סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן מי מפחד מווירג'יניה - שחמט מתוחכם
 

 
 
בימוי ומשחק מופתיים מחזירים לתיאטרון הישראלי את חווית הגדול במחזותיו של אדוארד אלבי


ערוות האמריקנה
 
אחת לעשור זה קורה לנו שאנחנו מקבלים את מה שהיה ונותר אירוע בימתי מיוחד בדמות המחזה הנפלא של אדוארד אלבי מ-1962. מאז, גם כאן אחת לעשור – תחילה בהבימה, אחר כך בבית ליסין ועתה בקאמרי -  אנחנו נחשפים אל פרצי האנרגיה, הסיוטים והכאב המופיעים במסכות קומיות ובמשחקים מסוכנים של הפרופסור להיסטוריה ג`ורג` ואשתו מרתה בתו של נשיא האוניברסיטה, המארחים את הד"ר לביולוגיה ניק ואשתו האני, בתו של איש דת שמעל בכספי קהילתו.
 
זה קורה במהלכן של שלוש מערכות שבהן האמריקנה האינטלקטואלית מציגה, כחשפניות בבר מואר היטב, את ערוותה, את עלבון קיומה בחברה האנושית ובהיסטוריה הרוחנית שלה. ומבעד לתיאור המפץ המשפחתי הגדול של שני הזוגות עולה הדימוי לשקיעתו של החלום הגדול של האבות המייסדים, ושקיעתו העצובה של המערב.
 
האקטואליה של המחזה לא דעכה במשך יובל השנים (כמעט) שחלפו  מאז הועלה לראשונה בברודווי. וכך, כמה ימים לפני הבכורה בתיאטרון הקאמרי הופיע ברולינג סטונס מאמר גדול של מאט טאיבי על השבר הכלכלי הגלובלי, ובו הוא כותב בין השאר: “הגיעה השעה להודות: אנחנו השוטים, הגיבורים בקומדיה מבעיתה על נישואי בצע וכסל. והגרוע ביותר בכך הוא שאנו עדיין מצויים בהכחשה – אנו מוסיפים לחשוב שזאת רק תאונה מצערת ולא משהו שנוצר על ידי חבורת פסיכופטים בוול-סטריט שהרשינו להם לבצע אונס קבוצתי של החלום האמריקני".
 
במהלך ההצגה ולשמע התרגום המצוין של הבמאי והמעבד מיכה לבינסון הדברים האלה של טאיבי קיבלו תוקף חי מאוד (ואפילו ישראלי, גם אם ברור לי שלא לכך כיוון, לפחות לא בהכרה).
 
שחמט ללא הכרעה
 
את המחזה המיוחד הזה ניתן לתאר בכיוונים שונים, כפי שמעידים מאמרים רבים שנכתבו מאז הופעתו הראשונה ועד ימינו – כמה מהם מופיעים בתכנייה המצוינת בעריכתה של רבקה משולח – שמפענחים קישורים אישיים פרטיים מחייו של אלבי וזיקות למחזאות העולמית והאמריקאית. מעניין במיוחד המאמר המסביר את השימוש שעושה אלבי בחוקי הוודביל, כולל סרטיהם של אבוט וקוסטלו המייצגים את הסוגה האמנותית הזאת שמאפשרת את המעברים החריפים בין דרמה לקומדיה, בין עינוי לפיוס, ובין אמת ושקר.
 
אפשר כמובן לתאר את המתרחש במחזה במונחים של היאבקות ואגרוף, אבל זהו דימוי פשטני שעלול להטעות לחשוב כאילו למישהו יש מלכתחילה לנצל את המפגש הדו-משפחתי להנחתת נוק-אאוט. אני בוחר לראות במבנה ובהתפתחות של המחזה משחק שחמט מתוחכם, שיש בו מהלכי גישוש, מהלכי הטעיה, מהלכים מפתיעים, אך אין בו הכרעה של מט אלא פט, שבו שני המלכים נותרים לבדם על הלוח ואינם יכולים להכות עוד זה את זה, אחרי שהכו וזללו זה את חייליו-רציו-פרשיו-צריחיו-מלכותיו של זה.
 
העיבוד המצוין של מיכה לבינסון מדגיש היטב את המהלך הרציף של המשחק הזה בכך שקיצר כשליש מהמחזה המקורי והעמיד אותו ברצף ללא הפסקות. כמאה דקות מרתקות, קצביות ומדויקות שעוברות ביעף. פה ושם יש הפוגות קצרות שבהן משחקת המוזיקה הייחודית של אלדד לידור (כולל מובאות מצוינות ממוזיקה של יאן זלנקה, מוצרט, טום ווייטס  ווילי דיקסון). גם התפאורה הנפלאה שעיצבה נטע הקר, כן התלבושות שעיצבה, והתאורה של פליס רוס שמילאה אותה אורות וצללים, תרמו את חלקן לתחושה שלבינסון ביים הצגה כמיטב העקרונות של אחדות הזמן, המקום והעלילה.
 
שיאים של לבינסון, וקסמן ופרנק
 
אך בעיקר, הישגו המיוחד של לבינסון, ואחד מהישגיו הגדולים בשנים האחרונות, הוא בעיצוב משחקם המרגש של ארבעת השחקנים שלו, כצוות מגובש מאוד, בזוגות או ברביעייה, ובאפיון האינדיבידואלי של הדמויות המסוכסכות שגילמו. לבינסון נתן לכל אחד מהם צרור מפתחות קטנים, כל אחד מהם פותח צוהר, חלון או דלת אל משהו פנימי, ומקדם את דרך הביטוי המדויק של מהלכיהם – קומיים, דרמטיים, מובסים, מושפלים, ולפתע, כאילו הירח ששקע שב וזרח להאיר לשוטים דרכם, האורחים לביתם, והמארחים מחפשים נחמה בתוך ההריסות.
 
את צמד האורחים ניק והאני, כלי המשחק של המארחים, שגם תורמים את תרומתם שלהם למשחקיהם, מגלמים ירון ברובינסקי ונטע גרטי. שניהם יוצרים היטב את החזות המצמררת של נישואי בצע וכסל. העמדת הפנים של ניק והאני מפחידה אולי אף יותר מזו של מרתה וג`ורג`, שכבר שולטים בכללים. ברובינסקי בונה יפה את תהליך ההיחשפות של הבצע שלו, מאפרוריות לא-מרשימה אל מפגן גבריות עקרה, שבהכרתו בה הוא מגיע אל שיאי משחקו. נטע גרטי משחקת את עליבותה ואת הפחדים של האני בטבעיות נקייה מעיוותים מלאכותיים, ומצליחה לעצב את המגוחך כאמת פנימית שהיא מודעת לה. היא נוגעת ללב בכנותה, והיא מעוררת חמלה בהשפלתה.
 
את צמד המארחים מעצבים למופת, תחת שרביטו של לבינסון, ענת וקסמן המופלאה כמרתה וגיל פרנק המדהים כג`ורג`. וקסמן מביאה לתפקיד מרתה מרכיב מפתיע ומשמעותי מהישגי הקריירה שלה – את דמותה של נורה מ"בית הבובות" של איבסן, יחד עם מלאי ההישגים הקומיים שלה מאז ועד עתה. מרתה של וקסמן היא המורדת הגדולה במוסרות של הגברים. היא לועגת להם, מבזה אותם, בועטת, מקללת, ועושה כל מה שרק אפשר כדי שיזהו את עליונותה וישתעבדו לה. המהלך המשחקי של וקסמן בנוי במדויק מאוד בהקבלה ברורה למהלך המחזה – ממשחק קומי בוטה אל משחק דרמטי מחשמל, משם אל הטרגי המרגש של המונולוגים המרטיטים במערכה השלישית ואל הקתרזיס והתודעה של רגעי הסיום. זאת הצעקה הגדולה והמצמררת של וקסמן בתמונת הסיום, אלה הדמעות הלוהטות הזולגות על פניה המובסות. מרתה אולי תקועה באי יכולתה לנצח את ג`ורג`, אבל תבוסתה בהצגה הזאת הוא ניצחונה הגדול של וקסמן.
 
שותפה לניצחון, ואפילו כמי שנשא אותה ואת ההצגה כולה אל השיא הזה הוא גיל פרנק, שמגיע אף הוא אל שיא הקריירה שלו כג`ורג`. פרנק משחק את התפקיד ב"קטנות". בהערות אגב, בתנועת גוף, במחוות זעירות כמעט בלתי נראות. כשהוא נכנע למרתה הוא כבר מכין את הנקמה הקטנה, כשהוא משתתף במשחק שלה אנחנו יכולים לראות את מכת השבירה שינחית עליה, ובעיקר, פרנק מרתק במיוחד בביטוי הסמוי לכאורה של העלבון שהוא נאלץ לספוג כמעט לכל אורך המחזה, ובעיקר בחשיפת הכאב שהוא מנחית על עצמו באותה מכה. זהו הרגע העמוק שבו הניצחון של ג`ורג` – למנוע את ניצחונה של מרתה – הוא גם נצחונו וגם שיא משחקו של גיל פרנק.
 
בפרפראזה על דבריו של פרוספרו בסיום "הסערה" של שייקספיר, אפשר לומר שהצגת "מי מפחד בווירג`יניה וולף" בקאמרי היא החומר שממנו בנויים חלומותינו על תיאטרון.

למועדי מופעים >

29/03/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. נטע גרטי פשוט מופלאה,מצמררת וכנה עלי והצליחי
חיים מהמרכז , (03/04/2009) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע