סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: זהר וגנר ג'נקשן 48: מפוספס אבל שווה צפייה
 

 
 
'ג'נקשן 48' אכן נאמן לתכנים של סרטי הז'אנר, ולאסתטיקה המכתיבה סרטים אלו. גם הוא מצולם בשכונות לוד הערביות, כפי שהסרטים האמריקאים צולמו בהארלם ניו יורק, או סאות' סנטרל לוס אנג'לס. גם המוזיקה, גיבורה בפני עצמה בסרטים אלו, מקבלת במה מרשימה, ולמעשה היא המעלה העיקרית של הסרט, משום שתאמר נאפר הוא הראפר הכי מקורי שצמח כאן, והטקסטים שלו, כמו גם ההגשה, מבריקים."
סרטו השנוי במחלוקת של אודי אלוני נאמן לאסתטיקה של ז'אנר הראפ, אך לוקה בשטחיות


 ז'אנר ה"פאק דה פוליס"
 
סרטו החדש של אודי אלוני ("מחילות") משתייך לז'אנר מוכר בקולנוע האמריקאי - סרטי התבגרות של צעירים החיים בגטו, בכיכובם של כוכבי ראפ בולטים, שהמוזיקה שלהם דומיננטית בפסקול הסרט.
 
לאחרונה עלה כאן "סטרייט אאוט אוף קומפטון" המבוסס על סיפור חייהם של כוכבי להקת NWA, סרט מרתק שעסק בצמיחתה של הלהקה, ובחיי ההישרדות של חבריה, כשהוא מתמקד בהתאכזרות המשטרה לצעירים שחורים. היטפלות חוזרת ונשנית זו היוותה השראה לכמה מלהיטיה הגדולים של הלהקה, כמו "פאק דה פוליס".
 
סרטים נוספים בז'אנר היו למשל, חיים אלימים (1992) בכיכובו של הראפר הכריזמטי המנוח, טופאק שאקור, שגילם ילד מהגטו המתמודד עם חיי הפשע השואבים אותו פנימה, ירצה או לא ירצה.  או "החבר'ה מהשכונה" (1991) בכיבובו של אייס קיוב  (שהיה גם חבר בלהקת NWA). וכמובן "8 מייל" עם הראפר אמינם, אמנם צעיר לבן, אך סיפור התבגרותו בשכונת עוני בדטרויט, ועלייתו כראפר שחובק על ידי השחורים באמריקה, התאימו לז'אנר. 
 


ג'נקשן 48, סאמר קופטי, תאמר נאפר (צילום: יח"צ)



ראפר כריזמטי, תסריט מפוספס


כאן מככב הראפר הערבי תאמר נאפר. נאפר כתב את התסריט, המבוסס על חייו, יחד עם התסריטאי הניו יורקי אורן מוברמן ("אני לא שם" ו"אהבה וחסד"). הוא מגלם את כארים, ראפר ערבי שמפלס את דרכו בסצנת הראפ בה שולטים יהודים לאומניים כמו סאבלימנילוהצל. אלו האחרונים היוו השראה לדמויות פיקטיביות בסרט הממררות את חייהם של נאפר ולהקתו. (למרבה הצער דמויות אלו מאופיינות כקריקטורות).
 
מנאר (סמאר קופטי) היא אהובתו של כארים. השניים מתמודדים עם שמרנותה של החברה הערבית - הם אינם רשאים להיראות בציבור כזוג, אפילו לא להחזיק ידיים בפומבי, משום שבחורות לא נשואות אינן יכולות להימצא עם גבר ללא השגחת מבוגר. מנאר הזמרת אף מתמודדת עם איסור על נשים להופיע, בטח לא עם גברים לצידן על הבמה. במקביל נוחתות על נאפר וחבריו שלל בעיות נוספות: סחר סמים בעיר המוצפת סמים, הצקות המשטרה, והפקעת רכושם של ערבים שנמלטו בזמן "הנכבה" - אותה טראומה בהיסטוריה של ערביי ישראל שארעה במקביל להקמת המדינה.



   



גנקשן-48-ענק.jpg
ג'נקשן 48 , תאמר נאפר (צילום: יח"צ)


"ג'נקשן 48" אכן נאמן לתכנים של סרטי הז'אנר, ולאסתטיקה המכתיבה סרטים אלו. גם הוא מצולם בשכונות לוד הערביות, כפי שהסרטים האמריקאים צולמו בהארלם ניו יורק, או סאות' סנטרל לוס אנג'לס. גם המוזיקה, גיבורה בפני עצמה בסרטים אלו, מקבלת במה מרשימה, ולמעשה היא המעלה העיקרית של הסרט, משום שתאמר נאפר הוא הראפר הכי מקורי שצמח כאן, והטקסטים שלו, כמו גם ההגשה, מבריקים. בסרט ישנם לא מעט משיריו, והצטערתי שאין יותר.
 
הסרט בכללותו מעניין ושווה צפייה, אך התסריט לגמרי מפוספס. הסיפורים בעלי פוטנציאל חזק, אך יש יותר מדי מהם, ולכן ניכרת מידה של שטחיות, ותחושה של רפרוף מבעיה לבעיה. אין גם תהליך משמעותי שעובר על אף אחת מהדמויות. אפילו לא על כארים הכריזמטי, וזה כשלעצמו באמת פספוס  גדול.

 
 

למועדי מופעים >

08/05/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע