שבוע הקולנוע הליטאי יתקיים בין התאריכים 26-17 בפברואר 2009 בסינמטקים בתל-אביב, בחיפה ובירושלים. 

לקולנוע הליטאי יש היסטוריה ארוכה, המתחילה משנת 1909, שבה נוצר הסרט הליטאי הראשון. הקולנוע הליטאי התפרסם במהלך השנים בזכות קולנוע עלילתי בעל עומק פילוסופי וסרטי תעודה העשויים בצורניות מרשימה.  סרטים אלו, שכבר זכו לשם "הדוקומנטרים הליטאים הפיוטיים", מוקרנים בפסטיבלים המובילים בעולם וזוכים לעיתים קרובות בפרסים.

שבוע הקולנוע הליטאי בישראל מציג דוגמאות מן השנים האחרונות למגמות אלו. בתכנית יוצגו סרטיהם של במאי בעלי שם ומוניטין לצד יוצרים צעירים. הנושאים בתוכנית נעים בין חיי היומיום בליטא ועד לשאלות אוניברסליות וקיומיות.

את סרט הפתיחה יכבד בנוכחותו  במאי הסרט שרונאס בארטס.

רשימת הסרטים:

חופש (ליטא/ צרפת/ פורטוגל 2000)

בימוי: שארונס בארטס. משחק: ולנטינס מאסאלסקיס, פטימה אנפלאול, אקסל ניומן . למי שאוהב את הקולנוע האמנותי חמור הסבר של יוצרים כמו בלה טאר, תאו אנגלופולוס, אלכסנדר סוקורוב ואנדריי טרקובסקי, מזומנת חוויה אינטלקטואלית-קולנועית מפעימה בסרטיו של המאסטרו הליטאי שארונס בארטס. "קולנוע של המתנה" מכנים המבקרים את היצירות שהפציעו מהגוש המזרחי אחרי נפילת הקומוניזם ובארטס הוא מיוצריו המובהקים של הגל הזה. סרטים המתארים את ייאושם של בני אדם שאינם מצליחים להשתחרר מעברם, ומאידך אינם מוצאים תקווה בעתיד. מכיוון שכך, בסרטיו אין (או כמעט אין) דיאלוגים והעלילה המופשטת לעתים עוברת דרך אימאג`ים בעלי אסתטיקה מוקפדת. "חופש" מתרחש על החוף האטלנטי של מרוקו, שני סוחרי סמים ונערה נמצאים במנוסה לאחר שעסקה שלהם נכשלת. דיזי, רוטאמון ופאביה צועדים בלילות ומסתתרים במהלך הימים. נודדים מנווה מדבר אחד למשנהו, הם מאבדים את דרכם ומגיעים אל מכרה ישן בו חיות שתי משפחות בעוני קיצוני. אנשים אלה מקבלים אותם לקהילתם. עד שיום אחד דיזי הורג את אחד הגברים. ושוב נאלצים השניים לברוח אל המדבר, אבודים יותר מאי פעם... המסע שלהם חושף את היחסים המורכבים בין הדמויות ואת הכמיהה האנושית לחופש. אין צורך במילים במצב הזה ואכן, כמו בכל סרטיו של בארטס, הסיפור עובר עם מינימום פטפטת. הסרט זכה בפרס מיוחד בפסטיבל ונציה 2000.(96 דקות, צרפתית וברברית), תרגום לאנגלית. הקרנה חד-פעמית בנוכחות הבמאי .

מסדרון (ליטא/ גרמניה 1994)

בימוי: שארונס בארטס. משחק: דייבה קסיוויקנה, מנטוידאס יאנליונאס, בארטס. בארטס מתאר את סרטו השני כסרט "על הקיצוניות של תשישות הנגרמת על ידי בדידות, אגרסיה ואהבה בחוויה הפוסט-סובייטית". הסרט מתרחש בשיכון מתפורר בבירת ליטא וילניוס, ומתפתח כקולאז` אסוציאטיבי של קרעי זיכרונות, רסיסי חוויות ואירועים אקראיים בקרב דיירי הבניין – כולם קשורים באמצעות מטפורה של מסדרון, מעבר בין "אתמול להיום, המכיל הרבה דלתות". כמו בכל סרטיו הגיון נרטיבי מקובל מפנה את מקומו לטובת שירה קולנועית צרופה, המושגת גם באמצעות צילום שחור-לבן מרהיב. (80 דקות, ללא דיאלוגים)
 
לעוף בחזרה לאדמה (ליטא/ גרמניה 2005)

בימוי: ארונס מטליס. לאחר החלמתה של בתו הקטנה ממחלת הלוקמיה, בחר ארונס מטליס לחזור אל מחלקת הילדים חולי הסרטן בבית חולים בוילניוס, על מנת לתעד את חיי היום יום של הילדים המאושפזים במקום. מטליס עוקב אחרי הילדים החולים והוריהם מבלי לגלוש למניפולציות רגשיות או לסנטימנטליות. אפילו בשלבי המחלה הקשים ביותר מראים הילדים יכולת הסתגלות מדהימה למצבם ומנסים להמשיך בשגרה – מתאמנים בקרטה, מפנטזים על המבורגרים וקולה, תוך כדי אכילת מרק כרוב דלוח של בית חולים, או סתם מודאגים מה יהיה צבע שערם כשיצמח בחזרה. מטליס משלב צילומי סטילס בשחור-לבן של הילדים בין הסצנות השונות, כרמז על תחושת המוות המרחפת על המחלקה, וגם כניגוד לחיות העצומה של הילדים. (52 דקות, ליטאית ורוסית, תרגום לעברית ואנגלית)

אוקו אוקאי (ליטא 2006)

בימוי: אאודריוס  סטוניס. סרט תיעודי פיוטי ומדיטטיבי, מלא באימאג`ים של תנועה, זקנה וגוף אנושי. המצלמה של סטוניס חוקרת מקרוב את פעילותיהם של אנשים מבוגרים ומדגישה את העובדה שזיקנה אינה חייבת להיות המתנה לנשימתך האחרונה. (30 דקות, ליטאית, תרגום לאנגלית).

סבתא וסבא (ליטא 2007)

בימוי: גידרה בינורויטה. סרט תיעודי המבוסס על סיפור חייהם של סבה וסבתה של הבמאית, אשר הוגלו בשנת 1948 לסיביר על ידי השלטונות הסובייטיים. הסרט משלב חומרי ארכיון מהתקופה עם אלבומים משפחתיים ואנימציה. דיוקן אינטימי המתאר את ניצחון הרוח האנושית.(28 דקות, ליטאית, תרגום לאנגלית)

אני משאירה לך את ילדי (ליטא 2005)

בימוי: ליליה קופאץ`. סרט תיעודי המשחזר סיפור אהבה טרגי מתקופת מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה הסתיר פראנאס לאוצויצ`יוס בביתו שבכפר טלשיאי נערה יהודיה, רות גורביץ`. הם מתאהבים ונולד להם בן טלספור. אהבתם עלתה להם בחייהם, כי אחד השכנים הלשין לשלטונות הנאצים ושניהם הוצאו להורג ביום האחרון שלפני כניסת הכוחות הסובייטיים לכפר. פראנאס הליטאי יכול היה להציל את עצמו, אך העדיף למות עם אהובתו. טלספור גודל בסתר על ידי אחותו של פראנאס יאדויגה, שעדיין מתגוררת בכפר. אחיה של רות, יעקב, שבזמן המלחמה היה כלוא במחנות ריכוז ושרד, בא לביקור בכפר מישראל בשנת 2005. הסרט מתעד גם את ביקורו בכפר ואת המפגש עם האישה שהצילה וגידלה את אחיינו. (40 דקות, ליטאית, תרגום לאנגלית)