סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: צבי גורן "נמר חברבורות" - שבר קטן בארגז החול
 

 
 


בימוי ומשחק נוסח צ`כוב ותפאורה חלומית מערטלים את מחזהו של יעקב שבתאי ממחלצות הקסם הנוסטלגי שדבקו בו.

מחזה שאינו תופס תאוצה

שבת בצהריים, על חוף ימה של תל אביב, בין כדורי המטקות ומעוף הפריזבים, עדיין ניכרים שרידיהם של ארמונות החול. שבת של פעם, עם שמי תכלת בוהקים, וים קריר, גלים נמוכים. יש זמן לחשוב על ההצגה "נמר חברבורות" שרוני תורן עיצב לה תפאורה שהיא ארגז חול עם מיניאטורות של ארמונות תל-אביב הקטנה שלפני שמונים שנה. יש זמן לתהות על תחושת האכזבה המלווה אותי.

המסקנה שבסופו של דבר התגבשה היא ש"נמר חברבורות" היה ונשאר רעיון דמוי הקרקס שהוא עוסק בו. מחזה-חיקוי, החל מהשפה הנשענת חזק על זו של נסים אלוני, ממש כמו ב"כתר בראש", וכלה בעלילה, למרות שעל פניה היא דווקא קונקרטית ארץ-ישראלית תל-אביבית. גם הדמויות שואפות אל הפנטסטי והשרמנטי והגדול מהחיים.

אז מה, למרות הכל הפך את המחזה הזה ל"קלאסיקה" ישראלית שמעוררת געגועים? אולי מותו בטרם עת של שבתאי. אבל מעבר לסנטימנטליות יש מציאות, והמחזה פשוט אינו תופס תאוצה. בעיקר משום שהוא נגמר מיד בהתחלה, והדרך אל הסוף מייגעת למדי, כשהיא כוללת עלילת משנה קטועה ונטולת מעמד במכלול.

רעיון קטן עם הרבה חצוצרות

העלילה, להזכירכם, מספרת על בעל חלומות, פינק, שחוזר לארץ ישראל של אמצע שנות העשרים עם רעיון להקים קרקס באוהל ענק שיתנשא לגובה 12 מטר עם כיפת זכוכית, ויככב בו נמר חברבורות שיגיע מאסיה או מאפריקה. החלום הזה – שכנראה מסמל איזה חלום רעיוני אחר – על חולות תל-אביב החמסינית מצליח לתעתע בכמה מקרתני המקום ולא מעט בזכות כוח השכנוע הגדול של פינק. משהו שבימינו אלה אולי מזכיר את הבנק הפרטי שייסדו בצפון הארץ תחמנים רציניים, או אפילו אותו קצין ביחידה מובחרת שהפך לקרן השקעות.

אך כדי שהדברים לא ייראו פשוטים כל כך יש במחזה של שבתאי גם דמות אידיאליסטית, דוד לתלפיות שמו, שחלומות המהפכה הפועלית הגדולה מתנפצים אל סלעיו המרירים, בעיקר על שום אהבתו הבלתי נגמרת לרוחמה, גרושתו, שכל תפקידה במחזה הזה הוא להתאהב בפינק, ולהתאכזב כמו החייט וכמו הקבלן וכמו הגיסה שאולי בכל זאת תהיה פעם זמרת אופרה.

אם "נמר חברבורות" הוא משל, ספק אם יש לו נמשל. בכל מקרה, בארץ ישראל ובתל-אביב חי ופועל הקרקס כבר הרבה שנים. ארץ-קרקס, עיר-קרקס, מדינה-קרקס. תקראו לו איך שתקראו. אבל שלא כמו הקרקס של פינק, חלומות גדולים דווקא התגשמו כאן. אנשים שהזו רעיונות מצאו את הדרך לממש אותם, שכנעו, עמלו, עשו. אנחנו חיים על היסודות האלה.

ואם כך, על מה בעצם המחזה ומה הוא מנסה להגיד? התשובה מצויה אולי, וזה "אולי" גדול מאוד, במונולוג של פינק, שממצה את האשליה, אחיזת העיניים והטירוף שלו, ושל כל מי שחלם, אך שלא כמו פינק, גם הגשים. מבחינה זו לבדה, המחזה עצמו הוא דוגמה לאותו קרקס של פינק. רעיון קטן עם הרבה חצוצרות.

אולי כמחזמר

יש לי הרגשה שהבמאי חנן שניר, שהכין את הנוסח להצגה בהבימה יחד עם עדנה שבתאי, הבין שכל הקסם ששויך למחזה בגרסותיו הקודמות כבר לא יוכל לקום לתחייה. זאת אולי הסיבה שבחר דווקא ברעיון ה"נוסטלגי-אירוני" שהציע לו מעצב התפאורה רוני תורן – אחת משלוש הצעות כפי שהן מופיעות בתכנייה.

התפאורה, מציבה את ההתרחשות – כמעט כולה – בתוך ארגז חול גדול, שמאחוריו בתוך מסגרת ציור נאיבי של הים, עם ספינה משייטת בין גליו, ובקדמתה יש מסגרת של פיגומי עץ, מרמזים אולי ל"כאן יקום נמל" של אותם ימים.

אלא ששניר לא הלך עם התפאורה הזאת אלא כנגדה כאשר החליט לביים את ההצגה כאילו מדובר בצ`כוב או טורגנייב, ואפילו גוגול. שניר ידע לאתר משהו בעל ערך במסכת האנושית שנרקמת במחזה הזה, וידע להעלותו אל פני השטח, ולהפריד בר מתבן. אלא שהמוץ נשאר, וגם אם השחקנים של שניר הולכים עמו עד הסוף, נוצר איזשהו פער בין מה שהם משחקים לאיך שהם עושים זאת.

אבי קושניר תוקף את תפקידו של פינק בעוצמה ובבראבורה שרק ברגע הסיום מצליחה להפוך לביטוי אנושי כואב ומרגש באמת. כך גם יגאל שדה, עם תסרוקת נוסח קרמר מסיינפלד. הרבה אנרגיה שלא לגמרי ברור הצורך בה, ורגע רך אחד, שלא ברור מה הוא משרת.

ליאת גורן משחקת מצוין את תפקיד הגיסה החולמת בקול סופרן להיות זמרת אופרה, אבל זה נראה כאילו מהצגה אחרת, פארודית-סטירית-קריקטורית. ממש כמו משחקו העדין מאוד של מיכאל כורש בתפקיד החייט שתופר גלימה מבד קטיפה משובח, או משחקה המסוגנן של לירית בלבן בתפקיד מזכירתו המאוהבת של פינק, שמרבית הזמן היא מיתמרת כפסל עם תנועות רובוטיות, עד שהסכר נפרץ והספינקס הקר הופך אישה לוהטת.

ויש גם סגנון משחק שלישי, ישיר מאוד, שמייצגים אותו במשחק כבוש אהרון אלמוג, בתפקיד האח, אסנת פישמן שנכנסת ויוצאת, שבה ונעלמת, ולך תדע בשביל מה, אברהם מור בתפקיד המשקיע, רוברט הניג בתפקיד הקבלן ולופו ברקוביץ` בתפקיד סוחר אקדחים.

עפרה קונפינו עיצבה תלבושות יפות, נוסטלגיות, רננה רז עיצבה כמה קטעי ריקוד יפים, פליס רוס הציפה יפה את הבמה הגדולה בתאורה של זריחה-שקיעה, ואורי וידיסלבסקי כתב מוזיקה יפה שניגנו חמישה נגנים שאיכלסו את הבמה מעת לעת כתזמורת מצעדים או קרקסים. בהצגה גם שולבו כמה "שירים תקופתיים" (כהגדרת התכנייה) שאיימו כמעט להפוך את כל העניין למחזמר (ובעצם, למה לא?).

לפרטים נוספים


05/03/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. אדון כותב, לא הבנת את רוחמה!
יסמין , צפון (05/05/2009)
2.
שרית , (06/03/2006)
1. הצגה מייגעת, מיושנת, מחזה דל, ביצוע חובבני
שחר , (05/03/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע