רביעיית כרמל, חוזרת ל"שטריקר בענב" וחוברת לפסנתרן הישראלי הזוכה כיום להצלחה בינלאומית, בנימין הוכמן.  לצד רביעיות נודעות מאת בטהובן ושוברט כוללת תכנית הקונצרט המשותף ביצוע נדיר לחמישיית הפסנתר מאת  ברטוק, יצירה מוקדמת ובלתי מוכרת הכתובה ברוח הרומנטיקה המאוחרת. 

מאז הופעת הבכורה שלו כסולן עם הפילהרמונית הישראלית בניצוח פנחס צוקרמן באולם קרני בניו יורק (2004), ניגן בנימין הוכמן עם תזמורות נודעות, בהן הפילהרמונית של ניו-יורק והסימפונית של שיקגו. הוכמן מופיע באולמות החשובים בעולם, בהם, מוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק, מרכז קנדי בוושינגטון, אודיטוריום הלובר בפריז, הקונצרטחבאו באמסטרדם ועוד. הוא משתתף בקביעות בפסטיבלים החשובים באירופה (לוצרן, וורביה), בארה"ב (מרלבורו, רביניה) ובישראל (פסטיבל ישראל).
 
הוכמן נבחר לתכנית האמנים הצעירים היוקרתית של האגודה למוסזיקה קאמרית במרכז לינקולן בניו יורק וממשיך להופיע במסגרת זו. כמו כן שיתף פעולה עם רביעיות טוקיו, מנדלסון, קזלס, ירושלים ועוד. בין הפרסים הרבים שבהם זכה ניתן לציין את הפרס מטעם מכון קרטיס, פרס הפסנתרן המצטיין בפסטיבל וורביה, פרס פרטוש ופרס המוזיקה הקאמרית בתחרות מלבורן. הוא בוגר מכון קרטיס בפילדלפיה ובית ספר מאנס בניו יורק, שם למד אצל קלוד פרנק וריצ`רד גוד בתמיכת קרן התרבות אמריקה-ישראל וקרן שגאל. 

על התכנית

הרביעייה בפה מינור, אופ`  95, מאת בטהובן, "סריוזו"

היצירה שנכתבה בשנת 1810, מסמנת את קו התפר בין הרביעיות של תקופת שיא בשלותו לבין הרביעיות המאוחרות של שנות חייו האחרונות. זו יצירה מיוחדת במינה: מתומצתת, עתירת ניגודים ואקספרימנטלית במידה רבה. בפרק הראשון נמצא ניגודים קיצוניים ותכופים בין זעם ומרדנות לבין הבעה רכה והשתפכות הנפש. הפרק השני מציג שלושה עולמות מוזיקליים נבדלים: צעידה מהוססת כלפי מטה של הצ`לו, מנגינה רוויית תוגה וגעגועים בכינור ופוגה הנובעת מנושא המוצג בוויולה. שלושת המרכיבים הללו משתלבים לאורך הפרק בצורות שונות ומובילים לשיא דרמטי. הפרק השלישי, סקרצו, צבוע גם הוא בצבעים כהים, שועט קדימה ומלא ניגודים. הפרק האחרון בתנועה שוטפת וברוח רומנטית מלאת מעוף מוביל לשיאים של מצלולים תזמורתיים. בסיום המפתיע רוח הנכאים ששרתה על היצירה כולה מתחלפת פתאום בהתפרצות צהלה עליזה במעבר חריף שאין לו אח ורע בספרות המוזיקלילית.
 
פרק הרביעייה בדו מינור, ד. 703, מאת שוברט

הפרק נכתב ב- 1820 ושוברט הטמיע בו חותם אישי ייחודי, הפותח צוהר לסגנונו הבשל, והסולל את הנתיב אל יצירותיו הקאמריות הממשמשות ובאות, בהן הרביעייה ברה מינור "המות והעלמה". בפרק עצמו יש העזה בלתי רגילה, גם לגבי שוברט, בעיקר בתחום ההרמוני. הכל טמון ונובע כבר מגישושי הפתיחה הנישאים בריטוט, ומהם מתגבש הנושא הראשי המתנפץ בריגוש דרמטי ומתנשא גלים-גלים. רק סיומו של הפרק - הסוגר מעגל בשובו אל צלילי הפתיחה – מציע השלמה ורוגע.  

חמישיית פסנתר מאת ברטוק

לצד יצירותיהם הידועות, הדרמטיות והסוערות של בטהובן ושוברט מציע קונצרט זה הזדמנות נדירה להתוודע לאחת מיצירותיו המוקדמות והלא מוכרות של ברטוק, הפותחת לנו צוהר לשפתו המוזיקלית המוקדמת, טרם גיבש את סגנונו המודרני הנועז. חמישיית הפסנתר מאת ברטוק נכתבה ב- 1904, בהיות המלחין בן 23. היא כתובה בהשפעה ברורה של מורשת חמישיות הפסנתר הרומנטיות הגדולות. ארבעת פרקיה הנרחבים קשורים זה לזה מבחינה תמטית באופן שרומז להשפעתו של ליסט. בסגנונה המוזיקלי היא הולכת בעקבות ברהמס, דבוז`ק, ריכרד שטראוס ודוחנני, אך ניכרים בה גם ניצנים לשפתו העתידית של המלחין והשפעת המחולות ההונגריים העממיים. זו יצירה משוכללת ומפותחת שערכה אמנותי ולא רק היסטורי. 

  
הקונצרט יתקיים ביום חמישי, 14 במאי 2009 ב-20:30במרכז ענב לתרבות. לרכישת בטל`: 03-5466228 שלוחה 1.דוא"ל: chamber@icm.org.il.