מיינסטרים חסר השראה
 
אנשים בעולם מתחלקים לאומללים, ולאומללים באופן נורא. כך לפי וודי אלן, הפורש שוב את משנתו הניהיליסטית והפסימית בסרט החדש "איש ללא הגיון". אייב לוקאס (חואקין פיניקס) השיכור השמן והאימפוטנט, הוא אמנם פרופסור נערץ לפילוסופיה, ונשים מכל הסוגים נופלות לרגליו, אך הן בקושי מעוררות בו ענין. לא ריטה (פארקר פוסי) אחת המרצות היפות בקמפוס, בת גילו שמאסה בבעלה, ולא תלמידתו הצעירה והמשובבת ג'ייל (אמה סטון).

אלן מוצא בהינף קולמוס פתרון שרירותי לגיבורו האומלל: אייב מחליט לבצע רצח. הוא ירצח שופט מושחת שמתעמר באשה מסכנה. מהלך זה, כמו הסרט כולו, מוגש בקלילות האופיינית לאלן, אך הוא כלל לא משכנע.

היצירה שעולה בהקשר זה, ואף מוזכרת בסרט, היא "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי. שם, סטודנט רוצח מלווה בריבית, למען הצדק החברתי, ומתוך מצוקה כלכלית. לרצח, מסתבר, יש השפעות נפשיות מרחיקות לכת, ואותו סטודנט, רסקולניקוב, עובר מסע ייסורים. אבל הרוצח שלנו, אייב, מרגע הגיעו להחלטה, מתמלא עזוז ותקווה, שכן לפתע משהו חדש מסעיר את חייו, והוא נדרש לתכנון מורכב וסודיות, וזה הרבה יותר מעניין מלדקלם משנתם של פילוסופים צדקניים בפעם המיליון.

פשע מושלם כזה, בו לרוצח אין מניע, מזכיר את אחד מגדול סרטיו של היצ'קוק, "זרים ברכבת" – בו שני זרים מחליטים להחליף ביניהם רציחות כדי שלא יימצא מניע. זהו סרט אפל ומותח, בו הרציחות מעוגנות היטב בתסריט, ולעומתו סרטו של אלן נראה נבוב ומיותר. אין בו מתח והצופה אינו חש דבר.

גם מבחינה סגנונית, אין פה בשורה. זהו אותו מיינסטרים חסר השראה המאפיין את רב סרטיו של אלן, במיוחד האחרונים. כשהוא צריך קריינות, הוא מוסיף קריינות, כשצריך דיזולב, אז למה לא, שיהיה דיזולב. יאמר לזכותו שהסרט צנוע ולא מנופח, וזה משום שאלן ממשיך להיות יוצר עצמאי הפועל מחוץ להוליווד.



איש ללא הגיון (תמונת יחסי ציבור)


"מימיי לא ראיתי יהודי חתיך"

במקום סרטו של אלן, לכו לראות את אחת הקומדיות הגדולות של הקולנוע הצרפתי - "הרפתקאותיו של רבי יעקב", משנת 1973. הסרט, בבימוי ז'ראר אורי, ובכיכובו של לואי דה פינס האגדי, מוקרן השבוע במסגרת פסטיבל הקומדיות הצרפתי, והוא מעמת את ויקטור פיבר, צרפתי גזען וקצר רוח (פינס) עם טרוריסטים ערבים ויהודים חרדים, ולמרות איבה רבת שנים, הוא מצליח להתערות בתוכם ולקרבם לליבו.

לכל אורך הסרט לא ירד לי החיוך מהשפתיים. יש בו הומור סלפסטיק, משחק משוגע של פינס, תפניות עלילתיות, טעויות זיהוי, תחפושות, המצאות ויזואליות, מוזיקת פופ חסידי עליזה, והוא חובק שתי ערים גדולות – הלואר איסט סייד בניו יורק, ופריז.

למשל, רבי יעקב וחסידיו תקועים בפקק. בעוד נהג המונית מקניט אותם שיתפללו לנס, הם יוצאים ומרימים את הרכב על כתפיהם, כשהרבי בתוכו, ומגיעים חיש קל לשדה התעופה. או התעשיין פיבר, המנסה להגיע הביתה, לאחר שפיטר את הנהג שלו, נופל בטעות לבריכת מסטיק ירוק במפעל ממתקים. כשהוא מחלץ עצמו, ירוק ובוהק, בלוני מסטיק עצומים מתנפחים תחת סוליות נעליו. ואז, כשהוא עובר בין השיחים, פרחי בר נדבקים לגופו והוא הופך לערוגה מהלכת. חגיגה. לקינוח יש כמובן קצפת ענקית שנזרקת בפרצופו של שוטר.

מעניין במיוחד ההומור, שאינו פוליטיקלי קורקט, וספק אם כיום מישהו היה מעז להשתמש בו. אחת החרדיות שנתקלת בערבי מחופש ליהודי, אומרת לו: "אתה יהודי?! מימיי לא ראיתי יהודי חתיך".

מצחיק. משוחרר. ובעל מסר חיובי. לכו לצחוק. 
 



הרפתקאותיו של רבי יעקב (תמונת יחסי ציבור)




הרפתקאותיו של רבי יעקב יוקרן במהלך השבוע בסינמטקים ברחבי הארץ במסגרת "או לה לה – הפסטיבל הראשון לקומדיות צרפתיות" - ב-2 באוגוסט 2015 ב-21:30 בתל אביב, ב-3 באוגוסט ב-20:30 בחולון, ב-7 באוגוסט ב-14:00 בירושלים, ב-12 באוגוסט ב-19:00 בחיפה, ב-15 באוגוסט ב-21:30 בשדרות.