סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: חוזרים לקיסריה
 

 
 
אף אחד לא תיאר לעצמו שאייל גולן יתארח 12 פעמים בקיסריה, קובי פרץ 6 ואיציק קלה פעמיים


קיסריה כבון טון
 
כבר התייחסתי לפריחה חסרת התקדים של התיאטרון הרומי בקיסריה, בלוח מופעי הקיץ הנוכחי, אבל אי אפשר שלא לחזור לסיפור ההצלחה מעורר ההשתאות של היכל הקודשים ופיסגת החלומות של הזמרים המבצעים בישראל בימים אלה. האבק אינו מצליח לשקוע בדרכים המובילות לגן הלאומי בקיסריה, הלילות שלו לרגע לא שקטים, ולמוכרי התירס מאור עקיבא מעולם לא היו עסקים כל כך טובים.
 
נוכח הידיעות המלבבות מהבורסה התל אביבית, שחזרה השבוע לימי השגשוג קודם המשבר הכלכלי הגדול שריחף במהלך השנה וחצי האחרונות כעננה כבדה מעל ראשינו, כיסינו, חסכונותינו והשקעותינו, מתברר שלא רק שהוא הורגש במחוזותינו פחות מבטריטוריות בינלאומיות אחרות, אלא שהוא כלל לא הורגש בסצינת ההופעות הקיצית המקומית. איך אומר אחד המפיקים המנצחים של הקיץ? "מצב כלכלי? איפה! בורסה נופלת? איזו! לא זוכר קיץ כזה בכל שנות פעילותי. כמות מופעים מטורפת וכולם סולד אאוט".
 
ובכל זאת מוצא אותו מפיק היבט כלכלי שמן הסתם אחראי לעיצוב הקיץ הקיסרי הגדול: פיחות משמעותי במספר האירועים שעורכות חברות במשק, בעיקר ממגזר ההיי-טק, לעובדיהם - בארץ בכלל ובקיסריה בפרט. בשנים קודמות, בזמן הגאות במשק ובבורסה, הן היו יצרניות וספקיות המופעים הסגורים המובילות במדינה. בקיצוצים המתבקשים שגזרו על עצמן, עשו בעצם שני דברים: גם העסיקו פחות אמנים ש"נאלצו" לסלול לעצמם דרכי פרנסה (והופעה) חלופיות, וגם סגרו את הברז על אירועי חינם למאות אלפי עובדים ובני משפחותיהם ש"נאלצו" לחפש את האלטרנטיבה הבידורית לה הורגלו במופעים חלופיים. מאוד ייתכן ששני גורמים אלה הצטלבו הקיץ בקיסריה. לפחות הגאות במכירת הכרטיסים מעידה על זה.
 
צפינו זאת לפני פרוץ הקיץ אבל לא שיערנו באיזו עוצמה תתנפל עלינו המוזיקה הים-תיכונית במהלכו. והרי אף אחד לא תיאר לעצמו, לא הפרשנים, לא הצופים, לא המפיקים ולא האמנים עצמם, שאייל גולן יתארח 12 פעמים בקיסריה, שקובי פרץ (!) יעשה זאת שש (!) פעמים ושאיציק קלה יסגור את התיאטרון הרומי פעמיים. הם לבד סיפקו את מחצית המועדים של המקום, והקיץ עדיין לא תם.
 
העניין הוא שאם פעם, ממש לא מזמן - שהרי פרץ (מישהו אמר משה פרץ?) וקלה ואפילו גולן, לא ההינו לחשוב על קיסריה לפני שנה - זמרים שאינם שלמה ארצי, יהודה פוליקר, שלום חנוך, ריטה, יהודית רביץ, משינה ואהוד בנאי, חלמו על קיסריה, אך חששו להיכנס אליה - אם מגודל המעמד, המיתיות ושמו של המקום ואם מחשש להתפדח מול יציעים לא מלאים (ואין כמו מושבי האבן בקיסריה להכאיב לעין ולפגוע בלב כשהם מלבינים בריקנותם), העבודה הסיזיפית בשנתיים-שלוש האחרונות של שלומי שבת ואפילו שרית חדד, סייעו לסדוק את הקדושה הממורטת של האמפי, כמבצר בלי נכבש.
 
ובכל זאת, מעבר לשיקולי תדמית ויוקרה, שעלולים להשאיר אותך עם חצי תאוותך בידך, עם סיכת דש (או מדבקה) "גם אני הופעתי בקיסריה" אך גם עם מפח נפש לשנים, להביא 3,800 קוני כרטיסים לתיאטרון הרומי בקיסריה הוא אתגר שגורם פיק ברכיים בכל מי שאינו שלמה ארצי או ריטה (ותשאלו למשל  את שלום חנוך), על אחת כמה וכמה ליותר מהופעה אחת. לא מספיק להיות תותח, כוכב-על, צריך גם תעוזה, הימור והשראה, ובעיקר - השקעה כספית כבדה. כי ביקור בקיסריה, מצידה של ההפקה, הוא עסק לא זול, שעלותו מאות אלפי שקלים. ובדרישות הסף של המקום לא חל שום שינוי או פיחות בעטיו של המצב הכלכלי (בטח אם לא היה משבר).
 
דמי השכירות, שעשויים לכלול שימוש ב"תקרת הצוגים" שנבנית מעל הבמה העירומה, מגיעים לכמאה אלף שקל, תוסיפו לכך תמחור כוחות שיטור ואבטחה, סדרנות וחניה, פרסום, שיווק, יחסי ציבור והדפסת כרטיסים, ולא דיברנו על חשמל, הגברה ותאורה, שירותי קייטרינג ושכר מוזיקאים, טכנאים ושאר אנשי מקצוע ועובדים (ולבמה בקיסריה לא עולים עם ארבעה נגנים), העלויות אכן מרתיעות. ויותר קל ליפול בגדול מאשר להצליח בקטן, ולהצליח בקיסריה יש רק פירוש אחד - סולדאאוט. 3,800 מושבים מכורים. נכון שאפשר לכסות ההוצאות ב-2,000 עד 2,400 כרטיסים (מה שנקרא בשפה המקצועית "ברייק איבן"), שמחירם הממוצע הוא 150-140 שקל נטו (בניכוי מסים ועמלות משרדי כרטיסים; הנה עוד הוצאות), אבל להרוויח "משהו" - ועדיין לא "להתעשר" - אפשר רק כשהאמפי מלא, רצוי במחירים "טובים" (240 שקל באורקסטרה, 180 שקל ביציע התחתון ו-140 שקל ביציע העליון). ובכל זאת, תארו לעצמכם: 3,800 כרטיסים מדי ערב. כמות בלתי נתפסת, שאומרת כי את אייל גולן לבדו יראו השנה 45 אלף איש בקיסריה. וואו! (בינינו, הוא יכול לעשות הרבה יותר כסף בפחות השקעה, סיכונים ועצבים, בהופעות סגורות וחלטורות - תשאלו את שרית חדד ואבי גואטה - אבל איפה הריגוש והחוויה).
 
ולמרות הכל נדמה שהרף הונמך, הפיתוי רק גדל ויש לקוות ששיקולי הכדאיות והזהירות לא הוזנחו. עובדה שגם בדרנים כשלום אסייג וחברים הגיעו לקיסריה (סטנדאפ בתיאטרון הרומי? מה נהיינו, תל אביב?), ועינת שרוף וחבריה לשירה בציבור נמצאים בדרך לשם. מה שהופך את הגן הלאומי למועדון, הופך לבון-טון.
 
מעניין מה יקרה יום לאחר תחילת הסתיו, כשהקיץ המטורף הזה יגווע וייאסף אל החגים של תשרי. אחרי שהמבצעים המחוננים האלה יכבשו את פיסגת ההופעות הישראלית האולטימטיבית, יחוו את הריגוש הגדול מכולם, מה יקרה להם מחר? בהנחה שהיעד הנכסף הבא, פארק הירקון, נחשב כבמה חלומית, אוטופית כמעט, לקאמבק (ואת השלב הזה בקריירה כולם מבקשים להדחיק), האם הם יצליחו להמציא את עצמם מחדש, להיות רעבים, נכונים להשקיע נפשית וכספית כדי לחזור שוב ושוב לקיסריה? לא על זה כתבה המשוררת את השורות האלמותיות: "אלי אלי, שלא ייגמר לעולם", אבל הן הכתובת שעל הקיר.


28/07/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע