סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: צבי גורן הקמצן - בעקבות האוצר האבוד
 

 
 


עכשיו כבר ברור לחלוטין: בחאן הירושלמי פועלת מעבדה מדעית לבחינת מהותו של התיאטרון. לוקחים מחזה, מקורי או מתורגם, חדש או ישן, והלבורנטים, בניצוחו של המדען הראשי, בודקים את הגנום התיאטרלי שלו. העיקרון המנחה שלהם הוא שבתיאטרון שום דבר איננו ברור מאליו.

וזה מה שקורה בהצגת "הקמצן", אחד המחזות המבריקים שיצאו תחת ידיו של מולייר, ואפילו אחד המחזות היותר אנושיים שלו, דווקא בזכות הדמות המרכזית של הרפגון, האב-הקמצן שמוכן למכור, על פי חוקי החברה הצרפתית במאה ה- 17, את ילדיו תמורת בצע כסף.

בימת-מיצג של כישרונות שחקנים

המחזה, ובעיקר דמותו של הרפגון, הפכו ברבות השנים לבימת-מיצג של יכולות וכישרונות של שחקנים, והבמאים לא נדרשו לחפש בו משמעויות. העלילה פשוטה וברורה ואיננה מסתירה בתוכה בשורות מיוחדות.

הרפגון הוא קמצן שמאוהב בכספו, ומחפש דרכים להעשיר את אוצרותיו הקבורים בתוך כספת. הוא מחזיק צוות משרתים מצומצם ביותר, מרעיב את סוסיו, מלקט חנפנים סביבו ומחפש לעצמו ולילדיו שידוכים עם נדוניה טובה. אלא שמהר מאוד מתברר כי בנו מאוהב בצעירה שהוא עצמו חושק בה. את בתו הוא מייעד לזקן עתיר נכסים, אך היא כבר מאוהבת בצעיר שהצליח להתברג לתוך המערכת, ובחנופה יצר לעצמו מעמד של יועץ להרפגון, בתקווה שזה ירשה לו לשאת את הבת. הרפגון איננו מאמין לאיש, וכל אחד חשוד מראש כמי שלוטש עין אל כספו. במצב כזה ברור כי מי שיכול לשים לו רגל עושה זאת בהנאה. אך כדי להדגיש את אכזריותו כאב, מולייר מעצב את הבן והבת כילדים אוהבים הנקרעים בין מסירות ונאמנות לאביהם לבין רצונם לממש את אהבותיהם שלהם.

שלא כבמחזותיו הגדולים האחרים, "טרטיף" ו"החולה המדומה", מולייר לא כתב את "הקמצן" מתוך כוונה פוליטית או חברתית. אבל אף על פי שהמחזה נכתב מהר מאוד, ובפרוזה, הוא הצליח לעצב בו תמונה של עיוות המערכת האנושית הבסיסית – המשפחה. וכדרכו, מולייר ידע לעשות זאת באמצעות התיאטרון, בסגנון ובשיטות שירש מהקומדיה דל ארטה, ובהברקות של שפה, רעיונות בימתיים וקצב עלילה מטורף ומטריף.

335 שנים חלפו מאז שמולייר העלה את המחזה שלו לראשונה בפאלה-רויאל בפריז, ומאז הוא שב ומוצג בכל רחבי העולם – אם כהצגה בבתי ספר ואם על ידי הלהקות המקצועיות ביותר. ההצגות הרבות העלו על המחזה שכבות עבות, אפילו מאובקות, ומכל מה שיש במחזה רק המונולוג הגדול של הרפגון הצליח לשרוד כאתגר לשחקנים.

"אין תפאורה" מקסימה

אבל מתחת לשריון הזה של השנים והמסורות של הצגות "הקמצן" מסתתר יצור חי מאוד שצריך את מגע הקסם כדי לפרוץ החוצה בכל יופיו והדרו. ומגע הקסם הזה התרחש בהצגה החדשה הזאת של החאן, בבימויו של רב-מג מיכאל גורביץ`, בעברית טבעית וצלולה כמים זכים של אהוד מנור, מוזיקה של זיקוקין א-לה ערן דינור, תאורה חיה ונושמת של רוני כהן, כוריאוגרפיה מבריקה במיוחד של מרינה בלטוב ותפאורה ותלבושות של פרידה קלפהולץ-אברהמי.

תפאורה? כן ולא.. גורביץ` כאילו מעמת את המחזה עם התיאטרון שצריך להציג אותו – הוא עושה זאת כבר בהתחלה כשהשחקנים פותחים בריצה בלתי מוסברת בעוד הקהל מתמקם באולם והדלתות נסגרות. אז מתברר כי נקלענו לצרה צרורה: מישהו גנב את התפאורה ואת התלבושות של ההצגה. אבל על פי החוק-בל-יעבור ברור כי ההצגה חייבת להתחיל ולהימשך, גם אם אין תפאורה...

פרידה קלפהולץ-אברהמי יצרה "אין תפאורה" מקסימה – השחקנים מוצאים במחסנים אבזרים, קירות ניידים, חלקי בגדים של הצגות אחרות ואת מקום התזמורת שנעלמה תופסים תקליטי ויניל ישנים. וכאשר מגלים שנעלם המנוף, שנועד לתמונת אהבה מרחפת כמו אצל שאגאל, מביאים שני סולמות ויוצרים מחול בימתי מקסים בפני עצמו. ואם הקטנוע נגנב אז מביאים תיבה גדולה שעליה מזיזים את ה"נוסעים" ליער בולון (שאותו מייצגים קירות ניידים שהשחקנים מזיזים כל הזמן) ובחזרה... ועל חלקי התלבושות שמגרדים מהמחסן אין מה לדבר...

בקיצור - גורביץ` והצוות שלו עשו הכל כדי להראות מה הם החומרים שמהם עושים תיאטרון. לא תצוגה דידקטית מלומדה אלא הצגת תיאטרון שחוגגת את האפשרויות שהתיאטרון נותן למי שרק מחפש אותן. ובראש רשימת החומרים מצויים, איך לא, המחזה עצמו והשחקנים. וכשם שאלה מחפשים חלקי תפאורה, חלקי תלבושות, כך הם מחפשים ומוצאים בתפקידיהם גוונים ויופי והנאה שפורצת מהבמה ולוכדת בקסמיה את הקהל.

מוציאים ומביאים של אשלייה תיאטרונית

השחקנים, איך לומר, אחד אחד קוסמים. ראשונים יהויכין פרידלנדר, ניר רון ואוהד קנולר שמשמשים לכל אורך ההצגה כמוציאים ומביאים של אבזרים, כמסבירים לקהל מה היה צריך להיות ומזמינים אותו למעשה ליצור בעצמו ולעצמו את האשליה של התיאטרון, וגם ב"תפקידיהם" המולייריים.

פרידלנדר מצוין כטבח שהוא גם הרכב, יוסי עיני מדליק כמשרת המאכער של הרפגון, וקנולר מפליא בעיצוב דמותו של השוטר. בכלל, קנולר יוצר על הבמה דמות מרתקת, שבשמחה ובקלילות משתפת את הקהל בהנאה שלה ממהלכי המהומה הכפולה של מולייר את גורביץ`.

עירית פשטן, כשדכנית המצפה לשווא לתמורה כספית מהרפגון, מכניסה לבמה משחק אופי משובח שאינו מאבד לרגע אפילו טיפה אחת של קומדיה גזעית. לירון ברנס, כמאהב החנפן, רותי בורנשטיין, כבת המיואשת, יואב היימן כבן האומלל ושרון שטרק כאהובתו ממלאים בתוכן ובדרמה אמיתית את התפקידים האלה, שבדרך כלל נחשבים כאבני נגף לשחקנים צעירים ולא מנוסים.

לצחוק לאידו של הרפגון הנתעב

ובתווך, בין כל עמיתיו המצוינים, שולט בהצגה אריה צ`רנר במשחק מלא תאוות-משחק של הרפגון. הוא יודע להיתמם וללכוד את "אויביו", הוא מהיר חימה כנדרש ממי שמשתדל מאוד להוכיח שהוא הקורבן, והוא יהיר כדי ליפול בפח שטומנים לו, אך מהיר בתגובתו שהופכת את המצב לטובתו. והוא נואש, מזועזע עד לשד נשמתו, כשהוא מגלה כי הכספת שלו נגנבה ואיננה. והמונולוג המפורסם הזה הופך אצלו, תחת שרביט הקסם של גורביץ`, לשיא דרמטי שונה במקצת מהמקובל. זהו הרפגון שגם בכאבו האמיתי נשאר יצור נתעב. הרפגון שאיננו מעורר אפילו בדל של רחמים, הזדהות או צער על מה שאונה לו. הרפגון שהשבר שלו כל כך חזק עד שאי אפשר שלא לצחוק לאידו.

לסיכום - ה"קמצן" נוסח החאן היא הצגה משחררת מאוד. ובדרכי חזרה ממנה עלה בי הדימוי הבא כמיצוי החווייה התיאטרלית שהוענקה לי - היה הייתה פעם מגבעת, שמאות שנים שבו וחבשו אותה קודקודים שונים ומשונים, התגאו בה והעריצו את יופיה. אך אט אט החלה המגבעת מעלה אבק, ונראתה ישנה ובלויה. עד שיום אחד מצא אותה קוסם, ניער את האבק, מצא מתנדבים למעשה הקסמים שלו, הכניס אותם לתוך המגבעת, ניער אותה, ולפתע פתאום צצו ועלו מתוכה נסים ונפלאות..

למועדי הצגות


19/02/2004   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (16 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
16. בעעע
לילוש , (21/05/2006)
15. כפרע על האתר הזה!!
לא חשוב , (14/05/2006)
14. מבחן
חסוי , (11/05/2006)
13. אתר בכלל לא מועיל
שם וכבודדד , (20/04/2006)
12.
הייתם מתים!!!!! , (13/04/2006)
11. רק רציתי לומר
עבודה בספרות , (04/04/2006)
10. הקמצן
לא משנה , (11/03/2006)
9.
**^@ , (01/03/2006)
8. מבחן
לא חשוב. . . . , (02/06/2005)
7.
אוףףףףףף , (28/05/2005)
6.
שוש , (14/05/2005)
5. יש לי מחר בוחן!
חסוי , (09/04/2005)
4. רק ריציתי לומר
שירה , (14/03/2005)
3. ***
* , (28/05/2004)
2.
מתן ורועי , (27/05/2004)
1. אכן הצגה מרגשת, כמו שגורביץ יודע
רונה , (19/02/2004)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע