סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עידו לדרמן בהופעה- רומנטי ורך
 

 
 
סגנונה הקופצני של להקת האם "התקווה 6" רחוק שנות אור מדרכו המוזיקלית הנוכחית של עידו לדרמן


נעימות פופ בלבוש רוק

"האור בעיניים", אלבום הבכורה של עידו לדרמן כסולן, ראה אור לפני כשלושה חודשים באופן עצמאי (והשבוע הוא יוצא מחדש לשוק תחת הלייבל של "פליי רקורדס"). זאת אחרי שהספיק לפרוש משני הרכבים ששמותיהם מוכרים יותר משמו שלו. האחד, והמצליח יותר, הוא "התקווה 6", להקת הרגאיי שבה ניגן בס אך לא היה שותף בהצלחה שבאה אחרי האלבום הראשון שלה; והשני הוא "אמסטפ", להקת רוק בה שימש כסולן, אך "נשבר" מלחכות לצאת אלבום הבכורה שלה, שמבושש עדיין (למרות מספר לא מובטל של תקליטי-שדרים ששוגרו לרדיו). 

לדרמן, שכנראה לא יכול היה לכלוא יותר את היצירה העצמאית שלו, הסתייע באלבום הבכורה שלו בשמות ידועים (אסף אמדורסקי שהפיק מוזיקלית את "מזל שאת", ארקדי דוכין שהפיק מוזיקלית את "עוד פעם" ומאיר גולדברג שכתב שני טקסטים, השתתף בשלישי וייעץ בכתיבת השאר), אולם לא הם, לא השירים ברדיו ולא הקליפים שלהם בטלוויזיה, הפכו אותו ל"כוכב נולד". זו מן הסתם הסיבה שהוא משפשף מאז את שירי האלבום על הבמה ומריץ מופע קטן ומושקע, שעה ברוטו, מלווה בחמישה נגנים. 
 
המופע קצר מפני שלדרמן מתעקש להתבסס אך ורק על שירי "האור בעיניים" ולא על שום יצירה קודמת - לא של "התקווה 6" שכלל אינה מוזכרת בהופעה, וסגנונה הקופצני רחוק שנות אור מדרכו המוזיקלית הנוכחית, ולא של "אמסטפ" שאמנם מוזכרת במופע, בתיאור "הלהקה שהייתי חבר בה" (למשל, אפרופו השיר "ים כחול", שנכתב במהלך חברותו בה) אך אף פעם לא בשמה המפורש. לדרמן כמו מתכחש לעברו המוזיקלי ומבצע עשרה מבין 11 משיריו בתקליט, פחות או יותר בסדר הופעתם בו, ונמנע משום מה דווקא מהשיר הנועל "פרק חדש", שגם יכול להיות אילוסטרציה נאה לדרכו הנוכחית וגם הוא קרוב (לפחות באלבום) לצבעים הרוקיים של המופע.
 
פה נחוץ הסבר קטן: למרות שני ההרכבים בחייו, "האור בעיניים" הוא רוק רך, רומנטי מאוד בהתכוונותו, כמו קורע את המסיכה מעל פניו של אמסטפ נשכני, ומגלה מאחוריה פודל רגשני. אבל גם זה לא מדויק. אולי הרכרוכיות היחסית תקפה לאלבום האולפן, לרומנטיות שמנשבת מן השירים ולקול הבריטון השרמנטי משהו של לדרמן (שהולם את הרכות והרומנטיות), אולם לא להופעת הבמה שהיא גם אנרגטית (יחסית) וגם עתירה מניירות רוקנרוליות, מצדו לפחות.
 
אלא שזה לא אדון עידו ומיסטר לדרמן, בפראפראזה על ד"ר ג`קיל ומיסטר הייד. השירים של לדרמן הם נעימות פופ בלבוש רוק. רוק מרוכך, ידידותי למשתמש, לא נושך או מבעית. מרביתם - בעיקר "אם תלכי", "מזל שאת" והלהיטים הגדולים, "עוד פעם" (שנועד, תרתי משמע, להדלקת נרות) ו"מה שנרצה" הביוגרפי-משהו (שנשמע יאיר זיו פאלצטי), שנידחים לשלב ההדרנים - שירים שמחים, מנוקדים באופטימיות מידבקת (כולל אפילו "עולם נפלא", עם הטקסט הקשה, הביצוע האמיץ וההגשה האינטימית, רק הוא וגיטרה אקוסטית).
 
 על הבמה הם מתגלים כמי שנועדו להיות המנוני רוק, שואפים להיות גדולים הרבה יותר ממידותיו הקטנות של תיאטרון תמונע. ולדרמן, טיפוס כריזמטי למדי, משחק אותה כאילו הוא עדיין סולן של להקת רוק. הוא מזמין, כמעט כופה, את השתתפות הקהל, מנסה לחרוג בנדודיו עליה מתחומי הבמה הקטנה והכולאת, מרבה לצטט פוזה רוקרית שכיחה, של עמידה על קצה הבמה עם רגל על המוניטור. בקיצור, אולי סולן, אבל בהתנהלות הבימתית עדיין מנהיג להקה, אפילו אם היא רק להקת הליווי שלו.
 
לדרמן מצליח להחזיק שעה על הבמה בזכות שני טריקים: האחד, הוא משלב שלוש גרסאות שלו ללהיטים של אחרים. תחילה זה "לא אשה, אל תבכי" של בוב מארלי, באנגלית, שמתחבר ל"מזל שאת"; ובהמשך חושף מקור השראה והשפעה חשוב שלו בביצוע "קרן שמש מאוחרת" של שלום חנוך, וגם מפתיע בביצוע סטרייטי ורוק`נרולי, חף מסלסולים מתבקשים, ל-"צליל מיתר" של אייל גולן. מפתיע? כי זה בדרך כלל הולך הפוך, שזמרים "מזרחיים" מעבדים-מאמצים שירי רוק לרפרטואר הים-תיכוני שלהם. לא מקובל שזמר רוק מיינסטרימי יעשה "קאוור" ללהיט ים-תיכוני. ועוד לשלוח, ממש השבוע, את הגרסה שלו לרדיו. מעניין יהיה לחזות בתוצאות המפגש הזה.
 
הטריק השני, הוא הזמן שלדרמן מושך-מבזבז בהופעה. ההקדמה ל"צליל מיתר" היא דוגמה טובה: חארטה מגובבת ומיותרת והסברים מצטדקים וארכניים. אבל זה מאפיין את המופע הנוכחי שלו שהוא מפוזר ומפורר, לא מהודק ולא ממוקד. בהכברת המלים, בעיקר שלא לצורך (לא כל האמצעים כשרים להארכת המופע), כמו באיזכור חוזר ונישנה של שמות הנגנים - מגיע להם (עופר זיו בגיטרה ושירה, לירון דויטש גיטרה אקוסטית ושירה, ליאת אבדי בס, טל מויסנר קלידים ושירה, ורועי חלד תופים ושירה) אבל לא בהגזמה - חותר עידו לדרמן תחת אושיות המופע שלו, עד שנדמה שאין פה בעצם מופע אלא קיבוץ של שירים להופעה בקרב חברים. יש לקוות שהפטפטת לא תהפוך להרגל מגונה ושהאלבומים הבאים רק ייטיבו עם ברירות המחדל של לדרמן.
 
אגב, תיאטרון תמונע מתגלה, ולא בפעם הראשונה, כמקום בעייתי: רעשי הסביבה (ממועדונים אחרים בשונצינו) חודרים בקלות רבה ובמלוא העוצמה לחדר האינטימי שלו, ופוגעים קשות בחוויית ההאזנה.
 
עידו לדרמן. האור בעיניים. תיאטרון תמונע תל אביב. 6 באוגוסט 2009


למועדי מופעים >

09/08/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (5 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
5. גם אני מאוד נהניתי.. עמוס אורן תפסיק לקשקש
פזית , (24/08/2009)
4. כתבה מעניינת..
עומר , כפר סבא (16/08/2009)
3. סאונד פצצה
גם הייתי , (14/08/2009)
2. השירים של עידו לדרמן (:
ליאור , כפר סבא (11/08/2009)
1. לקלידן קוראים דן וולסנר
איתי , ת"א (10/08/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע