סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בהופעה: ברוזה חוזר ל"האשה שאתי"
 

 
 
הרומנטיקה של ברוזה לא נס ליחה גם 25 שנה אחרי צאת אלבום המופת. ספרדי משלנו


עומד במבחן הזמן
 
באמנות, בעיקר באמנויות הבמה ובמיוחד במוזיקה פופולרית, אין דבר שיכול לנצח את הרגש. גם 25 שנים ויותר אחרי ש"האשה שאתי", אלבום המופת של דויד ברוזה ראה אור (1983), עדיין אי אפשר שלא ללכת שבי אחרי כנות ההבעה ועומק הרגשות בתשעת השירים שבו, ששמונה מהם תירגם-עיבד-העביר יהונתן גפן, מספרדית לעברית, במומחיות אין קץ. שירי אהבה ורומנטיקה מנצחים, שפשוט אין עליהם.
 
לא פלא שדויד ברוזה, זמר ויוצר בעל מניות בכורה בעיצוב פני הפופ הישראלי ב-30 השנה האחרונות, חזר אליהם גם אם האמתלה (רבע מאה לסיבוב ההופעות המסחרר ההוא) מיותרת. אם אז, ב-1984, ברוזה היה הסנסציה של הרומנטיקה, טרובדור צעיר, רגיש ונאה, שבא כמעט משום מקום (ואחרי התנסות רוק`נרולית לא בטוחה ב"קלף", אלבום אולפן ראשון, 82`) לשיר שירי אהבה לטיניים מלהיבים וסוחפים, ולככב כמעט יחידי בזירה, היום פעילים בגזרה הרומנטית הטהורה הרבה יותר שחקנים ולא פחות מוצלחים (מבועז שרעבי דרך אינספור זמרים ים תיכוניים ועד קובי אפללו) למרות שסף הריגוש רק עלה (או ירד, תלוי בנקודת המבט).
 
כך שההידרשות המחודשת של ברוזה ל"אשה שאיתי" היא לא רק הצדעה אישית נוסטלגית, היא גם בדיקה ובחינה עצמית לרלוונטיות שלו ושל שיריו, וקריאת תגר על היצירה הנוכחית ואיכותה ועל המוקלט בכלל בזירה. בשני פרמטרים אלה ברוזה מנצח בעיניים עצומות ועד יד קשורה לאחור: כאמור לעיל, השירים עומדים במבחן הזמן (ספרדיים לעילא) וגם מזכירים מחדש כמה אנחנו זקוקים לטקסטים משובחים ולא להטיות פשטניות של הפועל א.ה.ב. ושל מקורביו. לא יודע אם זה ינצח את טעם הקהל, וגם וחבל, לטעמי, שאין דרישה כבעבר, לכתיבה של יהונתן גפן, מאסטר בהבעת רגשות.
 
"האשה שאתי" היה חד פעמי בנקודת הזמן ההיא. שילוב מושלם של מקום, עיתוי, מצב אישי וחומרים. ובעיקר ביטוי תמים ומכמיר לחיזור ולביטויי אהבה. חד פעמיות שמבחינת המכירות נמשכת עד היום, עם שיאי ביקוש יוצאי דופן. ועובדה היא ש"ברוזה", אלבום ההמשך במרחק של שנה בלבד (1984) ועם חומרים דומים, כשל בהשמעות ובמכירות, והותיר בעצם רק להיט אחד.
 
כאז כן עתה, ברוזה אינו יכול להשתית מופע שלם על שירי אלבום אחד, תשעה בסך הכל. אז הוא עשה זאת בלית ברירה עם חומרים מוקדמים מקריירת הקלטות קצרצרה, של חמש שנים בקושי. וגם הפעם, תופתעו לגלות במרחק השנים, הוא נעזר בעיקר בחומרים מוקדמים, אם כי מתוך בחירה מושכלת, ועם תוספות מאוחרות ספורות.
 
מתחמק ממלכודת הדבש
 
ההתחלה מאיירת את הגישה ואת האווירה עם "מותר לומר (מותר להיות סנטימנטלי)". ברוזה לבד, בלבוש השחורים הנצחי, עם הגיטרה הספרדית, פותח עם נתן אלתרמן, שיר שהקדים להקליט ב-1980. גם את הבא אחריו, "שרוכים" מ"קלף", הוא מבצע עם אותו הרכב, רק התאורה מתפתחת. ואז בדרך יפה להתחיל מופע הוא מעלה את ארבעת הנגנים המלווים, מציג כל אחד מהם בתורו: רמי לוין בקלידים, היחיד ש"שרד" מהסיבוב ההיסטורי דאז, גדי סרי בתופים, אמיר פינטו בכלי הקשה ואורי סיאג בבאס, עם שיר הנושא כבר על ההתחלה.
 
חלק הארי של שירי "האשה שאתי" מרוכזים במחצית הראשונה של ההופעה. תחילה, בהצדעה לסאונד הרוקנ`רולי של אז, כשלואי להב הפיק מוזיקלית. "נולדת בשבילי", "אהבה עד השמים" (אולי השיר הכי פחות מוכר מהתקליט, אבל אחד המרגשים שבו), "בלבך" וגם "סניוריטה", שנשמע כאילו שייך (למרות אופי הקאנטרי שלו) אבל למעשה נכתב שנים קודם (גפן וברוזה) והוקלט עבור אלבום הבכורה "דויד ברוזה" מ-80`. בדיעבד, זה השיר שבישר את ההתחזקות הספרדית של ברוזה.
 
ב"כמו שאת" מצטרפת להרכב הכלי (ולזמרת הליווי טניה וינוקור) רביעייה קאמרית (מאיה בלזצמן, גליה חי, קרן טננבאום וחן שנהר). העיבודים בהתאם, מורכבים יותר, לוקחים את ברוזה והשירים בכיוונים חדשים, שילוב של קלאסיקה, לטיניות ומוזיקת עולם. "כמו שאת" (של פאקו איבאנז לשיר של ליאון פליפה) זוכה לביצוע דרמטי, וברוזה – בניגוד לימים ההם, ולבטח אחרי הקריירה הבינלאומית שעשה מאז – מרגיש הרבה יותר נינוח ובטוח לשיר גם בספרדית. וכשהוא מעיר שמפליא עד כמה השירים האלה נשמעים נכון בעברית, אפשר רק להאמין לו.
 
"בנהר של סביליה" (פדריקו גרסיה לורקה) סוגר למעשה את החלק הראשון בהצדעה ל"אשה שאתי". כאן מוהל ברוזה אתנחתא של שירים נוספים. החדש ביניהם הוא "זה הכל או כלום" (2002), אולי האנטיתזה לכל הרומנטיקה עד כה – שיר מסע רוקי-פולקי מודרני, מפוכח וכמעט ציני, על זוגיות. חדש יחסית אחר הוא "אי הנשים", שיר הנושא מאלבומו הספרדי הראשון (2000), בקצב הפלמנקו, כשאליו מצטרפת שוב טניה וינוקור, הפעם באיכויותיה הסקסיות - כנגנית כינור וכרקדנית פלמנקו מסעירה, בלבוש אחר, אדום וחושפני. גם יפה, גם מנגנת נהדר וגם רוקדת מרשים. לברוזה אין ברירה אלא לחולל מולה.
 
עוד בחטיבת הביניים: "שיר אהבה בדואי" (שאתו הוא הולך מ-1980) לסיפוק השירה בציבור באולם, וגם לאזכור הרומן שלו עם להקת הקצב והתנועה "מיומנה", וביצוע בלוזי מרשים (ואף הזוי, בזכות רביעיית המיתרים) של "דניאלה", כשברוזה מנגן בגיטרה חשמלית.
 
ואז, כשהמופע גולש לחלקו השני, חוזר ברוזה אל להיטי "האשה שאתי" - "טיו אלברטו" הלוהט ו"סיגליות", אולי השיר שעשה את האלבום ההוא לסיפור ההצלחה ההוא: שיר חיזור אולטימטיבי, סיפור קלאסי, נצחי, של רומן רומנטי, כשהשירה בספרדית מוסיפה לו נופך מרגש. את "הרומבה", השיר האחרון והנועל את האלבום, והיחיד המקורי בו (גפן וברוזה כמובן), ברוזה שומר להדרן המסיים. שיר בשבח הזוגיות ובכוחה להתמודד עם העולם וכאביו – מה שהזמר עצמו נכשל בו בסופו של דבר – אותו הוא מחבר ל"מגיע לו", השיר היחיד מ"ברוזה" (84`) אלבום ההמשך של "האשה שאתי".
 
לפני כן עוד הספקנו לשמוע בפעם-המי-יודע-כמה את "מתחת לשמים" (מאיר אריאל), קלאסיקה חדשה יחסית, רק מ-1991, ובפעם המי-יודע-כמה-ואיך-זה-לא-נמאס-עלינו-לעזאזל את "יהיה טוב", שיר הכמיהה האולטימטיבי, שבמלאות 30 שנה להסכם השלום עם מצרים, הפך למשאלת לב לא ריאלית. וגם את "אל תשאלי אם אני אוהב" (כהדרן ראשון, ברוזה וגיטרה בלבד), אחד השירים הראשונים שהלחין (לסרט של עמוס קולק) כבר ב-1979.
 
שתי התובנות המרכזיות במופע: א. למוד ניסיון ומודע לביקורת, ברוזה לא מבלבל את המוח. הוא ישיר וענייני, לא מאריך ולא מאלתר שלא לצורך בנגינה; ב. למרות הרחבת היריעה, הוא לא נופל במלכודת הדבש של מתקתקות סכרינית ודביקה. הרומנטיקה שלו לא נס ליחה, ככה זה כשללחנים הספרדיים הלופתים ולטקסטים המשובחים של גפן, מתווספת שירה צרובה, חמה ומרגשת. שלא לדבר על נגינת הגיטרה הווירטואוזית. ספרדי משלנו.
 
דויד ברוזה. האשה שאיתי חורף 2009. היכל אמנויות הבמה הרצליה. ליל שבת, 6 בנובמבר 2009.

למועדי מופעים >

08/11/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. להרגיש את האהבה באויר
בטי , (11/11/2009) (לת)
1. פשוט מדהים
מיכל , (08/11/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע