קולנוע - האיש שנולד מחדש

הסרט בכיכובו של דיקפריו וירטואוזי, עוצמתי, מסעיר ומהפנט. רוצו לראות

פסגה קולנועית

לעיתים נדירות יוצאים סרטים ההופכים את ההליכה לקולנוע לחוויה נשגבת. בדרך כלל אלה סרטים המשלבים סיפור גדול מהחיים (בו מתערבב המציאותי עם הבלתי נתפס), המובעים באמצעות צילום יוצא דופן ומוזיקה מופלאה, ויש בהם גם מימד גרנדיוזי של רוחב יריעה ותקציב עתק.

בסרטים כאלו הקולנוע ההוליוודי נראה במיטבו, כמו ב"רשימת שינדלר", "מלחמת הכוכבים", "להציל את טוראי ריאן", "טיטאניק", "ימים ברקיע" ו"חלף עם הרוח". אין בכך כדי לומר שסרטים קטנים ומינימליסטים אינם מעוררי התרוממות רוח, אך המסך הגדול אוהב, במיוחד, סרטים גדולים.

"האיש שנולד מחדש", של הבמאי המקסיקני הפועל בהוליווד, אלחנדרו איניאריטו, שברזומה שלו כבר לא מעט סרטים מדוברים - "אהבה נושכת", 21" גרם", "בבל" ו"בירדמן" – הוא פסגה קולנועית כזו - של הבמאי, ושל הקולנוע האמריקאי בכלל.

יו גלאס (ליאונרדו דיקפריו) הוא צייד פרוות שמוביל למחייתו משלחות של ציידים במחוזותיה הפראים של אמריקה, מחוזות בהם חיו האינדיאנים בהרמוניה עם הטבע, לפני שרגל לבנה דרכה בהם. אולם מרגע שפלש האדם הלבן, פרצה מלחמה עקובה מדם, שתוצאותיה הן הכחדתם הכמעט מלאה של ילידיה המקוריים של אמריקה.

גלאס הוא מסוג הלבנים שנטמעו בתוכם. הוא נישא לאינדיאנית, ונולד להם בן בשם הוק. בעקבות אירוע בו גלאס כמעט נטרף חי על ידי דב גריזלי, מחליטים חברי המשלחת שהוא מוביל, להשאירו בשטח תחת השגחתו של פיצ'ג'רלד (טום הארדי), אולם הלה מפקירו למוות. כל זה מתרחש ב-1823, במהלך חורף סוער וקר במיוחד, ומבוסס על הרפתקאותיו של איש אמיתי ושמו גלאס, כפי שסופר בספרו של מייקל פונקה, עליו נשען התסריט.

האיש-שנולד-מחדש3.jpg

האיש שנולד מחדש (צילום: יחסי ציבור)

דימויים רבי עוצמה

העולם בו מתרחש הסרט, הוא זה שהצית את דמיונו של מי שקרא את ספריו של קרל מאי, הסופר הגרמני שסיפר על חברות ושיתוף בין אינדיאנים לאדם הלבן, או מי שראה מערבונים אמריקאים שהתבססו על ספריו, בהם נראים האינדיאנים נלחמים בעוז על אדמותיהם ותרבותם. אותו עולם תועד גם בספריו של קרלוס קסטנדה, בהם האדם הלבן נוהר אחר עיקריה של תורת השמאניזם האינדיאנית, על פיה יכול אדם לתקשר עם כוחות שונים ביקום, כמו צמחים ובעלי חיים.

כל אלה קיימים בסרט, דרך מבטו של גלאס, ומובאים באמצעות דימויים רבי עוצמה. אחד החזקים בהם, הוא זה בו גלאס נכנס לבטנו של סוס מת כדי להתחמם בקרבו. מלבד היותו רגע מסעיר חזותית, הוא ממחיש גם כמה מהתמות של הסרט: האחת, על החיה שבאדם והאדם שבחיה. והשנייה, על האחדות שבין האדם לטבע.

וכשגלאס מסתגר בבטנו של הסוס, הוא הופך לדמות תנכית, מיתית, כמו יונה הנביא שנבלע על ידי לוויתן (ויש גם דימוי מרהיב בו גלאס הולך על אגם קפוא ונראה כישו ההולך על המים). ואכן, גלאס הוא סוג של נביא, אדם בודד במהותו, בעל דרך משלו, הרואה דברים נסתרים, היכול להדריך ולהוביל אחרים, ובעל ערכי מוסר גבוהים.

סצנת הקרב המדוברת בין גלאס לדב הגריזלי מהפנטת אף היא, וזרקה אותי לסיפורו המדהים של טימותי טריידוול כפי שתועד ב"גריזלי מן", סרטו התיעודי של ורנר הרצוג. טימותי נטרף חי על ידי דובי הגריזלי עמם בחר לחיות באלסקה. בסרטו של הרצוג, הסצנה לא נראית. היא נשמעת בהקלטה. כאן אנחנו עדים לקרב בסצנה אכזרית, מבוימת לעילא.

ולצידן של סצנות אכזריות כמו זו נראות בסרט גם סצנות נאיביות. גלאס ואינדיאני, חבר לדרך, פושטים לשונם כדי להרוות צימאונם בשלג היורד, וחולקים רגע נדיר של קרבה והשתטות. או השניים אוכלים חיה מתה ופניהם מרוחות בדמה הנוטף. סצנה שיש בה חושניות לצד גועל.

זהו הסרט האהוב עלי מבין סרטיו של איניאריטו, לא רק בגלל עוצמתו, אלא גם בגלל האופן בו הוא מסופר - מדויק וחד כתער. רוב סרטיו מספרים במקביל מספר סיפורים, וחובקים מקומות שונים בעולם. אבל כאן התסריט בעל מבנה קלאסי. במרכזו גיבור אחד, המתקדם בזמן, במסעו לעבר מטרה אחת.

ומעבר לווירטואוזיות הקולנועית ולסיפור הסוחף, הסרט נושא מסר אנטי גזעני: מסירות ואהבה יכולים להתקיים בין צאצאי שני גזעים שונים, ואיבה ואלימות בין בני אותו הגזע. מסר שהוא תמיד חשוב ורלוונטי, גם אם מוכר.

רוצו לראות את הסרט.

האיש-שנולד-מחדש2.jpg

האיש שנולד מחדש (צילום: יחסי ציבור)