סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן שגרירת הבארוק הדרום אמריקני בישראל
 

 
 
מה לבארוק בדרום אמריקה? מירנה הרצוג ("אנסמבל פניקס") בשיחה לקראת הקונצרט הכי מקורי בפסטיבל אבו גוש


המתופף של עידן רייכל, הגיטריסט של אבישי כהן
 
כשמירנה הרצוג, המנצחת והמנהלת האמנותית של אנסמבל "פניקס", מספרת איפה שהוא באמצע השיחה, שהיא ובעלה עלו לישראל מתחושות ציוניות עמוקות, ושהמקום היחיד, למרות המבטא הברזילאי הכבד, שהיא מרגישה בו בבית, הוא ישראל, זה נשמע לרגע מעט הצהרתי. מעין חובה, אבל ככל שהשיחה נוגעת בנושאים המוזיקליים, מתברר שהיא מאוד מאוד בבית כאן.
 
כך למשל כשהיא מדברת על ההרכב שלה, "הפניקס", על החזרות ועל מה אפשר ומה אי אפשר לעשות בישראל. כך עולה למשל "אני בישראל והתקציב מצומצם. כל חזרה צריכה להיות מנוצלת עד הסוף. אני סומכת רק על עצמי, לא יהיה  מצב שבו לאחד הנגנים לא יהיו תווים".
 
כאן צריך להסביר שרוב התכניות שמירנה הרצוג יוצרת מבוססות על יצירות שהיא מעבדת במיוחד להרכב שלה ולכן היא גם כותבת את התווים. יש עוד סיבות ועל כך בהמשך. "אני שולחת לכל אחד המשתתפים את התווים למחשב ואני מביאה אתי לכל חזרה עותקים על נייר, כדי שלא יהיה מישהו שיגיד, שכחתי, או אין לי, או זה נשאר עם תווים למופע אחר". היא מכירה אותנו היטב.
 
בתכנית הקרובה בפסטיבל אבו גוש, שבמרכזה מוזיקת הבארוק מפרו, היא מעוררת מוזיקאים מתחומים אחרים. "רוני עִברין, מתופף שמנגן עם עידן רייכל. הוא מאורוגוואי ומנגן על קָחוֹן. אנחנו קוראים לו בחזרות "קוסם" או נגן הגיטרה עומר שונברגר, אתה יודע בן כמה הוא? הוא בן תשע-עשרה ועם מי הוא מנגן עם שי מאסטרו ועם אבישי כהן". כך מצליחה מירנה לשבות בקסמה ובקסם המוזיקה, שמעולם לא נוגנה כאן צעירים או מי שביתר ימות השנה עושים מוזיקה אחרת.
 
לפסטיבל אבו גוש היא מרגישה שהיא חייבת. כאן היא התבקשה לפני כמה שנים בפעם הראשונה להכין תכנית שכולה בארוק דרום אמריקני. זה היה בשנת 2005. "כאן גם בפעם הראשונה ניצחתי. עכשיו תהיה הפעם השנייה".
 
הספרדים עשו הכל כדי לנצר את האינדיאנים – כולל יצירת מוזיקה
 
למה צריך לבקש ממך, ברזילאית, להכין תכנית דרום אמריקנית, הרי את באה משם ואחד הדברים הראשונים ששמענו מההרכב שלך לפני כמה שנים היא המוזיקה של דוריוואל קאימי, הברזילאי, שירים שהכרנו בביצוע של אילנית קיבלו צבעים חדשים
 
"זהו בדיוק. אנחנו באנו מברזיל וגדלנו שם וחשבנו שברזיל היא מרכז העולם ובעצם לא הסתכלנו ימינה ושמאלה. למשל מוזיקה עתיקה - בארוק ברזילאי. רק כשהגעתי לישראל והתחלתי להכין תכניות דרום אמריקניות, התחלתי להבין את העוצמה והגודל של הנוכחות הספרדית והבארוק ביתר ארצות אמריקה הדרומית, או אמריקה הלטינית.
 
"הספרדים, בניסיונותיהם הבלתי פוסקים להעביר את האינדיאנים לדת הנוצרית, חיפשו כל דרך. אחת הדרכים הייתה באמצעות המוזיקה. הם הביאו איתם לשם כך מוזיקאים מעולים מספרד שחיברו מוזיקת בארוק ושילבו בה כלי נגינה מקומיים.
 
"כדי שנבין את עצמת הנוכחות של המוזיקה הנוצרית הבארוקית ביבשת האמריקנית, אני יכולה לומר לך למשל שמקסיקו סיטי במאה השמונה-עשרה הייתה העיר השלישית באירופה (לצורך זה בעולם) במספר העוגבים שהיו בכנסיותיה. היו המון כלים וכולם עברו ביקורת איכות. כלים לא טובים הושמדו.  המלחינים חיברו מיסות ויצירות נוצריות לקולות רבים, כדי שזה יישמע ויכבוש את לב השומעים.
 
"יש עוד משהו יפה בבארוק הדרום אמריקני. בגלל הריחוק מאירופה, כלים כמו הדולציאן (כלי נשיפה שהפקת צלילו דומה להפקת צליל האבוב) נעלמו ביבשת האירופית והמשיכו לככב בדרום אמריקה. במופע יהיו לי שלושה כאלה. אנחנו נהיה שנים-עשר נגנים, ארבעה זמרים סולנים ומקהלת `אורטוריו` מירושלים ואני מנצחת מן הכלי שלי, נבל קטן, מעין נבל אינדיאני".
 
את מסתפקת בכלי אחד, הרי בדרך כלל את מחליפה כלים בכל מופע?


"גם הפעם זה קורה. במהלך המופע אני מנגנת גם על רַבֶּל, כלי שנראה כמו כינור עממי. קניתי אותו בשוק פשפשים בריו, ממש הרמתי מהרצפה. הוא שטוח ונראה כמו כינור שפיקאסו צייר. הצליל המתוק והנפלא שלו כבר גרם למוזיקולוגים בארץ להעריך מחדש את הידיעות שלהם על איכויות צליל, בייחוד צליל של כלי שמוצאים בשוק".
 
"תהליך סינון היצירות מלווה בבכי, בכי אמיתי"
 
איך את בונה תכניות של מוזיקה שבכלל לא הכרת קודם?
 
"זה מתחיל מהקשבה, אני מוכנה לשמוע כל דבר וגם יצירה שאני שוקלת לכלול אני יכולה לשמוע בעשרה ביצועים. אני לא מבינה איך מוזיקאי מתהדר בכך שלא שמע ביצוע אחר עד שביצע בעצמו. אני קוראת המון. אני בקשר עם ספריות, חוקרים וארכיונים. אני קונה, או ששולחים לי. הרבה חומר עממי, שירי עם שצריך לעבד. חלק גדול מן התווים לתכנית הפרואנית, מצאתי בניו יורק, בארכיונים ובאוניברסיטת קולומביה.  אבל זה לא נגמר שם.
 
"למשל גיליתי מגניפיקט (אחד הטקסטים הנוצריים המולחנים ביותר ממונטוורדי ובאך ועד למלחינים מן המאה התשע עשרה - כולם כתבו מוזיקה למגניפיקט. י. ש. ). של מלחין ושמו טוֹהרוני וֶלַסקוֹ, יצירה לחמישה-עשר קולות. תחשוב איזו עוצמה יש לשליט הספרדי שרוצה לשכנע את האינדיאנים להתנצר, מוזיקה ענקית.
 
"התברר שאת היצירה ביצעו פעם אחת וההוצאה עוד לא ערכה לדפוס את התפקידים. הם מתכננים להכין את זה מתי שהוא. הבנתי שאין סיכוי שהתווים יהיו מוכנים בזמן, וביקשתי מהם את כתב היד של  הפרטיטורה. והכנתי לבד את התפקידים השונים כולל עריכה והעתקה של תפקידים.
 
"והנה עוד בעיה, אני בונה את התכנית כשאני קוראת, שומעת ואז גם הסדר נקבע. אחר כך ישנו תהליך של בכי, בכי אמיתי, עם דמעות. אני בוחרת רק את הדברים היפים ביותר בעיני ואז יש כמובן יותר מדי יצירות. ואני בוכה כשאני נפרדת מכל יצירה שלא נכללת בתכנית. בסינון העצוב ישנו גם גורם ענייני מאוד, אני צריכה תמיד לזכור מהו מאגר הכוחות המוזיקליים שעומד לרשותי והאם בכלל ניתן לבצע את היצירה שאני רוצה. גם הרצף חשוב - אני מחפשת את ההקשרים ההרמוניים ואת ההיגיון שבסדר הקטעים".
 
ואחרי כל זה, במקרה הזה, המגניפיקט יושב במרכז התכנית ואין תווים??
 
"אין ברירה. אחרי המגניפיקט תבוא יצירה שנכתבה כמוזיקה למלחמת שוורים בפרו. הניגוד עצום ובכלל, כשהגעתי ליצירה הזאת, דיברתי גם עם שגריר פרו והוא הסביר לי שהשור בדרום אמריקה היה סמל כפול. השור היה השטן ומאחר שהספרדים אהבו את המלחמות השוורים, הרי הוא סימל גם את ספרד. החיבור של שתי המשמעויות הוא שספרד היא השטן של הדרום אמריקנים.
 
"זו יצירה צעקנית, צריך לעודד את לוחמי השוורים. היצירה נכתבה בשפת ה`קאצ`וּאָה` האינדיאנית. אתה מבין, בניתי גם את הסדר, קודם היצירה הזאת לחמשה-עשר קולות ומייד אחריה היצירה של מלחמת השוורים. אז גם הסדר כבר היה מאורגן אצלי. לא יכולתי לוותר ואם צריך להשקיע עוד זמן בעיבוד ובהכנת התפקידים. זה נעשה.
 
"יש בתכנית גם שיר בשפת ה`צ`ימוֹ` שהיא שפה אינדיאנית שנעלמה לחלוטין, ולפי מספר הפעמים ששמו של ישו מוזכר בשיר, ברור כמה חשוב היה לספרדים לנצר את המקומיים. למרבה המזל שלנו היו גם נוצרים כמו בישוף נוצרי שהלך ממקום למקום במאה השמונה-עשרה ורשם את השירים של הילידים וצייר את הטבע חיות ועצים והשאיר פולקלור עשיר מאוד. גם הוא אחד המקורות הגדולים שלי".
 
היום את כבר בעלת ניסיון בהבאת מוזיקת בארוק מדרום-אמריקה לקהל כאן, איך היא מתקבלת?

"נכון, כבר ניגנתי מוזיקה בוליביאנית ומקסיקנית. המוזיקה היא מוזיקה עם שמחת חיים. מוזיקה נוצרית, רב קולית, עשירה ועם זאת היא מקנה תחושה של קלילות. אנשים מרגישים ואומרים לי את זה, יצאתי בסוף הקונצרט קל יותר, יצאתי עם חיוך.
 
"אבל אני רוצה יותר מזה, אני  רוצה שכל מי שמגיע לקונצרט יחוש שהוא יוצא למסע בזמן. שהוא יחוש שהוא מגלה, משהו שהוא לא שמע קודם. במוזיקה הדרום אמריקנית הוא יישמע את הלבנים הכובשים, את אדומי העור ואת השחורים, הדמויות המאכלסות את הרחוב הדרום אמריקני. אבל זה לא רק ליהנות מן החידוש. אני נהנית לא פחות כשאני צריכה לחקור ולהיכנס לכל מוזיקה לעומק. לעומת כל אחד שמקבל תפקיד ויכול להסתפק בנגינה טובה, אני המנצחת, המנהלת המוזיקלית, חייבת לדעת את כל התפקידים".
 
"לא ייתכן שבישראל בונים מדינה ואנחנו יושבים תחת עצי פרי"
 
בסוף השיחה אני חוזר אל מירנה עצמה. אל הדרך שלה אל המוזיקה. "למוזיקה הגעתי מאוחר. כילדה ניגנתי פסנתר. כי זה מה שילדות טובות צריכות לעשות. אבל למדתי עיתונות ובכלל ראיתי את עצמי כאדם כותב  -רשימות בעיתון או סיפורים. ואז כשהייתי בת שבע עשרה שמעתי את הצ`לן פול טורטלייה מנגן את היצירות ללא לווי של באך. וזהו".
 
אבל איך דווקא למוזיקה העתיקה, למה לא צ`לו סולני, מוזיקה רומנטית?
 
"כי הבנתי שאני אוהבת את המוזיקה הקאמרית, ומכאן זה כבר הלך למקום אחר. כן. ויש לי עוד חלום, בתוך כל המוזיקות שאני עושה. אני רוצה לנגן את חמישיית `דג השמך` של שוברט".
 
אני עדיין סקרן בעניין הגעתך לכאן
 
"זו ציונות שלי ושל בעלי, עלינו כמשפחה עם שלושה ילדים בגילאי 17-11 מטעמים אידיאולוגיים. גדלתי כיהודיה בסביבה שלא אהדה את היהודים. אבא שלי ניצול שואה, ששרד בנס. הוא בדה לעצמו זהות נוצרית וחי בפולין ובגרמניה עד לתום המלחמה. כלומר הוא חי במקרה, ולכן גם אני חייתי במקרה.
 
"הוא לא כפה עלי חינוך יהודי. אבל בגיל 12 נתן לי לקרא את `אקסודוס` בלעתי את הספר בשלושה ימים. בתור ילדה התחלתי להבין למה ישראל חשובה. בשלב מסוים חשבנו שזה לא ייתכן ששם בישראל בונים מדינה ואנחנו יושבים תחת עצי פרי ולא שייכים למאמץ הזה. גם אי אפשר לשמוע השמצות ודיבורים רעים על יהודים מבלי להגיב. מה גם שבארץ קתולית ברור לכל ילד שמקבל חינוך קתולי שגורלו של יהודי הוא מראש לגיהינום.
 
"הציונות הייתה מרכיב פסיכולוגי. כאן החיים מהר מאוד הופכים אותך לישראלי. שלושה בנים כבר הזכרתי, שלושה חיילים, שניים חיילים קרביים, אחד בתקופה קשה של עימותים. שלושה ילדים הם תשע שנים קשות של מדים בבית, על כל המשתמע".
 
הגעת בגיל מאוחר יחסית. את לא מרגישה כאן במעין גלות?
 
"נתחיל מכך שזו לא גלות. להיפך אני מאמינה שמי שמחליף ארץ בחייו, עובר מפנה ונעשה אזרח העולם. המפגש הרב תרבותי עושה דברים טובים בחיים הרגילים, כולם שווים ואני מרגישה שייכת. מה שחסר לי זה השטף בקריאה, אני קוראת המון ואני קוראת בשפות אחרות (הרצוג שולטת בפורטוגזית, ספרדית, אנגלית וצרפתית). אבל דווקא כאן הייתה לי תגלית אחרת. התברר לי שלנו, יוצאי אמריקה הלטינית יש המון דברים משותפים ולא חשוב אם הגענו מברזיל, ארגנטינה, פרו, בוליביה או מקסיקו. את זה גיליתי רק כאן".
 
 
"פרו - הנשר, השמש והכוכבים" קונצרט בניצוחה של מירנה הרצוג בהשתתפות מקהלת אורטוריו ירושלים והסולנים אלון הררי, אסיף עם דוד, מיכל אוקון וענת עדרי יתקיים ביום רביעי, 7 באוקטובר 2009 ב-15:00 בכנסיית קריית יערים במסגרת "חגיגות המוזיקה באבו גוש"(10-6 באוקטובר 2009).

למועדי מופעים >

01/10/2009   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע