סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: יוסי שיפמן המלצות מוזיקליות לפסטיבל אפוס
 

 
 
על 7 סרטים העוסקים במוזיקה מזוויות שונות שיוקרנו בפסטיבל התרבות והאמנות, הנערך בסוף השבוע לראשונה בסינמטק תל-אביב


אחת הבעיות בהוראת מוזיקה, בעיקר במסגרות של כיתות אמן, היא איך להעביר במלים את המסר שיגרום לנגן או לזמר כזה או אחר להשתפר. כמובן שתמיד אפשר לשפר את הפקת הצליל במישור הטכני, אפשר לדבר על עוצמות נגינה, על דינמיקה של נגינה וכיוצ"ב, אבל בכל אלה אין די כאשר עוסקים בבניית אמן.
 
בסיסה של בעיית התקשורת כזאת נעוץ בהיות המוזיקה האמנות המופשטת ביותר. בהנחייה אינך יכול להיות מופשט, כי אמירות מופשטות הן חסרות משמעות במישור הטכני. אי היכולת להגדיר את האמנות המופשטת באמצעות מלים, עומדת לרועץ לחלק מן הקולנוענים שמנסים להעביר במלים חוויות מוזיקליות. למעשה סרטי המוזיקה היותר מוצלחים שיוקרנו בפסטיבל סרטי האמנות "אפוס" בסינמטק תל-אביב, הם דווקא אלה הנוגעים במוזיקה מזווית אחרת.
 
המוזיקה והמוח האנושי
 
כזה הוא למשל "אוליבר סאקס: סיפורים על מוזיקה והמוח" (בריטניה 2008) שבו עוקבת הבימאית לואיז לוקווד, אחר אלן ינטוב, איש הבי.בי.סי. המראיין את הנוירולוג אוליבר סאקס ואת כמה ממטופליו. המוזיקה כאן נתפסת כאמצעי טיפולי או כמדד להתנהגות אנושית. סאקס המוכר מספרו "מוזיקופיליה" שבו מתוארים המקרים, ומספרים קודמים שלו שקיבלו ביטוי בימתי כמו "האיש שחשב שאשתו היא כובע" הצגה בבימוי פיטר ברוק, או "התעוררות" הסרט בו כיכבו רובין ויליאמס ורוברט דה נירו.
 
גיבורי הסרט הם פסנתרן ג`אז עיוור ואוטיסט, חולה ב"תסמונת טורט" שנרגע מן המחלה באמצעות נגינה בכלי הקשה; אדם שבעקבות מכת חשמל שחטף החל לאהוב את צליל הפסנתר ואשה שלוקה במעין "עוורון צבעים" לצלילים. המראיין עצמו עורך לעצמו מבחן באשר לדרך שבה מתפקד מוחו ומגלה שינויים בצורת המוח כשהוא מקשיב למוזיקה מסוימת. בסרט סאקס מקדים דברים לכל אחד ואחד מן המרואיינים עומד יחד איתנו הצופים על נפלאותיה של המוזיקה. גם אם הסברים לתופעות אין לפי שעה, הסרט מצליח לרתק ולרגש.

סאקס-וסופיה-ענקית.jpg 
מימין: "סופיה - ביוגרפיה של קונצ`רטו לפסנתר", משמאל: "אוליבר סאקס: סיפורים על מוזיקה ומוח", צילומים: יח"צ
 
להתפעל מבטהובן
 
סרטו של פיל גרבסקי "החיפוש אחר בטהובן" (בריטניה 2009) הוא סרט ארוך ועשיר ביותר, שמצליח אף הוא לרתק. כאן אנחנו נחשפים בעיקר לתובנות מגוונות של מוזיקאים שונים באשר למשמעותו של בטהובן היוצר ומשמעותה של כל יצירה שהם מתמודדים איתה. לכאורה אין חדש בטכניקת איסוף החומר ואולי אפילו בעריכתו, ואולי אפילו בדברים שרובם הגדול אומרים על היצירות.
 
הסיבה העיקרית להצלחתו של גרבסקי היא שבעידן שבו ישנה דעיכה של המוזיקה ושל הקהל הצעיר באולמי הקונצרטים בעולם כולו (הנושא הזה עוד מחכה לסרט שידבר עליו ואולי יציע פתרון) סרט שבו דוברים רבים ובהם לא מעט צעירים שיודעים להתרגש ולהתפעם מבטהובן, ויש לו סיכוי להדביק גם את הצופים.
 
מוזיקה בימי הנאצים
 
הסרט "מנדלסון, הנאצים ואני" (בריטניה 2009) של שילה היימן מנסה להתחקות אחר תופעת מנדלסון בהקשר הנאצי. היימן היא נצר למשפחת מנדלסון שכידוע מוצאה יהודי. בשנת 1818 לאחר שהסבא היהודי, הפילוסוף, שומר המצוות הלך לעולמו, התנצר בנו הבנקאי אברהם ואיתו כל בני משפחתו ובהם בנו פליקס בן התשע. כלומר המשפחה הייתה נוצרית במשך למעלה מ-110 שנים לפני שהנאצים עלו לשלטון ובכל זאת חלקם נאלצו לעזוב את גרמניה, אחרים חיו בחשש ובפחד והנאצים רצו למחוק את זכרו של מנדלסון ובעיקר את זכר המוזיקה שלו, מן ההיסטוריה הגרמנית. כך לדוגמה, מדינה שבמשך שנים צעיריה מתחתנים לצלילי מרש חתונה מתוך "חלום ליל קיץ" אוסרת לפתע על השמעת המרש. התגובות הן של תדהמה.
 
הסרט דש בנושאים שכבר נידונו בספרים ובסרטים אחרים ואם נתעלם מן העובדה שמדובר בנצר למשפחת מנדלסון, שלכאורה, מספקת נקודת ראות חדשה שלאורה נבדקים ההקשרים התרבותיים והחברתיים, הרי לשילה היימן אין הרבה חדש להציע לצופה שמכיר את מנדלסון מקרוב. הדברים היחידים הם קטעים מתוך סרטים ישנים, בחלקם הגדול צולמו על ידי הנאצים, אלו מאירים מעט נקודות אפלות.
 
סרט נוסף העוסק בנאציזם הוא "מחיר הניצחון" (אוסטריה 2002) של אישטוואן סאבו. זהו סרט עלילתי שבו מתואר המאבק בברלין שלאחר מלחמת העולם, בין חוקר אמריקני (הארווי קייטל) לבין המנצח וילהלם פורטוונגלר (סטלן סקרסגרד) על שיתוף הפעולה של המנצח עם הנאצים ובעיקר עם ראשי השלטון. הסיפור הזה נדון כבר בכמה ספרים והצגות תיאטרון וסאבו הפיק כאן סרט בינוני עם משחק רדוד של שני הגיבורים.
 
בעקבות תהליך היצירה
 
"סופיה -  ביוגרפיה של קונצ`רטו לכינור" (גרמניה 2008) של הבמאי יאן שמידט גאר,  הוא סרט העוקב אחרי תהליך היצירה של יצירה חדשה מן ההגות הראשונה ועד להשמעה הראשונה. הסרט עוקב אחרי שתי גיבורות, המלחינה סופיה גוּבַּאידוּלינָה והכנרת אנֶה-סופי מוּטֶר ואחרי יצירה אחת  - הקונצ`רטו השני לכינור (המכונֶה "בזמן הווה") שמבוצעת על ידי הפילהרמונית ברלין בניצוחו של סיימון ראטל.
 
הסרט מעמיד זה לצד זה שלבים שונים בתהליך היצירה: המחשבות המיילדות של גובאידולינה שהופכת את הרעיון לתווים, הקבלה של היצירה, כתב היד, עבודת העריכה של מעתיקת התווים, דרכי התמודדותה של אנה-סופי שלומדת את היצירה,עבודת התזמורת במעגלים חוזרים ונשנים של תהיות ושאלות ושיחה עם מבקר מוזיקה. בכלל כל אלה גם שיחות של גובאידולינה עם במאי הסרט ועם מראיין מול קהל לפני השמעת הבכורה.
 
הצופה מוזמן להיכנס לקצב שמכתיבה גבאידולינה, אחת המלחינות הנחשבות בדור האחרון. גובאידולינה גדלה בברית המועצות כבת בלי דת (למרות רקע טטארי מעורב נוצרי פרבוסלאווי). מתוך הערצת שוסטקוביץ`, היא עשרות שנים נוצרייה מאמינה ויצירותיה מושפעות מעיסוקים "רוחניים" מיסטיקות ואמונות שונות. סרט מרתק, וכמה חבל שסרטים כאלה לא נעשו על יצירות קלאסיות.  
 
פסנתר ברכבת
 
התחקות אחר הפסנתרן הפולני פיוטר אנדרשבסקי מציע בסרטו "נוסע חסר מנוחה" (צרפת/פולין 2009) הבמאי ברונו מונסניון. מונסניון הצרפתי הוא במאי סרטי תעודה על מוזיקאים וכן מחברם של ספרי ריאיונות עם מוזיקאים חשובים, העוקב אחרי מסעותיו של אנדרשבסקי באירופה.
 
אנדרשבסקי  בורח ממסלול החיים המקובל של מוזיקאים מצליחים. הוא גר בתוך קרון רכבת עם פסנתר ונע כך בדרכים. הנגינה שלו משכנעת לאורך הסרט. הוא רומנטיקן, עובדה שניתן היה לנחש כבר מעצם הרעיון לנהל כך את חייו. לעומת זאת דיבוריו חוזרים כל העת אל חוסר היכולת של מלים להביע את מה שהוא רוצה לומר. אנחנו גם נחשפים לאשדות מלים מיותרות על גאונותו של מוצרט בכל צליל של "חליל הקסם" שאותו מנגן אנדרשבסקי לעצמו בדרכים. מונסניון לוקח אותנו למסע בחורף האירופי, וזה שי מרנין לארץ חבוטת שרב. המוזיקה יפה ואם מתעלמים מן הפטפטת יש כאן הנאה לא מעטה.  
 
למעריצי גוסטבו דודמל
 
והמלצה חמה למי שעדיין לא ראה את "אל סיסטמה" (גרמניה 2009) של פול סמאצ`ני ומריה שטוטמאייר, באחת מההקרנות בערוץ "מצו". הסרט העוקב אחרי בית הגידול של הכוכב העולמי בשדה הניצוח, גוסטבו דודמל, מספר בעצם על השיטה שבה מחנכים בוונצואלה מאות אלפי ילדים לאהבת המוזיקה -  ילדים משכונות מצוקה רוויות פשע וילדים שחיים בתנאים נוחים יותר.
 
דודמל הוא הפרח הנדיר בגן המוזיקלי הזה אבל הוא לא היחיד. קרוב לוודאי שגיבורי הסרט, מוריו של דודמל מצאו את הנוסח להגיע אל הילדים באמצעות המוזיקה ולסחוף אותם עמוק לתוכה. סרט אופטימי שכבר זכה בפרסים. מעריציו של דודמל – ובישראל יש כבר אלפים כאלה – יצאו מן הסרט בפנים קורנות.   

 

פסטיבל "אפוס" לסרטי תרבות ואמנות יתקיים בין התאריכים 31-29 באוקטובר 2009 בסינמטק תל-אביב.



28/10/2009   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע