה ב-1988 בבודפשט על-ידי הכנר הובאי וברהמס עצמו ליד הפסנתר, ושבועות אחדים לאחר מכן על-ידי יואכים וברהמס בוינה. 
   
פריץ קרייזלר- מבחר קטעים לכינור ולפסנתר
 
פריץ קרייזלר נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר על התפתחותה של אומנות הביצוע במאה ה-20. סגנון הנגינה שלו בכינור שם דגש על נגינת "וויברטו", על צליל חם ואינטנסיבי ועל גישה חופשית בבחירת הטמפי והאינטרפרטציה. קרייזלר כתב בעיקרה מיניאטורות לכינור או לכינור בלווי פסנתר, הנושאים אופי רומנטי ווירטואוזי. כמה מהם מנסים להתחקות אחר סגנונות של מלחינים מתקופות עתיקות, בהם טרטיני וויואלדי. עוד כתב אופרטות אחדות, שירים, רביעיית כלי קשת ומספר קדנצות לקונצ`רטי מפורסמים (בין השאר בטהובן, ברהמס ופגניני) אשר מנוגנות עד ימינו על ידי טובי הכנרים.
 
פליקס מנדלסון- שלישיית פסנתר מס` 1 ברה מינור אופוס 49
 
מנדלסון כתב את שלישיית הפסנתר אופוס 49 בשנת 1939, בהיותו בן עשרים בלבד. בשלב זה בקריירה שלו, מנדלסון הוא כבר מלחין מנוסה שיצירתו נמצאת בלב ליבו של השיח המוזיקלי של אותם ימים. השלישייה אופוס 49 היא דוגמה מאלפת ליכולת של מנדלסון ליישב בין סתירות -  לנושא הפותח את היצירה אופי של שיר לירי, ומנדלסון יוצק אותו לתוך מבנה מורכב ומפותח (זהו פרק ארוך במיוחד המונה לא פחות מ-615 תיבות) תוך שימוש מתוחכם בצורת הסונטה הקלאסית. תפקיד פסנתר וירטואוזי מאד, ובאופן כללי רומנטי יותר ברוחו  והיצירה נמנית על היצירות המנוגנות ביותר, הן במכלול יצירתו של מנדלסון והן ברפרטואר הקאמרי בכלל.
 
 
הקונצרט יתקיים ביום שלישי, 17 בפברואר 2009 ב-20:30 במוזיאון תל-אביב לאמנות.