סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: צבי גורן SMALLבמה 5 – שתי הבטחות
 

 
 


שני מחזות מרתקים איתר צבי גורן בפסטיבל התיאטרון של הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב לצד גימיקים שרק בחלקם נוגעים בניסיון רציני להגיד משהו מעניין.

חלקי מהתלות

סביבת הקמפוס, סביב בניין המחלקה לתיאטרון, הייתה רוויה טיפות של גשם. פה ושם הן הפכו לגשם של ממש. כאילו לסמן לבאים שכאן, ברחבה שלפני הבניין, במבואה הסמוכה לבית הקפה בפנים, באולמות שבהן מועלות ההצגות, כאן יש טפטוף, זרזוף, פספוס. המנהל האמנותי הצעיר של הפסטיבל, דניאל רבנר, כתב דברי מבוא קצרים שאם ייקחו אותם ברצינות ספק אם הקוראים ייכנסו לאולמות. אם לקרוא אותם בחיוך כאילו נכתבו כסאטירה קטנה על סטודנטים, קפיטליזם ואמנות – אפשר להמשיך הלאה, ולחכות שההמשך יבוא.

אבל ההמשך לא תמיד בא. ודאי לא כאשר השם המלווה תצוגה ביזארית בחוסר טעמיה כמו "אני אוהב אותך, אום קפקף" נקשרת לשמו של המחבר יותם בנשלום. אני מקווה שמדובר רק בצירוף מקרים של שמות. ולא בגלל שמדובר בסאטירה בעניין פיגוע תופת בשוק, אלא בגלל שאין בינה לבין סאטירה ולא כלום, ואפילו אם המצחיקנים המבצעים אותה בפראות בוטה וחסרת חן סוחטים רעמי צחוק מקהל חבריהם.

"לא יודעת תשאל אותי מחר" של נעמה גורן (אין בינינו קרבת משפחה) ואור גראוד מחמיצה במידה מסוימת את הרעיון היפה, לפיו המופע מורכב מ-"15 מחזות קצרצרים", כולם מבוצעים במשך חצי שעה, לכאורה לפי סדר שהקהל מתבקש לצעוק אותו (מלבד הקטע הפותח והקטע הסוגר). כמה שלא צעקו, לא עזר. לא הייתי קורא לאף אחד מהקטעים בשם המפוצץ "מחזה". תמונות קצרות בקושי, מונולוגים קצרצרים, חלקי אפיזודות וחלקי מהתלות. בסך הכל מופע נחמד, לא ממש מהוקצע, לסיום הפסטיבל.

ניסיון מעניין הוא המחזה של מתן אוריין "מיכל – משהו מהתנ"ך" שהועלה בבימוי טוב של גיא כהן, משחק סביר מאוד של הדס קריידלמן, עיצוב במה ותאורה מעניינים של קארין רומנו, והרבה מוזיקה שערך וגם חיבר כנראה הנער גידי כרמון שליווה את ההתרחשות עלי נבל. המחזה מנסה לספר את סיפורה של מיכל (בת שאול, אשת דוד, אשת פלטי בן ליש) מנקודת מבטה הפגועה. הפסוקים המתייחסים אליה, לפי המחזאי, מקפחים את הטרגדיה והדרמה שלה, ומבליעים את תרומתה ההיסטורית לתולדות העם והמולדת, שהרי היא זאת שסייעה ראשונה לדוד להימלט מחמת זעמו של אביה. ואם לא הייתה בוגדת באב למען אהובה אנא היינו באים?

שתי בעיות מרכזיות הפכו את הניסוי הזה למופרך במידה רבה. הבעיה האחת היא השימוש המופרז עד לעייפה בבדיחות בנות זמננו שהולבשו על הטקסט כמעט בכל מילה שנייה. לא כולם הצחיקו. מה שמוזר יותר הוא השמטת האירוע ההיסטורי המפורסם הנקשר בזוג המקראי –הבוז שמיכל בזה בלבה לדוד המפזז ומכרכר בהביאו את ארון הברית אל ירושלים, והדיאלוג הקצר ביניהם לאחר כך. כן ניתנה תשומת לב לכך לשניים לא היו ילדים משותפים אם כי לא בהקשר של האירוע המסוים הזה. זאת החמצה של המחזאי להפוך את המחזה הקצר שלו לדרמה רצינית באמת.

המוצדקות

"מלח" של טלי רבן, בבימויה של תמי אלטמן, הזכיר לי במידה מסוימת את מחזהו של פינטר "המאהב", אם כי בווריאציה מסקרנת יותר, המחברת בין היחסים האישיים של בני הזוג לבין אמנות התיאטרון. לכאורה ניצב ברקע סיפורה של אשת לוט, אבל לא כאירוע המתרחש בפועל אלא כמצב נפשי של התבוננות אסורה לאחור, אל משהו מאיים. הרעיון הזה בא לידי ביטוי בצורה חלקית ולא לחלוטין בהירה בעלילה. זוג חוזר מהצגה בתיאטרון,כשהם ספק ספק נהנים ספק מאוכזבים. הדיאלוג ביניהם נע פנימה והחוצה, קדימה ואחורה חושף-מסתיר את מערכת היחסים האישיים שלהם, את מה שאבד ואת מה שאולי עוד יקרה. ברגעים רבים הדיאלוג הזה, המוגש בביצוע טוב למדי של איילת הלפרן וליאון נוניי, מושך את הצופה פנימה, במין תהליך דומה לזה שבני הזוג עוברים – התבוננות במשהו מאיים מאוד. תמונה דרמטית, לרגעים נוגעת בפיוט, וחידתית.

את הפענוח שחסר, אולי, ב"מלח", אפשר היה למצוא ב"טרגדיה ב – 18 דקות" מאת גאיה ולדמן ובבימויה, עם שיר שומרון, ערי-דניאל ארליך וזיו קלאייר. את התפאורה הטובה עיצבה עינת שרייבמן.ואת התאורה עדי שומרוני. גם כאן, כמו ב"מלח", נעשה ניסיון מעניין, שלם יותר, ומרתק, לקשור בין החוויה הפרטית לבין התיאטרון, ולמעשה לתעתע בצופים – עד לרגע שבו הדברים מתבהרים בצורה מפתיעה, ומסתיימים בצורה מפתיעה עוד יותר.

עלילת המחזה מספרת על זוג נשוי הכלוא במרתף הווילה, ללא יכולת לצאת ממנו. החמצן אוזל במהירות, והאישה המנענעת כל הזמן עגלת-תינוק, מאיימת לעזוב את הבעל. הכוח הדוחף אותה הוא מחזאי השוכן בתוכה, ונדמה כאילו מדובר במין סכיזופרניה ומערכת של הזיות כאשר מתגלה מחברת שבה כתוב כל הדיאלוג בין השניים, מה שהיה, מה שנאמר תוך כדי ההתייחסות לכתוב בה, ומה שעוד לא נאמר. על מעטפת המחברת מופיע הסיום המיועד של המחזה – עריפת ראשו של הגבר.

על הדמות השלישית במחזה המוצג על הבמה, אפשר לומר רק שהמדובר בעבריין שברח מהכלא, ומעת לעת הוא משמיע את קולו מעבר לדלת הנעולה. יש במחזה אזכור דרמטורגי מסוים ל"מי מפחד מווירג`יניה וולף", בדיאלוגים המתייחסים לעברם ולהיכרותם של בני הזוג ואף לבן שבעגלת-התינוק, ובעיקר בכליאה ההדדית שהשניים כולאים את עצמם במערכת מורכבת של יחסים, אהבה והחמצה.

"טרגדיה ב- 18 דקות" ו"מלח" הם שתי ההפקות שבזכותן יש הצדקה לפסטיבל הביזארי הזה של הסטודנטים. להתראות בשנה הבאה.


לפרטים נוספים


29/10/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (9 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
9. למי שטרם ראה-המיטב של SMALL במה בצוותא בדצמבר
צוותא , (03/12/2006)
8. אני כה יומרני
לוין , (17/11/2006)
7. רק רציתי להוסיף משהו
שלום , (17/11/2006)
6. ל"לוין" (כמה יומרני), שלא כל כך אוהב ביקורת
שלום , (11/11/2006)
5. המגיב שלום - בגלל קהל כמוך...
לוין , (09/11/2006)
4. פסטיבל יוצא דופן
מוני , (06/11/2006)
3. שלום, תגיד - מה מופרך ה"הצעה להורג"?
אורן , (03/11/2006)
2. לשלום
אורן , (03/11/2006)
1. מדברים על "הזוי" ועל "מופרך"
שלום , (29/10/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע